יום שלישי, 2 בינואר 2018

כפרת עוונות

הגיע הזמן לספר על העוול שעשיתי לזה שהעניק לי התחלה כל כך חלקה ונעימה בחיי כאדם בוגר. במבט לאחור אולי עדיף שהכל היה הולך לי קשה וכואב יותר ואז לא הייתי זחוח ויהיר כל כך - יכול להיות שזה היה עדיף. ואם אני כבר מטייל במורד סמטת הזיכרונות בואו נתחיל מהשאלה הראשונה שתמיד שואלים  – מתי ידעת?

לא יודע. מתמיד אני חושב. פשוט ידעתי. זה היה תמיד חלק ממני וכבר בגיל צעיר מאוד התפעלתי מגברים. מגיל חמש מאז שחזרתי הביתה מבית סבא וסבתא גרתי בחדר אחד עם שני אחי הבוגרים שהיו בחורים מפותחים מאוד פיזית.

הם היו בטוחים מאוד בעצמם ובגבריות שלהם, נטולי כל רגש בושה ולגדול איתם היה כמו לגדול בבסיס צבאי. תמיד היו סביבי תמונות של בחורות ערומות, חוברות פורנו, קללות גסות, שיחות והערות בוטות מאוד על מין והרבה עירום גברי. כבר מגיל צעיר מאוד ידעתי הכל על אוננות ועל איך באים ילדים לעולם. לא עזרו כל מאמציה של אימא, החדר שלנו תמיד הסריח מריח של גרביים מזיעות וזרע מהולים בריחות של דאודורנטים ואפטר שייב גברי - חדר טיפוסי של בנים.

לא הייתי מהילדים הביישניים האלה שנדבקים לבנות, יודעים לבשל ולתפור, הולכים עם אימא לקנות לה בגדים ומחלקים הוראות לספר שלה. שיחקתי כדורגל, הלכתי מכות וחיכיתי בקוצר רוח לרגע שבו גופי יפסיק להיות חלק ועדין ואראה כמו האחים הגדולים שלי. ובכל זאת גם כשגבהתי וגידלתי שיער בכל המקומות הנכונים אף פעם לא הייתי בדיוק כמותם. מגיל צעיר מאוד לקיתי בתאוות קריאה בלתי מרוסנת והייתי חביבן של ספרניות ומורות לספרות בעוד שהם היו חזקים בלימודים ריאליים. בתיכון עשיתי חמש יחידות בספרות ובהיסטוריה ואילו בגרות במת' אין לי עד עצם היום הזה.

כשגילו אצלי בגיל שש עשרה את התמונות המרשיעות ההן היה קל לאחי לשכנע את ההורים שזה סתם שיגעון חולף ובעוד כמה חודשים הם יראו אותי רץ אחרי בנות כמו כולם. הם האמינו כי לא נראיתי בכלל כמו שהיה אמור הומו להיראות לפי מה שהם ידעו על הומואים. לשמחתם כשעליתי לכיתה י' פיתחתי לפתע עניין רציני מאוד בכדור סל וקראתי הרבה פחות מהרגיל. הם נרגעו והיו בטוחים שהכל בסדר איתי אבל הסיבה שמשכה אותי למשחק היפה והאלגנטי הזה הייתה בחור אחד שהתאהבתי בו כמו שאפשר להתאהב רק בגיל שש עשרה המטופש.

רק אחרי כמעט שנתיים של אימונים כדור סל מפרכים והמון שעות מול המשחקים של מכבי תל אביב בטלוויזיה (אנחנו מדברים על אמצע שנות התשעים) הבנתי סוף סוף שלא יעזור לי כלום, מושא אהבתי סטרייט לחלוטין ואם רק ינחש על מה חולם החבר הכי טוב שלו הוא יקיא עליו ויברח ממנו מהר ככל שיישאו אותו רגליו.

***

זאת הייתה התפכחות איטית ומכאיבה מאוד שארכה חודשים רבים. הבחור שישב על ספסל בלשכת הגיוס ברח' חסן שוקרי בחיפה והמתין שיקראו לו להיבחן היה רשמית שבור לב ונחוש לא ליפול יותר למלכודת הזאת ששמה אהבה לגברים. הלאה האהבה, מהיום רק סקס! החלטתי בזעם, נחוש להגיע לצבא כגבר מנוסה, למרות שהיחידות שהציעו לי עד כה סקס היו הבנות הלא מושכות בעליל שלמדו איתי בבית ספר אורט (ועל המלחמות שהיו לי עד שהגעתי ללמוד בבית הספר החילוני הזה וגם זה בתנאי שאעשה חמש יחידות תנ"ך - קטן עלי - אספר בפעם אחרת).

ישבתי לי שם משמים ובודד ורק ספר דק מסדרת 'תשעה נסיכים לאמבר' של ז'ילזני לארח לי חברה כשלמסדרון פסע בחור אחד, לא גבוה ולא רחב, ובעצם די צנום וגם ממושקף, אבל בעל עיניים בהירות, חיוך נעים והבעה נבונה על פניו הצרים. בדיוק ההפך מהבחור שהיה מושא תשוקותיי בשנתיים האחרונות. הייתי אז בתחילת י"ב, כמעט בן שמונה עשרה וליגאל - הבחור ששלח אלי חיוך מבויש ואכל אותי בעיניים - נראיתי (ככה הוא סיפר לי כמה חודשים אחר כך) כמו פסל של אל יווני שירד מהכן שלו, לבש ג'ינס וטריקו וישב להמתין לו בפתח לשכת הגיוס. מבחינתי זה היה ברור לגמרי, לא תהיתי אפילו שנייה אחת אם יגאל באמת הומו. ראיתי איך הוא מביט בי וידעתי.

ברור היה לי שהוא ביישן מכדי לפצוח בשיחה ואם אני אשתוק גם הוא ישתוק ורק יגניב לעברי מבטים חומדים ולכן התחלתי לדבר איתו ושנינו הופתענו הפתעה נעימה מאוד לגלות ששנינו חובבי קריאה, אוהבים ספרי מדע דמיוני, מוזיקת ג'ז וכדור סל. "רק כצופה." אמר יגאל בהתנצלות, "אני נמוך מידי לשחק." ואני מחיתי ואמרתי שמי שאוהב את המשחק הזה ונהנה ממנו צריך לשחק בשביל הכיף בלי להתחשב במה שרואים אצל המקצוענים בטלוויזיה.

הוא סיפר לי שהוא גר עם אימא שלו בלבד – "אבא עזב כשהייתי קטן." אמר ולא פירש - בקריה צפונית אחת, לא רחוקה ממקום מגורי, והייתה להם חצר עם כדור סל וביום חמישי יוקרן באולם הקולנוע לא רחוק מביתו סרט שהוא רוצה לראות. עוד לפני שנכנסנו לעשות את המבחן הפסיכוטכני כבר הייתה לי הזמנה לבוא אליו בסוף השבוע לשחק כדור סל וללכת לראות איתו את הסרט ואם ארצה גם להישאר לישון אצלו.

הוא סיים כמה דקות לפני (כרגיל, המת' עיכבה אותי), המתין לי עד שאצא וליווה אותי לתחנת האוטובוס שלי ברחוב הרצליה, מחמיץ באדישות את האוטובוס שלו כדי לא להפסיד עוד כמה דקות במחיצתי. שמתי לב לזה ונהניתי מאוד להיות הפעם זה שמחזרים אחריו ורוצים בקרבתו. זה המשיך להיות מצב העניינים ביני לבינו עד שנפרדנו סופית כמה שנים אחר כך כשהוא נסע להולנד לפגוש את אביו הנעדר ואני נכנסתי עוד פעם למיון ברמב"ם ואמרתי לאחות בקבלה שאני חושב שאני הולך למות. אולי זה היה העונש שלי על היחס המחפיר שלי כלפיו, על הניצול שניצלתי את גופו הצעיר והבתולי ועל הסירוב האכזרי שלי לנשק אותו ולהגיד לו מילות חיבה? לא יודע אם זה הולך ככה בחיים, אבל אין ספק שמגיע לי עונש על מה שעשיתי לו.

כמו שקבענו הגעתי לבית שלו ביום חמישי בערב. הוא המתין לי כמובטח בתחנה, ומיד הלכנו יחד לראות את הסרט ששמו פרח מזיכרוני. האולם שבו ישבנו היה כמעט ריק, ישבנו בשורה האחורית בפינה, נשענים בראשנו על הקיר. כשגיששתי אחרי ידו באפלולית הוא מסר לי אותה ברצון ונאנח כשהנחתי את כף ידו הלחה מהתרגשות על הבליטה בקדמת מכנסי. כיום הייתי בטח לוקח אותו מיד לשירותים ומבצע בו את זממי, אבל אלו היו זמנים אחרים, זמני טרום אינטרנט ואז עדיין לא ידעתי שאנשים עושים דברים כאלו בשירותים. חיכיתי בסבלנות עד להפסקה ושאלתי אותו אם חייבים לראות את הסרט עד הסוף ואם אימא שלו בבית.

