יום חמישי, 11 בינואר 2018

יאללה ביי

"הלו, מולי? מה נשמע?"

"חמי? אני בסדר גמור. מה שלומך?"

"אחלה, ואתה?"

"האמת שעל הקרשים. אני וכוכב נפרדנו."

"כן, פזי סיפר לי, אבל אתם נפרדים כל כמה שבועות ואחר כך חוזרים. יש מצב שגם הפעם..."

"לא, הפעם זה נגמר."

"ועכשיו אתה גר אצל ההורים שלך?"

"כן, ככה עדיף."

"אבל, זו הייתה הדירה שלך? למה עזבת אותה לכוכב?"

"לא יכולתי לסבול להיות שם יותר, לא אחרי מה שקרה."

"מה קרה?"

"עזוב, עדיף לא לדבר על זה."

"נו, ספר כבר. אתה מת לספר, אני מכיר אותך."

מולי נאנח מעומק ליבו. "הכל בעצם באשמתי חמי, הייתי צריך לדעת שגבר בן ארבעים ומשהו לא צריך להקשר לבן אדם כל כך צעיר."

"הוא בגד בך?"

"כן."

"בדירה שלכם?"

"כן."

"ותפסת אותו על חם?"

"כן, איך אתה יודע על זה?"

"יש שמועות ורכילויות, אתה יודע איך זה."

"אם אתה יודע חמי, אז בטח כבר כל העולם יודע. כולם בטח צוחקים עלי, מולי האידיוט עזב אישה וילדים בגיל ארבעים כדי להתחיל הכל מהתחלה עם צעיר שיכול להיות הבן שלו."

"אני מבטיח לך שאף אחד מהחברים שלך לא צוחק." אומר חמי בקול קודר.

"הם בטח מרחמים עלי." ממשיך מולי לייסר את עצמו.

"אולי, מרחמים קצת, אבל בעיקר חושבים שהיית צריך להכניס לו מכות רצח."

"אני לא יכול, חמי. אני אוהב אותו. איך אני יכול להרביץ לו?"

שניהם נאנחים יחד.

"אתה חושב שהוא אהב אותי לפחות קצת?"

"לא יודע, אני בטוח שהוא חיבב אותך. ישנתם יחד, לא?"

"כן, אבל... עשיתי צחוק מעצמי חמי, ידעתי שזו טעות, אבל הוא כל כך יפה... עמוק בלב ידעתי שהוא לא באמת אוהב אותי, אבל קיוויתי שאולי בכל זאת... יש צעירים שאוהבים מבוגרים, לא?"

"בטח שיש, המון צעירים מעדיפים גברים בוגרים יותר, תראה אותי ואת האקס שלי, למשל."

"כן, אתה ובוריס נשארתם חברים, אבל כוכב לא כמוך, אני כזה טיפש חמי."

"אתה לא טיפש, מולי. אין שום דבר טיפשי באהבה. תגיד, אם הוא ירצה לחזור אליך עכשיו תקבל אותו?"

"מה פתאום שהוא ירצה לחזור אלי?"

"למה שלא ירצה? היה לו טוב אתך, מי עוד יכול לפנק אותו כמוך?"

"חמי?"

"מה?"

"כוכב לידך?"

"כן."

"וזה היה הרעיון שלו שתתקשר אליי?"

"כן."

"טוב, תגיד לו שאני לא רוצה לדבר איתו. אני מופתע ממך שאתה נותן יד לדבר כזה."

"גם אני קצת מופתע מעצמי, אבל אתה יודע איך זה, הוא התחיל לבכות וביקש נורא יפה. אני חסר אופי."

"הוא בכה?"

"כמו ילד קטן."

"כשהוא הזדיין עם ההוא במיטה שלנו הוא לא בכה."

"הוא היה שיכור והוא ממש מתחרט על זה. מה, לך זה לא קרה ששתית יותר מידי ועשית שטות?"

"אני לא רוצה לדבר על זה. מה שלום רוני?"

"רוני? רוני? תזכיר לי מי זה? לאחרונה מסתובב פה בלילות איזה רוני אחד, אבל הוא תמיד מסתלק עוד לפני עלות השחר. יכול להיות שאנחנו מדברים על אותו אחד?"

"אם הוא שחור וסקסי, ואוהב אותך ויש לו זין גדול אז כן.".

שניהם צוחקים קצת, ואז מולי נאנח ואומר, "טוב, תביא אותו, את הילד המפגר הזה."

כוכב לוקח את השפופרת. "אני ממש מבקש סליחה, מולי... אני... הייתי שיכור, לא ידעתי... לא הבנתי מה קורה איתי עד שהיה מאוחר מידי."

"טוב, הבנתי. מה אתה רוצה שאני אגיד?"

"תספר לי מה שלומך, מה שלום ההורים שלך?"

"שלומי חרא וההורים שלי מרגיזים כמו תמיד, למה?"

"בטח לא כל כך נוח לך לגור אצלם. הם תיקנו כבר את הספה?"

"עוד לא, אבל בין כה וכה אני לא ישן בלילה אז מה אכפת לי?"

"מה אתה עושה בלילה אם אתה לא ישן?"

"חושב על דברים."

"איזה דברים?"

"כל מיני."

"גם עלי אתה חושב לפעמים?"

"כל הזמן."

"מתגעגע?"

"מאוד."

"אז בוא נחזור."

"למה שאני ארצה לחזור לחיות עם בחור צעיר מידי בשבילי שעושה ממני צחוק?"

"כי אני מתגעגע אליך מאוד, אני אוהב אותך מולי."

"שקרן, אתה בטח קורע את כל המועדונים בתל אביב."

"לא נכון, אני יושב לבד בבית, עצוב לי שפגעתי בך."

"ומרוב עצב אתה בטח חורש על אטרף לילות שלמים." מפטיר מולי באירוניה.

"ממש לא, האמת שהמחשב מקולקל כבר שבוע."

"קח אותו לטכנאי."

"לא בא לי, וגם לאכול לא בא לי, וגם לא להיות עם חברים. אני רק עובד וישן."

"אתה עובד? ממתי?"

"זהו, שהבחור הזה ש... ש... אתה יודע. פגשתי אותו כשהלכתי לראיון עבודה במסעדה ההיא. אחרי שהתקבלתי נורא שמחתי ושתיתי יותר מידי והוא לקח אותי הביתה ו... ו... ואז זה קרה."

"זאת אומרת שבמקום להתחיל לעבוד במסעדה עבדת עליו?"

כוכב מתחיל לבכות.

"נו, די לילל. תענה."

"אני לא יכול לדבר אתך כשאתה רשע כזה." מאנפף כוכב מבעד לדמעותיו.

"טוב, טוב, די. אני מתנצל. אז איפה אתה עובד בסוף?"

"במסעדה ההיא שהתקבלתי אליה, אבל לא איתו. הוא עושה משמרות רק בלילה ואני רק בבוקר. בבקשה מולי, תחזור הביתה, עצוב לי בלי הדובון החמוד שלי."

מולי נאנח, בועט בקיר, מקלל חרש, סוגר את החלון, מקלל עוד קצת ושוב פותח אותו.

"מולי? אתה עוד שם?"

"כן."

"אז מתי אתה בא?"

"אני אקפוץ בעוד כמה זמן לראות מה עם המחשב שלך ואחר כך נראה."

"אחלה! תבוא מתי שתרצה, אני בבית כל ערב חמוד." אומר כוכב ומחייך חיוך זוהר אל חמי שמביט בו בפנים אטומות.

"להתראות כוכב."

"להתראות מולי."

"נו, שכנעת אותו לסלוח לך?" שואל חמי.

"כמעט. עוד קצת מאמץ והוא שוב שלי. תודה חמי, אני רץ. אני חייב להספיק לקלקל את המחשב לפני שהוא יגיע. יאללה ביי."



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה