יום חמישי, 11 במרץ 2021

7. למה אני?

 ביקור פתע

למרות הלילה הסוער שעבר עלי התעוררתי מוקדם כרגיל וגיליתי לרווחתי שהאורחים הליליים שלנו פרשו ברוב התחשבות לחדר האורחים. יוני נשאר לצידי מכורבל בשמיכה, גבו אלי. הלכתי להשתין וכשיצאתי שמעתי את תות מגרד את הדלת ונובח בניסיון להעיר אותי. איזה חמוד חשבתי לעצמי, פתחתי לו את הדלת, העליתי על עצמי בחיפזון את האימונית הבלויה שנהגתי לטייל איתה בבוקר וחפזתי החוצה. כפי שחששתי חמי כבר הסתלק והיה עלי לרוץ מהר, תות רץ בזריזות בעקבותיי כדי להשיג אותו.

"הנה אתה דודו." האיר לי חמי פנים בחביבות, "והנה תות." הוסיף וליטף את הכלב המתנשף, "רוצה לשתות?" הציע לו ושפך מעט מים לקערת המים המתקפלת שנשא איתו בתרמיל. תות שתה ברצון ואחריו הגיעו גם טופי ורוקי שגם הם רצו פתאום לשתות.

עמדנו והבטנו בכלבים, חמי רגוע ושקט כהרגלו ואני מתנשף עדיין מעט, ומתלבט אם לספר לו מה קרה הלילה וחשוב מכך, כמה לספר?

"נהנית ממסיבת פורים?" שאל חמי ואסף את הקערה שהתרוקנה, מקפל ומנער ומכניס אותה בקפדנות לתרמיל.

"כן, בטח. היה ממש נחמד והילדים נהנו מאוד." חייכתי חיוך אווילי, מהנהן בראשי הכואב. "שתיתי קצת יותר מידי," הוספתי, "ובלילה... אני חושב שהייתי באורגיה." התפרצה ממני פתאום האמת.

"כן, שמתי לב שדניס ונבו ישנו אצלכם." העיר חמי בטון ניטראלי מעצבן, "אתה בסדר?" סקר את פני.

"אני לא יודע, לא כל כך בעצם, אני חושב שיוני נהנה יותר ממני, אתה חושב שהוא תכנן את זה חמי?"

"אני חושב שכן, אבל אולי אני טועה, לדעתי אתה צריך לדבר איתו על זה, לא איתי."

"אני לא מצליח לדבר איתו חמי, והכי גרוע זה שאתמול הבנתי שאני אוהב אותו, וזה מסבך הכל עוד יותר."

"רק אתמול הבנת?" לא הצליח חמי להתאפק מלחייך, ומיד ליטף קלות את כתפי, התנצל והסביר שהוא לא צוחק עלי והוסיף שהוא מבין.

"מבין מה? כי אני לא מבין כלום." התלוננתי.

"אם זה מנחם אותך אף אחד לא מבין כלום, הרוב פשוט מעמידים פנים, או שהם פשוט טיפשים וצעירים מידי בשביל לדעת שהם לא יודעים. אתה מבין על מה אני מדבר?"

"למרבה הפלא כן." אמרתי, ובאמת הבנתי, נדמה לי.

אחר כך דיברנו על פורנו. רציתי שחמי יסביר לי מה הקטע הזה ולמה כולם נהנים ורק אני לא.

"גם אני לא אוהב פורנו." הרגיע אותי חמי, ואמר שהוא ממש לא מבין מה יש ליהנות מהזיוף המגעיל הזה. "זה פשוט מביך, אני לא מבין מה הקטע." הודה.

"גם אני לא, אבל נבו ודניס ממש התחרמנו בגלל הסרט שהם הביאו, ויוני נסחף אחריהם, ואחר כך גם אני."

"הם לא הכריחו אותך אני מקווה?" קימט חמי מצח מודאג.

"לא, זאת אומרת, לא קשרו אותי או החזיקו בכוח, אבל... קשה להסביר."

"לחץ חברתי." אמר חמי בחביבות, "קורה לכל אחד, אל תיקח ללב."

"בסדר, הכל בסדר." ניסיתי לחייך חיוך מרגיע, אבל יצאה לי העוויה אומללה.

"דודו, אתה חייב לשוחח עם יוני בכנות, להבהיר לו מה אתה מרגיש, אני יודע שזה קשה אבל אין דרך אחרת."

"בסדר." הסכמתי, אבל רק בערב הצלחתי לשבת מול יוני ולהגיד שמה שקרה אתמול בלילה בלבל אותי ואני לא רוצה שזה יקרה שוב.

"חשבתי שנהנית," אמר יוני, "נראית כאילו היה לך כיף."

"היה לי, אבל... אני רוצה שתדע יוני שאני... לא יודע מה אני, אבל לא מתאים לי הקטע הזה שוב."

"אתה כועס עלי?" הניח יוני יד על כפי ונראה מודאג.

"לא, זאת אומרת... אתה עושה דברים כאלה הרבה פעמים? זה מוצא חן בעיניך?"

"אה... פעם התלהבתי מאוד, אבל עם הזמן... האמת היא שקצת עברתי את הגיל לקטעים האלה."

"אז למה?"

"בגללך חמוד, אני רואה איך אתה מסתכל על גברים ואני יודע שאין לך הרבה ניסיון ולכן חשבתי..."

"אז לא חשבת טוב." התפרצתי, ופתאום היו לי דמעות בעיניים, "ואני שונא פורנו יוני, זה נראה לי כל כך משפיל ועלוב, ובכלל לא מחרמן."

"באמת?" התחיל יוני לחייך, "אז מה אתה כן אוהב?"

"אותך." נפלטה לי האמת בלי שהספקתי לחשוב קודם אם זה רעיון טוב, "זאת אומרת, זה לא אומר שאתה חייב לי משהו יוני, ואתה לא צריך לענות לי, בעצם עדיף שתשכח שאמרתי את זה."

"בסדר, בתנאי שלא תשכח שגם אני אוהב אותך." צחק יוני קפץ מהכיסא, חיבק אותי בכוח וגרר אותי למיטה.

במשך שבוע שלם היינו מאושרים והרגשנו כמו בירח דבש, אבל אז התערב לוח השנה העברי והתחיל להפריע לאושר הפרטי שלנו או בקיצור, עלתה השאלה איפה נהיה בסדר?

במבט לאחור ברור שהייתי טיפש וטעיתי כשלא סיפרתי מיד להורי מה קורה איתי. איכשהו הנחתי שדודה אלה תדליף להם את הידיעה המרעישה שאני הומו, ושיש לי בן זוג, והמלאכה הקשה הזו של יציאה מהארון תוסר מעלי. טעיתי, דודה אלה הקפידה על דיסקרטיות, ובשיחות השבועיות שלה עם אימא סיפרה בהרחבה על הדירה שעזרתי לה לשפץ, וגם זרקה כמה מילים על השותף שלי לדירה שגר איתי כי הוא גרוש עם ילד שבא לבקר מידי פעם, ומשם הפליגה בסיפורים ארוכים על יובל, כמה הוא חכם וחמוד ומתוק, וכמה היא נהנית לשמור עליו מידי פעם, וכמה נחמד לה שיש סביבה כל כך הרבה צעירים נחמדים שדואגים שהיא לא תהיה בודדה.

כל זמן שאימת הקורונה ריחפה עלינו והיו סגרים וקנסות הקפידו הורי להישאר בבית כמה שיותר, וגם כשיצאו זה היה רק למרחק קצר מביתם, אבל אז הגיעו החיסונים ואיתם הגיע גם האביב, הימים התארכו, מזג האוויר התחמם, אחוז ההדבקה ירד והורי, בעיקר אימא יש להודות, נתקפו חשק עז לצאת מהבית ולטייל.

אם אפשר היה הם בטח היו נוסעים כמו תמיד לאירופה המעטירה, אבא אהב את רומניה ואימא את איטליה וצרפת, והם הרבו לטייל שם לפני שהקורונה שינתה את העולם, אבל מאחר ונסיעה לחו"ל לא הייתה אפשרית השנה הם הסתפקו בטיול צנוע יותר לגליל, ושבועיים אחרי פורים הם הפציעו פתאום מול דלת ביתה של דודה אלה, שמחים ומתרוננים והכריזו שהם החליטו לעשות לנו הפתעה.

בדיוק ברגע שהם הגיעו עבדתי בגינה הקדמית של דודה אלה. ניכשתי במרץ עשבים בעוד יוני מלמד את יובל הקטן איך שותלים שתילים באדנית. חמי הביא לנו קרטון שלם מלא פטוניות, ואמנון ותמר, וביקש שנשתול אצלנו כי אצלם נגמר כבר המקום, וגם עזר לנו למלא את האדניות המוזנחות של דודה אלה שקמלו בחורף באדמה לחה וריחנית, והשאיל לנו מעדר פעוט שנועד בדיוק למטרה זו.

כולנו היינו מרוחים בבוץ ולא נראינו ייצוגיים כל כך, אבל מסתבר שלהורי זה לא הפריע, אבא נחפז להפשיל שרוולים ובלי היסוס לקח מעדר והתחיל לחפור סביב כמה שיחי ורדים שפופים שהצטנעו בפינה. "צריך לעשות להם צלחות," הסביר, "ולהשקות טוב, תראה איזה ניצנים יפים, עוד מעט יהיו לכם המון פרחים." הבטיח, וכמו תמיד כשעבד בעבודת כפיים נראה שמח ורגוע יותר.

"גם לי יש המון פרחים." צפצף יובל, וקיבל ברצון את עזרתה של אימא שכרעה לצידו ועזרה לו עם השתילים של הפטוניות.

אחר כך חלצנו את נעלינו המבוצצות, שטפנו ידיים וישבנו עם דודה אלה במרפסת הקדמית לשתות קפה ולאכול עוגות. חמי ואורה הגיעו גם כן עם תבנית עוגיות חמות מהתנור והוזמנו לשבת אתנו. יסמיני הקטנה שהגיעה אתם קראה ליובל לבוא לראות איתה טלוויזיה והם השתלטו על הסלון, הכלבים מתרוצצים סביבם בעוד הם צופים בתכנית החביבה עליהם. היה ממש נחמד וכיף וכולם היו רגועים ומסבירי פנים. אימא השתלטה כדרכה על השיחה, סיפרה איזה טיול יפה עשו, וכמה נהנו מהפריחה והיופי, וכמה הגליל ירוק ויפה, וכמה עשיתי בשכל שעזבתי את העיר הצפופה והמחניקה ובאתי לגור במקום המקסים הזה, ועל הדרך חקרה קלות את יוני בניסיון לעמוד על טיבו ולהבין מי הוא.

יוני יענה בנימוס רב והיה נחמד ורהוט ומשעשע, אבל לא הסגיר שום מידע מפליל. אחרי הקפה עשיתי להורים סיור בדירה החדשה שלי, מודה לאל שיוני בחור מסודר ושכל הבגדים שלו היו בארון הסגור, ככה שאי אפשר לדעת שהוא ישן איתי ולא בחדר השינה השני שהיה, איזה מזל, סגור, והנה אימא כבר מציצה בשעון ועוד רגע היא תגיד שהיה נחמד מאוד, אבל הם חייבים לזוז כי כבר מאוחר, ואז היא קמה לעוד ביקור אחרון בבית השימוש והנה, עוד מעט הם יסתלקו, הרגשתי איך המתח שכיווץ את קיבתי מרגע שהורי צצו מולי בלי אזהרה מתחיל להתרופף, ואז אימא שאלה פתאום בתמימות מחושבת היטב, "אז איפה אתה מתכנן להיות בסדר דודו?"

"אה... אני... עוד לא חשבתי על זה, ואיפה אתם?"

"שרית הזמינה אותנו אליה, היא כללה בהזמנה גם אותך." אמרה אימא וחייכה חיוך נוטה חסד שהדאיג אותי מאוד.

"היא אמרה שהיא תשמח מאוד אם תביא גם בת זוג, וכמובן שגם אלה מוזמנת." הוסיף אבא בתום לב.

"ואני בטוחה שאם תגיע עם בן זוג במקום בת זוג היא לא תתנגד." הטילה אימא פצצה מטווחת היטב.

דודה אלה הניחה יד על לוח ליבה וגנחה חרש, נדהמת ונרעשת, ואולי אפילו קצת מבוהלת, יוני החליף מבט עם חמי ושניהם חייכו אחד אל השני בחשאי, ואורה הגדילה לעשות וצחקקה קלות, ורק אבא התם, נדהם כולו, ושאל את אימא על מה היא מדברת ומה פתאום בן זוג?

אימא לבשה את ההבעה הסלחנית, ותרנית, מרגיזה שפניה לובשות כל פעם שהיא נוכחת שוב לדעת כמה בעלה לא מבין ולא מתמצא בכלום, ואיזה מזל שהוא נשוי לה אחרת הוא היה הולך לאיבוד בעולם הזה, ושאלה את אבא איפה העיניים שלו?

"הם בראש שלי," התרגז אבא, "על מה את מדברת?"

"על זה שכל מי שנכנס לדירה של דודו ויוני רואה מיד שהם ישנים באותה מיטה, וגם בלי לבדוק להם את חדר השינה רואים מיד שהם יחד." הוסיפה, מביטה באבא בתערובת מרגיזה של רחמים ובוז, מבטים שהוא כבר התרגל לספוג כנראה, והשלים אתם, אחרת איך הם היו נשארים נשואים כל כך הרבה שנים?

יוני התעשת ראשון, הודה לאימא על ההזמנה ואמר שהוא לא יודע אם הוא יגיע כי הוא צריך לבדוק קודם עם גרושתו ולברר מה התכניות שלה, ורק אז הוא ידע מה קורה איתו בסדר.

"חשבתי שהיא רוצה לנסוע לצרפת, להורים של החבר החדש שלה, להיות אתם בפסח." התערבה אורה שפיתחה יחסי ידידות מפתיעים עם רינה.

"בתנאי שיפתחו קודם את שדה התעופה." העיר אבא.

"פסח מגיע מיד אחרי הבחירות, ברור שיפתחו." חיוותה אורה את דעתה.

"מה קשורות הבחירות? זה תלוי במצב של הקורונה." הפגין אבא שוב את מידת הניתוק שלו, מעצבן כמו תמיד את אימא. יכול להיות שהוא מעמיד פנים שהוא כזה? לא יכול להיות שהוא לא מבין מה קורה ולמה שדה התעופה סגור לכולם חוץ מלחרדים.

התחיל ויכוח סוער ומיותר לגמרי כי בעצם כולם הסכימו שהכל פוליטי, ושביבי יעשה כל מעשה נוכלות ונבלה כדי לזכות בבחירות, מה שכנראה יצליח לו הפעם, ואם לא אז יהיו עוד בחירות.

"נעשינו כמו איטליה." סיכמה אימא בעצב, הלכה לעוד פיפי אחרון ואחרי שנפרדה מכולנו שוב, והוסיפה נשיקה ליובל המתוק וליסמיני החמודה, הפליגה הביתה בלי שהחלטנו עדיין איפה אנחנו בסדר השנה.

"והנה יצאת מהארון בלי שום מאמץ מיוחד." אמר לי יוני באותו לילה כשרבצנו עייפים מול הטלוויזיה.

"אורה אמרה שלדעתה אימא ידעה, או לפחוד חשדה שאני הומו כבר מזמן." גיליתי לו, ואז צץ במוחי פתאום שיוני מעולם לא סיפר לי איך הוא יצא מהארון.

"לא יצאתי אף פעם." אמר יוני ועיניו חמקו מעיני, "ואני גם לא צריך כי אני לא בקשר עם המשפחה שלי." הוסיף בחיפזון חשוד.

"גם לא עם אימא?"

"לא, היא מתה כשהייתי ילד."

"ומה עם אבא והאחים והאחיות?"

"יש לי רק אחות אחת, צעירה ממני, ועוד חצאי אחים ואחיות שאני לא ממש מכיר." סיפר יוני, "אבא שלי התחתן שוב אחרי שאימא מתה, ונעשה דתי מאוד. אחותי מסתדרת טוב עם האימא החורגת שלנו ועם המשפחה שלה, אני לא. שלחו אותי לפנימייה ומשם ישר לצבא, ושם הפסקתי להעמיד פנים שאני דתי ולכן ניתקו איתי קשר. גם זה שהתחתנתי עם בחורה לא אתיופית ואחר כך גם התגרשתי..." הוא נאנח, "רק רינה ויובל הם המשפחה שלי, בעצם רק יובל."

"ואני גם." חיבקתי אותו, "אל תשכח שגם אני המשפחה שלך יוני."

אין תגובות:

פרסום תגובה