"אימא בבית, אבל לא אכפת לה את מי אני מביא לחדר שלי." הוא אמר ושילב את אצבעותיו בשלי באומץ - האולם כבר היה מואר למחצה. הלכנו אליו הביתה. בית קטן ומרובע, צבוע לבן עם גג רעפים אדומים דהויים וחצר קצת מוזנחת עם כמה עצי הדר מאובקים. למראה החצר שלו עלתה בזיכרוני החצר של בית סבא וסבתא - גן העדן האבוד שלי. "אתה צריך לחפור צלחות סביב העצים האלו ולהשקות אותם, הם מתייבשים." אמרתי ליגאל שהנהן פזור נפש ומשך אותי דרך הסלון החשוך לחדר שלו.

"אנחנו לא צריכים קונדום או משהו?" שאלתי כשהוא ניסה לנשק אותי על פי, דבר שכלל לא מצא חן בעיני. החלטתי שנשיקות בפה זה רק בשביל בחורות, גברים אמיתיים עושים רק סקס בלי שום שטויות.

"היית כבר עם מישהו?" הוא שאל במתיחות, ומה לא הייתי נותן כדי לחזור אחורה לרגע ההוא, לחבק אותו בחום, לנשק אותו טוב טוב ולהגיד שלא, שהוא הראשון, ושאני כל כך שמח שחיכיתי רק לו. לחזור אחורה אי אפשר, אבל לפחות לא שיקרתי לו. "לא. אף פעם לא זיינתי קודם." אמרתי בפשטות בוטה, מתעלם מהרעד שעבר בו כשהתבטאתי בגסות כזו.

"גם אני לא." הוא אמר מנסה לזרום איתי בלי לדעת שזה מה שהוא עושה כי עדיין לא המציאו את הביטוי הזה. כיום לא הייתי מקבל את דבריו בלי היסוס, אבל מאחר ושנינו היינו רק בני שמונה עשרה ואלו היו שנות התשעים, לפני עידן אטרף ודומיו, האמנו זה לזה ובלי שום שהיות התפשטנו, נשכבנו על המטה שלו שנראתה לי ענקית (מיטת השלושה רבעים הראשונה שראיתי מעודי) והתחלנו לחקור בהתלהבות זה את גופו של זה. יגאל היה נלהב ונמרץ ולא חסך במחמאות גם אחרי שהבין שנשיקות על הפה הוא לא יקבל ממני, וכשהצלחתי סוף סוף, אחרי כמה שעות סוערות של התמזמזות לוהטת, לחדור לגופו אמר לי בפעם הראשונה שהוא אוהב אותי. ברור היה שהוא ממתין לתשובה זהה, אבל במקום זה שתקתי, נישקתי את עורפו ושאלתי אם אני מכאיב לו. הוא אמר שלא, אבל ידעתי שהוא משקר. הוא רעד ונאנח וחרק בשיניו, וכשהכל נגמר הוא ברח לשירותים הפרטיים שלו שנפתחו מתוך חדר השינה (פרט שהרשים אותי מאוד. רק להורי היו שירותים פרטיים וגם זה רק בדירה החדשה שעברנו אליה לפני כמה חודשים. עד אז תמיד היה אצלנו תור בשירותים ותמיד היו צעקות בגלל זה) ושמעתי אותו בוכה שם חרש.

הייתי צריך לקום אליו ולנשק אותו סוף סוף על הפה כמו שהוא רצה, אבל הייתי עייף וקצת התביישתי. הסתפקתי בכך שניגבתי את עצמי בנגבונים לחים שעמדו על השידה ופשוט נרדמתי. התעוררתי כמה שעות אחר כך כשהוא נכנס, מחייך ושקט, עם מגש עמוס לחמניות וקפה ובירך אותי בבוקר טוב. אכלנו יחד ואחר כך יצאנו החוצה לחצר, שיחקנו קצת כדור סל ואני הראיתי לו איך חופרים צלחות לעצי הפרי ואחר כך נסענו קצת באופניים ברחבי הקריה היפיפייה שהוא גר בה שהייתה כולה גבעות גבעות ככה שרוב הזמן הלכנו עם האופניים ביד במקום לרכב עליהן ודיברנו המון על ספרים, ומוזיקה, ולימודים ותכניות לעתיד, ורק על מה שקרה בלילה לא דיברנו. 

המשכנו להיפגש ככה, כשאני זה שבא אליו תמיד וישן אצלו, ועם הזמן הוא כבר לא חרק בשיניו ולא בכה אלא צעק בהתלהבות ונישק את כל גופי חוץ מאשר את פי, ושמע את התיאוריה המחוכמת שלי על סקס בין גברים שאין לו שום קשר לאהבה, ועוד כל מיני הבלים שאני לא זוכר בדיוק מה היה טיבם, אבל זוכר טוב את הבעת האכזבה והכאב על פניו כשפלטתי אותם לפניו בהתלהבות. 

אחרי הגיוס המשכנו בקשר שלנו שהיה בעיקרו סקס מצידי ואהבה מצידו. הוא עשה מאמצים לשרת בבסיס סמוך לשלי בעוד שאני עשיתי מאמצים לזיין אחרים, וטיפש שחצן שכמוני אפילו לא ניסיתי להסתיר את זה מפניו. כל פעם הוא היה מצהיר שדי, נמאס לו, שהוא שונא אותי ולעולם לא ניפגש שוב, וכמה שבועות אחר כך היה מתקשר אלי ושואל מתי ניפגש. ככה זה נמשך עד שבחופשת השחרור שלי הוא עשה לי הפתעה ובא אלי הביתה עם מתנת שחרור וחיוך גדול וחרמני לספר לי שהוא ברגילה והוא נורא מתגעגע.

מאחר והייתי לבד בבית התחבקנו והמשכנו משם לחדר השינה שלי - אז כבר היה לי חדר שינה קטן משלי - ובלי לנעול את הדלת הסתערנו זה על זה. היינו כל כך נלהבים עד שלא שמענו את הורי נכנסים הביתה, ורק כשהם פתחו את הדלת בלי לדפוק קודם (כמה פעמים אמרתי לך אימא לדפוק לפני שאת נכנסת?) הבנו שאנחנו לא לבד. הוא התלבש מהר והסתלק, ואני התלבשתי מהר ורבתי כהוגן עם הורי שרתחו מכעס ומבושה, ובטח גם היו מאוד מאוד נבוכים, אבל בגיל עשרים ואחת אחרי שלוש שנים כחובש קרבי בגולני לא הייתי מוכן לשמוע הטפות מוסר מאיש.

צעקתי עליהם בחזרה שהם צבועים ושנמאס לי מהם, אספתי את הבגדים שפרקתי רק אתמול בחזרה לצ'ימידאן הצבאי הישן שלי - ששירת עוד את אחי הגדול במג"ב - ועפתי משם. לתימהוני יגאל המתין לי בחוץ, עקבות של דמעות על פניו - הוא תמיד בכה בקלות רבה - והפציר בי לבוא איתו הביתה. הייתי אצלו כמה ימים ואז הוא היה צריך לחזור לצבא. הוא לא רצה לחזור ולעזוב אותי והתחנן שאשאר לגור אצל אימא שלו (שמשום מה חיבבה אותי ולא התנגדה לכך) ובלילה האחרון שלנו יחד הוא אפילו הציע לדפוק נפקדות כדי להמשיך להיות איתי. אמרתי לו שיפסיק לקשקש שטויות, ושבין כה וכה אני רוצה לנסוע לגור בתל אביב. נמאס לי מהמקום המפגר הזה, אני רוצה להתחיל לחיות במקום תרבותי בלי כבלים של דעות קדומות ואני מקווה שהוא יצטרף אלי אחרי השחרור שלו.

עד שהוא השתחרר כבר הייתי עמוק בחרא ולא הייתה לו שום אפשרות להתקשר אלי או לדעת איפה אני נמצא. במחשבה שנייה גם אני לא ידעתי בעצם איפה אני ולא הצלחתי ליצור קשר עם עצמי. יצא שנפגשנו שוב רק כמה שנים אחר כך, בחול המועד פסח, כשהוא צץ פתאום בבנק, לבוש מדי מאבטח של ברינקס והפתיע אותי בעודי עומד בתור כמו אזרח מהוגן מהשורה. הוא היה מופתע ומאוכזב מאוד לשמוע איך ביליתי בתל אביב ואיך נדבקתי באיידס, אבל התגבר על זה ונשארנו ידידים.

בקיץ של מלחמת לבנון השנייה, כשרוני היה בחו"ל ורשמית לא היינו יחד, עשיתי עם יגאל את המילואים האחרונים שלי כחייל אמיתי, וכמעט שחזרנו, וכמעט שנסעתי איתו להולנד להיפגש עם אבא שלו שרצה לחדש איתו את הקשר. בסוף זה לא הסתייע, גם כי הוא לא התגבר עדיין על האקס, וגם כי רוני העקשן לא הסכים לוותר עלי. יגאל חזר לחבר הקודם שלו ונסע להולנד בלעדי, ואני הלכתי למיון כדי להתפגר בשקט. יגאל עדיין בהולנד עם הבחור ההוא שמתייחס אליו עוד פחות יפה ממני ולא מנשק אותו כמו שהוא אוהב, ואני עדיין חי עם רוני שאם אסרב לנשק אותו ואספר לו תיאוריות מופרכות על סקס ואהבה וגברים הוא יצחק צחוק גדול, יתנפל עלי וינשק אותי על אפי ועל חמתי וייהנה מזה מאוד, ויכאיב לי חזרה כל פעם שאני אכאיב לו, ויצעק עלי ויתרגז בלי חשש, ולא יוותר לי אף פעם, ותמיד תמיד יגיד את המילה האחרונה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה