יום שבת, 30 בדצמבר 2017

3. כזה אני

היום הלכתי שוב להסתפר. עד לפני כשנה הסתפרתי במספרה של ליאון הרומני - מספרה מיושנת ומאובקת בשולי המרכז המסחרי ליד דירתי, דחוקה בין סופר הומה לחנות מכשירי חשמל. המספרה הכילה שני כסאות ספרים עתיקים, מרופדים עור ירוק. מראה מתקלפת מוארת בניאון מרובב זבובים, כמה כסאות עץ ללקוחות וטלוויזיה רעשנית תלויה בפינה.

ליאון היה ספר מהדור הישן. הוא לא היה מעצב, לא חופף, לא מצטעצע בג'ל. אצלו קבלת תספורת ותו לא. הוא היה מבוגר, שמן וקרח, ותמיד קצץ את שערי בתספורת צבאית חסרת פשרות. מגלח באכזריות את העורף, מיישר בקפדנות את הפאות, וגוזז בלי רחמים את התלתלים המעטים שהעזו לצוץ על פדחתי.

ליאון לא שמע על חמצון ובז לאפנות המתחלפות. אצלו הסתפרו גברים אמיתיים שרצו סך הכל שהשערות לא יפלו להם על העיניים, ולא הטרידו את עצמם בהבלי אופנה. הרגשתי שם נוח ונעים. אני אולי הומו, אבל אני לא מבין כלום ביופי, באופנה, במה שמודרני ומה שמתאים. אני בחור פשוט בלי חוכמות ולכן כשהגעתי יום אחד, שישה שבועות אחרי התספורת הקודמת, למספרת ליאון וגיליתי לתדהמתי שחל שם מהפך נחרדתי עד עמקי נשמתי.

הכל נראה שונה לגמרי - נשארו רק המספר מעל לדלת והכיסאות העתיקים שהוזזו הצידה ושמשו כמעין קישוט שנועד להבליט את המודרניות של המספרה שעברה לבעלים אחרים ולבשה פנים חדשות. המראה הוחלפה בחדשה והייתה ממוסגרת במסגרת מתכת מפוסלת. מדף הנירוסטה המחליד שנמתח תחתיה הוחלף בגוש שיש ורוד בעל קאנטים מחוספסים לנוי.

הכיסאות של הקליינטים הממתינים היו מרופדים בסגול וערמה של עיתונים חדישים המתינה על שולחנות מתכת וזכוכית שנראו כמו פסלים מודרניים. כל היופי הזה היה מואר באור יקרות שנבע מתאורת צד מפוסלת ממתכת, תואמת לשולחנות ולמראה. הרגשתי כמו במוזיאון לריהוט מודרני. "איפה ליאון?" שאלתי את הצעיר שחש אלי בחיוך נעים.

"יצא לפנסיה. הוא עבר לגור בערד עם הבת שלו." בישר לי הצעיר במבטא צרפתי קל ונעים. "אני קוקו." הוסיף וחייך חיוך רחב עוד יותר.

הוא היה חמוד. קטן קומה, בעל עור צח ובהיר ועיני פחם. שפתיים אדומות ותספורת קוצים מעוצבת.

קצת עגלגל, אבל מתוק. איפה הוא ואיפה ליאון הקרח שעטה על בגדיו חלוק לבן ומהוה וחייך בפה מלא שיני זהב? קוקו לבש ג'ינס הדוק וחולצה מפוספסת נהדרת, ולרגליו היו מוקסינים רכים, בעוד שליאון הקשיש נעל תמיד, קיץ וחורף, פנטופלך משובצים עם רוכסנים פתוחים למחצה.

"איך אתה רוצה את התספורת שלך?" שאל קוקו והושיב אותי בכיסא ספרים מתוחכם, כולו נירוסטה מבהיקה וריפוד שחור, רך כחמאה. אני שונא ששואלים אותי שאלות כאלו. אני פוחד משאלות כאלו. אין לי שמץ של מושג איך אני רוצה את התספורת שלי. ליאון אף פעם לא שאל אותי כלום. ברגע שהייתי מתיישב על הכיסא הוא היה מתנפל עלי וגוזז אותי כאילו אני כבשה אילמת.

נכון, אחרי שיצאתי ממנו נראיתי כאילו ברחתי ממעצר, אבל לפחות לא הייתי צריך להגיד איך אני רוצה את התספורת שלי. קוקו בחש בהנאה בשערותיי והמתין בנימוס לתשובה. "לא יודע, קצר." גמגמתי והסמקתי. עינינו נפגשו בראי ושנינו ידענו.

"ידענו מה?" ישאל הקורא המשועמם שלי שדילג מהר על התיאורים. - מה זה פה? זה מדור האופנה? איפה הזיונים? - רוטן לעצמו בקוצר רוח הקורא החרמן שלי.

ידענו שאנחנו הומואים כמובן, זה שאני ידעתי שספר שמתלבש ככה, ומדבר ככה, הוא הומו זו באמת לא חוכמה. הרי גם סבתא שלי עליה השלום הייתה יכולה לנחש שאחד ששמו קוקו ויש לו ציפורנים צבועות בוורוד שקוף וג'ינס הדוק כל כך עד שרואים את קו החוטיני בין עכוזיו הוא הומו, אבל איך הוא ידע?

אני הרי נראה כמו סתם אחד מהרחוב. לא יפה, לא מעוצב, וגולם גמור בנושאי תסרוקות, ובכל זאת הוא הביט בעיני וידע, ויתרה מזו גם אני ידעתי שהוא יודע.

קוקו בחש בשערותיי בחיוך חולמני וסיפר לי מה הוא עומד לעשות לי - לקצץ מקדימה, ולדרג מאחורה נדמה לי, או שאולי ההפך, לא זוכר בדיוק - אבל לפני כן הוא אמר ברכות שצריך חפיפה.

"אבל חפפתי אתמול." נזעקתי.

ליאון אף פעם לא חפף לי שערות. מקסימום הוא היה מתיז על שערי מים מתוך בקבוק חום (לפחות אני מקווה שאלו היו מים), ואחר כך גוזז את שערי הלח בלי שיטרח לדרג אצלי כלום.

קוקו התעלם ממחאותיי, אחז ביד קטנה ואיתנה בזרועי והוביל אותי לחדרון קטן בירכתי המספרה ששימש בימיו של ליאון כמחסן וכיום הפך לחדר שטיפה.

בין המספרה לחדר השטיפה הפריד וילון עשוי חרוזי זכוכית צבעוניים שנקשו מעדנות כשחלפנו דרכו, ומיד הושבתי על כיסא פלסטיק גבי מופנה לכיור לבן שמין מדף מעוגל הולבש עליו. "אני שונא לחפוף." התלוננתי, "תמיד נכנסות לי טיפות מים לצווארון והחולצה נרטבת לי בגב."

"אז בוא נוריד אותה." התלהב קוקו ומיד הקדים מעשה למחשבה, נעמד מולי והחל פורם לאט לאט את כפתורי חולצתי. עם כל כפתור שפרם התקרב אלי מעט יותר, ושיקע את עיניו עמוק יותר בעיני. ישבתי מאובן מתדהמה שהפכה במהירות לחרמנות, מעולם לא פרמו את כפתורי חולצתי בצורה כל כך סקסית.

כשהגיע קוקו לכפתור התחתון הוא עמד כל כך קרוב אלי עד שברכיו נגעו בזקפה שלי שמתחה את בד מכנסי, ופניו היו קרובות מאוד לפני. "ועכשיו להוריד את החולצה." אמר רכות והניח את ידיו על חזי, פיו קרוב מאוד לפי, ואז... נשמע קול טריקת הדלת ומשהו קרא משהו בצרפתית.

הוא קפץ את פיו המתוק והאדמדם ברוגז והתרחק ממני מעט, ענה מה שענה בצרפתית ואחר עזר לי בנימוס לפשוט את חולצתי, פרש מגבת על כתפי והטה את ראשי לאחור, משעין אותו על המדף המיוחד לשטיפה.

קוקו זילף מים חמימים על פדחתי ואז נעמד לצידי, חלציו שעונים על כתפי והחל חופף את שערותיי בשמפו ריחני. מעולם לא ידעתי כמה רגיש עור הקרקפת שלי וכמה נעים לחוש אצבעות מעסות את פדחתי, בוחשות בשערי בעדינות תקיפה.

"נעים לך?" שאל בשקט בעודו שוטף את השמפו מראשי. שפתיו נוגעות לא נוגעות בתנוך אזני.

זה היה כל כך מגרה, כמעט שהתעלפתי מעונג. "נהדר, ממש חצי זיון." עניתי ומיד הסמקתי. "סליחה, לא התכוונתי."

"אה, אז זה לא טוב כמו חצי זיון?" בצבץ חיוך על שפתיו.

"קרוב יותר לשלושת רבעי זיון." אמרתי וקוקו צחקק בעונג ולחץ את מפשעתו אל כתפי.

הוא המשיך לענג אותי בחפיפה יסודית מאוד ואחר עיסה מרכך שיער לתוך שערי. זה היה מטריף, הייתי מוכן לשבת שם כל היום, אבל למרבה הצער כל דבר טוב נגמר לבסוף.

יד אחת קטנה ועדינה אך חזקה הונחה על חזי מחזיקה אותי מסומר לכיסא בעוד המרכך נשטף משערי. ישבתי שם בחזה חשוף, רגלים פסוקות, ראשי מוטה אחורה וזקפה איתנה מזדקרת בתוך מכנסי. חשתי מגורה עד אימה, אבל בגלל התנוחה המגוחכת ההיא ושערותיי הרטובות ונוכחותו של הזר במספרה לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלשבת ולהביט כלפי מעלה אל עיניו השחורות המבהיקות של קוקו שהתענג מאוד על מבוכתי חסרת הישע.

אני מניח שאם היינו לבד זה היה נגמר בזיון. שנינו רצינו את זה מאוד, אבל אז נשמע קול נקישת וילון החרוזים ובחור רזה ושחום עם קוצים מחומצנים ופנים כועסות התפרץ לחדר השטיפה והתנפל על קוקו בצרפתית זועפת.

אחר כך התברר לי שהם לא רק שותפים למספרה אלא גם חברים ושז'וז'ו מקנא לקוקו ואוסר עליו לפלרטט עם הלקוחות. ז'וז'ו הוביל אותי בתקיפות לכיסא הספרים, עטף אותי בחלוק ניילון וגזז ברוב מומחיות את שערותיי הרטובות.

למחרת כולם החמיאו לי על התספורת הנהדרת, אבל אני לא יכולתי להפסיק לחשוב על העיניים השחורות הלוהטות של קוקו.

באותה תקופה לא הכרתי עדיין את אריאל והסתפקתי בזיון של שעתיים בשבוע עם בוריס שלי. זה לא הספיק לי, רציתי עוד וזה באמת מה שקיבלתי.  

כמה ימים אחרי החפיפה הבלתי נשכחת ההיא הלכתי לקנות מטאטא חדש, ובאתה הזדמנות כבר התפרעתי וקניתי דלי פלסטיק אדום וחבילה של סמרטוטי רצפה בהנחה. ככה זה שחיים לבד ואין אישה שאפשר לזרוק עליה את כל הקניות לבית. יצאתי מהחנות ובדיוק אז הוא עבר ממול. למראי הוא הסמיק והשפיל את עיניו. היה לו פנס כחול סביב עין ימין ופניו לא היו מגולחות. הוא נראה כל כך מבויש עד שהחלטתי לא להעיר כלום על הפנס והזיפים, ורק בירכתי אותו לשלום בחמימות, נדהם לראות דמעות בעיני הפחם היפות שלו. "אפשר להזמין אותך לקפה?" שאלתי.

"בטח. אצלי או אצלך?" הוא שאל וצחק. צליל צחוקו לא נשמע שמח כלל. הוא היה אומלל, זה היה ברור. "בוא נשתה בחוץ." הצעתי והנחתי יד על שכמו. "מה קרה?" שאלתי בעוד אנו עושים את דרכנו לעבר בית הקפה שמעבר לכיכר.

"צרות משפחתיות." אמר ומשך בכתפיו.

"איך הולך עם המספרה?" התעניינתי.

"לא רע בכלל. אולי נכניס גם מניקוריסטית." ניסה לחייך חיוך שרק הבליט את אומללותו.

"אני מקווה שהפנס לא בגללי." הערתי כבדרך אגב.

קוקו הניד לאות הן והשפיל את מבטו אל הקפה המהביל. "הוא נורא קנאי." לחש.

"אבל לא קרה כמעט כלום, ואם הייתי יודע שיש לך חבר אז גם הכלום הזה לא היה קורה." אמרתי.

"אתה לא מבין." קם קוקו ממקומו, "אף אחד לא מבין." הוסיף בקול מדוכא, "אנחנו יכולים ללכת אליך?" שאל והציץ בי מבעד לריסיו הצפופים.

"אבל אתה וז'וז'ו?" התבלבלתי.

"אני וז'וז'ו זה פאסה, פיניטו, ואני חרמן." אמר קוקו בגילוי לב.

טוב, גם אני הייתי חרמן והוא מצא חן בעיני מאוד.

הלכנו אלי ומיד כשנכנסנו התחלנו להתגפף ולהתלטף ולמשוך אחד מעל השני את הבגדים. עוד לפני שפשטתי את מכנסי הוא כבר היה על ברכיו לפני, מעביר לשון חמדנית על הזין שלי. מזל שהתקלחתי טוב לפני שיצאתי ומזל שהתחתונים שלי היו נקיים. "ידעתי שיהיה לך זין כזה." נאנח קוקו בסיפוק ואחז ביד בוטחת ומנוסה מאוד בביצים שלי.

"איך כזה?" התפלאתי.

"גדול ועבה ונהדר." השתפך קוקו ואחר כך מילא את פיו בזין שלי ושתק. גם אני לא דברתי הרבה, אבל זה לא אומר שהייתי שקט, נהפוך הוא, עשיתי הרבה רעש.

הבחור ידע ואהב את מלאכתו ושנינו נהנינו מאוד ואז... אני לא מאמין שזה קורה עוד פעם חשבתי כששוב הפריעו לנו, ותנחשו מי זה היה?

נכון, ז'וז'ו.

הוא בעט בדלת צרח כמו פסיכי קללות בצרפתית - המילה מרד כיכבה ברפרטואר הלא עשיר שלו - והתפרץ פנימה מפני שאני ברוב להיטותי שכחתי לנעול את הדלת.

נתפסתי עם המכנסים למטה פשוטו כמשמעו. ז'וז'ו הזועם הסתער עלי ובקושי הספקתי לבעוט ולהסיר מעלי את המכנסים שהסתבכו בקרסולי לפני שהוא היה עלי, זועם, צועק ומרביץ.

לא היה לו סיכוי נגדי. הוא בחור רזה ועדין ואני שוקל עשרים קילוגרם יותר ממנו. האמת, הגיע לו פרס על האומץ שלו להתעלם מהבדלי הכוחות ביני לבינו. אפילו לא ניסיתי להרביץ לו חזרה, רק לרסן אותו קצת, אבל למראה הקטטה שלנו התמלא קוקו זעם והתנפל עלי בצרפתיות זועמת, חובט בי ודורש ממני לא להכאיב לחבר שלו.

קוקו עוד יותר קטן ועדין מז'וז'ו והוא מרביץ כמו ילדה קטנה. הם לא הפחידו אותי וכמעט שלא פגעו בי. זה היה בעיקר מביך ומעצבן - שני הבחורים הקטנים והעדינים האלו מסתערים עלי בחמת זעם.

מילא ז'וז'ו, אבל למה קוקו? התנערתי מהם לבסוף, וצרחתי עליהם שיעזבו אותי ושהם פסיכים ונסגרתי בחדר השינה שלי בתקווה שהם פשוט ילכו. אני לא אלים. לא הלכתי מכות מאז הטירונות בצבא, וגם אז זה נגמר אחרי שלוש דקות. אני שונא מכות, שונא מריבות. ממש לא מתאים לי כל הסיפור המשונה הזה.

עכשיו זה נשמע די מצחיק, אבל אז לא צחקתי. ישבתי עם הראש בין הידיים, רועד קצת מכל המתח וההתרגשות, ומשום מה חשתי נעלב, כמעט על סף בכי, רציתי רק שהם ילכו כבר לכל הרוחות. שמעתי אותם מעבר לדלת, מתלחשים בצרפתית מהירה, ואז נשמעה דפיקה זהירה וקוקו דחף את ראשו פנימה וחייך אלי בהיסוס. "אפשר רודי?" שאל בחביבות במבטאו הצרפתי הנחמד שגרם לשמי להצטלצל במתיקות נעימה.

"מה אתה רוצה?" הזעפתי פנים. הוא התיישב לצידי והקיף את כתפי ביד עדינה.

"אני נורא מצטער." אמר בקול רך, מלא כנות. "באמת, וגם ז'וז'ו מבקש סליחה."

"חשבתי שאתה והוא זה פאסה, אז למה המכות?"

הוא משך בכתפיו בתנועה חיננית. "ככה זה כשאוהבים." אמר בקלילות, והחל ללטף שוב את החזה שלי שהיה חשוף. הוא היה חולה על גברים בעלי חזה שעיר ופשוט לא היה יכול להתאפק, כך גילה לי אחר כך. מפה לשם הוא כבר נשכב לצידי משך אותי אליו והתחיל ללטף אותי ולהתמרח עלי ולמשש אותי וללקק אותי ו... זה היה כל כך נעים. ניסיתי לעצור אותו - נכון שלא השתדלתי יותר מידי, אבל אבקש שירשם בפרוטוקול שניסיתי – כי הרי ז'וז'ו היה בחדר הסמוך (זה נעשה מוטיב חוזר ביחסים שלנו), ולא נעים - אבל כשהזכרתי לו את החבר שלו הוא צחקק וצעק, "שרי, וויה איסי!" שזה בוא הנה יקירי, אבל בצרפתית.

ז'וז'ו שרי נכנס, ערום לגמרי, ונשכב מצידי השני ו... או. קי. אתם יכולים להפעיל קצת את הדמיון שלכם, או שאני צריך להאכיל אתכם בכפית?

טוב, טוב, בסדר. רוצים תיאור, נכון? ז'וז'ו נשכב ערום על המיטה ואז עשינו את זה, שלושתנו יחד.

בהתחלה קצת התביישתי, אבל הם התנהגו מאוד בטבעיות והיו ממש מתוקים, וברגע שהפסקתי להיות נבוך מכך שאני עם שני גברים במיטה נהניתי מאוד, וההתלהבות שהם גילו למראה הזין שלי... הרגשתי נפלא!

לא היו להם מעצורים לחבר'ה הללו, הם מצצו, ליקקו, נטחנו בלי שום בושה, ולא הראו שום סימנים לקנאה. כשזיינתי את קוקו ז'וז'ו נהנה יחד אתו ונישק אותו ומצץ לו וההפך. וכשהסכמתי שקוקו יזיין אותי שניהם שמחו כאחד.

"אז למה עשית לו פנס בעין?" שאלתי את ז'וז'ו אחר כך כשהלכנו לשתות קפה במטבח, מניחים לקוקו לישון קצת.

"כי הוא לא לקח אותי אתו, לא אכפת לי שהוא ייהנה, אבל גם אני רוצה להיות שם." הסביר ז'וז'ו בפשטות. 

מאז אנחנו חברים טובים או אולי יזיזים? בהתחלה נורא התלהבתי מזה ששני בחורים כל כך מתוקים רוצים אותי, אבל אחרי כמה פעמים שחגגתי אתם במיטה קלטתי פתאום שהם זוג ואני רק תוספת בשבילם - מין צעצוע מין חמוד.

אין לי טענות, הם חברים שלי והם נורא מחבבים אותי ואני אותם, אבל בסוף השמחה הם הולכים הביתה חבוקים ומאושרים ואני שוב נשאר לבד.

עצוב לי אחרי שהם עוזבים, ואחרי שאבדתי את אריאל זה נעשה עוד יותר עצוב.

אני עדיין ידיד שלהם ומסתפר אצלם והכל, אבל אחרי שאיבדתי את אריאל אני כבר לא רוצה ללכת אתם יותר למיטה. רק כשהם רבים אני מארח אחד מהם אצלי, בדרך כלל זה קוקו, אבל לא תמיד, וגם אז רק לשיחה בלי זיון.

"מצחיק שבחור גדול וחזק כמוך לא מנצל כל הזדמנות לזיין." העיר לי קוקו לא פעם. "אתה כמו בחורה, חושב קודם על אהבה ורומנטיקה." קנטר אותי כששוב סירבתי לעשות אתו סקס.

אולי הוא צודק, אבל כזה אני, וזהו.


בחור חדש בעיר

עודד ואני החלטנו שמעכשיו אנחנו רק יזיזים ודי. זו לא הייתה הפתעה גדולה בשבילי. כלומר, אנחנו מחבבים זה את זה והכל, אבל רק עכשיו הוא הצליח להודות בפני עצמו שהוא הומו, והוא בתהליך של לצאת מהארון לפני החברים ואולי המשפחה, והוא צעיר ונאה ובוער לו, אתם יודעים איפה.

עודד הנודד - לא סתם קראתי לו ככה - רוצה לבלוע את כל העולם בביסים גדולים ולא מתאים לו להיות כבול לחבר אחד, ובטח לא לאחד כמוני שהוא סתם פועל שחור, תלמיד ערב בינוני במכללה בינונית ואדם משעמם ועייף ולא כייפי. לא שרבנו או משהו, אבל אחרי הזיונים אין לנו באמת על מה לדבר.

הוא צעיר ורוצה לבלות ולזיין כמה שיותר, ואני פשוט עייף ועצוב מידי, שלא לדבר שאני לא שותה, לא מעשן, לא אוהב לבלות במועדונים רעשניים, ופשוט לא מתאים לשלב שבו הוא נמצא בחיים שלו.

כמתנת פרידה עודד הביא לי את אהרון - בחור צנום וכהה עם עיניים שחורות גדולות ולוהטות, ושיער ליפה מקורזל. נראה תימני כזה, והוא באמת תימני מצד האבא ועיראקי מצד האימא. הוא בן עשרים ואחת, אבל נראה ילד בגלל שהוא כזה רזה ונמוך. עודד יצא לשישי שבת והביא אותו אלי לביקור. "רוני לא יכול לצאת הביתה בגלל שהוא בבלגאנים עם ההורים." הסביר לי עודד, "אכפת לך אם הוא יישאר לישון אצלך הערב חמי?" שאל בקלילות וחייך חיוך שרימז לי שהוא לעומת זאת לא מתכוון להישאר אצלי.

"לא, אין בעיות. מצידי הוא יכול להישאר כמה שהוא רוצה." אמרתי וחייכתי אל אהרון - שכולם כינו רוני - שהביט בי מבוהל כמו ילד שהלך לאיבוד ונראה כאילו עוד רגע יפרוץ בבכי.

אחרי שעודד הסתלק הכנתי לנו טוסטים ושאלתי אותו איזה בעיות יש לו עם הוריו.

"סתם..." הוא משך בכתפיו בחוסר רצון, "הם כאלו... הם דתיים מיושנים כאלו. זה סתם שטויות." ושיקע את פניו בצלחת מרק שחיממתי לו. בשביל בחור כל כך קטן ורזה היה לו תאבון עצום, וכפי שגיליתי אחר כך התיאבון שלו לא הוגבל רק לאוכל.

ראינו קצת טלוויזיה ואז פיהקתי ואמרתי שהיה לי שבוע קשה ולמרות שמחר שבת אני עייף מאוד ורוצה ללכת לישון. רוני אמר שגם הוא די עייף ושאל איפה הוא יישן.

"איפה שתרצה. או על הספה או במיטה שלי." אמרתי בתמימות.

אתם מבינים? לתומי חשבתי שהוא סטרייט. הוא לא רמז אפילו במילה אחת שהוא לא, וגם עודד לא אמר לי כלום. ואני בטח שלא אמרתי שום דבר על הנטיות שלי אז מאיפה הייתי יכול לדעת?

"במיטה שלך?" הוא שאל בפליאה ונרתע קצת בבהלה.

"זו מיטה כפולה." הרגעתי אותו, "הספה לא כל כך נוחה." הוספתי בהתנצלות, ושאלתי את עצמי למה הוא מסמיק. לא היו לי שום כוונות כלפיו. הייתי עייף והוא נראה ממש קטין, בקושי מטר שבעים, רזה מאוד וכהה מאוד, בכלל לא הטעם שלי שנוטה לבחורים גבוהים ובהירים, ורצוי מבוגרים יותר ממני, אם כי ככל שאני מתבגר יותר אני נוכח לדעת שכל הקטע הזה של טעם בגברים הוא סתם שטות, וזה ממש מגוחך להתעקש על טיפוס גופני מסוים.

בניגוד למה שחשבתי פעם צבע העיניים, המשקל, או צבע העור, הם לא כל כך חשובים. אחרי שמכירים יותר טוב את הבן אדם מבינים שהעטיפה החיצונית היא סתם עטיפה, מה שבפנים חשוב הרבה יותר.

את הלקח הזה למדתי בצורה ברורה מאוד אחרי שהכרתי יותר טוב את רוני.

אחרי היסוס קל החליט רוני לישון איתי במיטה. הצעתי לו בנימוס להיכנס ראשון למקלחת הוא יצא משם במכנס התעמלות קצר וגופיה לבנה שחשפה גוף דק וחלק, שרירי להפתיע אצל בחור צנום כמותו, וצלל בחיפזון ביישני מתחת לשמיכה ומיד כיבה את האור במנורת הלילה.

כשיצאתי מהמקלחת לבוש בתחתונים נקיים בלבד - בדרך כלל אני ישן ערום, אבל לכבוד האורח טרחתי להתלבש – הוא כבר נראה ישן.

נשכבתי לצדו והתחלתי לנמנם כשהוא אמר פתאום, "לא הודיתי לך על האירוח נמרוד. יפה מצדך לתת לי לישון אצלך."

"אין בעיות," המהמתי, מנומנם, "אני תמיד שמח לעזור לחברים של עודד." 

"ההורים שלי רבים איתי כי אני לא מספיק דתי לדעתם." אמר רוני אחרי שתיקה קלה, "אבל אני לא יכול להניח תפילין וללכת לבית כנסת ולשמור שבת כשאני כזה."

"איזה כזה?" שאלתי בתמימות.

טוב, הייתי קצת מנומנם ודי עייף.

"לא חשוב." הוא אמר, קצת מאוכזב, והפך אלי את גבו.

"אתה מתכוון שאתה הומו?" נפל לי סוף סוף האסימון.

"כן." הוא אמר בקול חנוק והתחיל לבכות.

אולי זו הייתה שטות, אולי לא הייתי צריך לעשות את זה, אבל אני לא מסוגל להתעלם מבן אדם שבוכה לידי, במיוחד כשמדובר באחד כזה שנראה כמו ילד עצוב.

שמתי לו יד על הכתף באופן הכי חברי ותמים וניסיתי לנחם אותו קצת ופתאום הוא הסתובב, הצמיד אלי את גופו ויבב קצת על כתפי, מתבכיין כמה זה קשה להיות הומו, וכמה הוא אומלל, ואיזה חיים איומים הולכים להיות לו בגלל הקללה הזו שנפלה עליו, וכל אותו הזמן הרגשתי איך הזין שלו הולך ותופח בין הגוף שלי לשלו ותשמעו, איזה חתיכת זין שזה היה... גיליתי מופתע שלבחור הקטן והרזה הזה יש איבר ענקי שלא היה מבייש אף כושי מגודל.

"עומד לך רוני." הפסקתי את ההשתפכות שלו, "אז תעשה לי טובה, תפסיק לילל על זה שאתה הומו. זה מה יש, וזה עדיף על בעיות אחרות. לפחות אתה בריא ושלם ו..." רציתי להוסיף שאחד שמצויד ככה אין לו מה להתלונן, אבל התביישתי ושתקתי.

"גם אתה הומו?" שאל רוני שאלת תם.

"בטח שכן. עודד לא סיפר לך?"

"לא ממש. הוא רמז, אבל לא אמר שום דבר בצורה מפורשת." אמר רוני והתחיל ללטף לי את החזה. "נורא חם פה, לא?" שאל ונפטר בבת אחת מהגופייה שלו, חושף גוף חלק לגמרי משיער.

גיליתי שעורו חלק, חמים וקטיפתי ושנעים לי ללטף אותו ולהרגיש את ידיו שרעדו קצת כשהוא החליק אותן בעדינות על גופי. אחרי שהוא ראה שאני לא מתנגד הוא נעשה נועז יותר ועבר מליטופים לדברים נועזים יותר. הוא מישש את הזין שלי, קודם מעל התחתונים ואחר כך, כשלא מחיתי, גם מתחתיהם והתלהב מאוד ממה שמצא שם אם כי לעומתו אני ממש ילד. די מהר היינו ערומים ומחוממים כהוגן.

היה לו מעט מאוד ניסיון והוא היה קצת ביישן, אבל מאוד להוט ללמוד ולהשביע רצון, והזין שלו היה ממש, אבל ממש נהדר.

בגלל שהוא היה כל כך עדין ורזה התייחסתי אליו בזהירות רבה. בהתחלה בכלל לא התכוונתי לזיין אותו, אבל אחרי שהתלטפנו והתמזמזנו והרגשנו קצת יותר נוח זה עם זה הוא נעמד על ארבע, הושיט לי את התחת הקטן והשחום שלו וביקש שאהיה הראשון שלו.  בהתחלה סירבתי וביקשתי שיירגע, דחפתי לו שתי אצבעות והתחלתי ללטף את הזין הנהדר שלו, אבל אחרי שהוא גמר די מהר בעזרת הידיים והפה שלי הוא התעקש על עוד סיבוב, והפעם, למרות מחאותיי, הוא לא הסכים להסתפק באצבעות ורצה את כל הזין.

אחרי שנחנו קצת השכבתי אותו על הצד, נשכבתי מאחוריו ולאט לאט, עם הרבה שימון כמובן, ואחרי ששמתי לשנינו קונדומים, התחלתי לחדור לתוכו.

בהתחלה כאב לו ואני מיהרתי ויצאתי, נותן לשנינו להירגע, ואז הוא ביקש שננסה שוב, והפעם זה כמעט הצליח.

נכנסתי עד האמצע ושוב עצרתי. נשימתו הייתה חטופה וצורמנית ופניו התעוותו מכאב. כשעצרתי והצעתי שנפסיק הוא גנח מתוסכל והתעקש להמשיך. "אני רוצה להרגיש את השערות שלך על הביצים שלי." אמר בפשטות.

אני מניח שאם הוא לא היה כל כך רזה וקל לא הייתי מעז לעשות את זה, אבל הבחור שקל בקושי שישים וחמישה קילוגרם, ולכן העזתי ואחזתי במותניו והתיישבתי בבת אחת. כוח המשיכה עשה את השאר, הוא פשוט החליק לאורך הזין שלי והתיישב על ברכי.

עד היום אני לא יודע אם הצעקה שנפלטה מפיו נבעה מכאב או מהנאה, אבל דקה אחר כך הוא גמר, ואני גמרתי מיד אחריו. זה היה זיון מדהים! מפחיד קצת, אבל מדהים. מזל שלא פצעתי אותו. 

אחר כך לקחתי אותו למקלחת להתרחץ, ותאמינו או לא, הוא היה מוכן לסיבוב שלישי. ריסנתי אותו והודעתי לו שאני עייף ושהוא חייב לתת לי לישון קצת ולנוח בעצמו. נרדמנו חבוקים וישנו עד עשר בבוקר.

אחרי ארוחת הבוקר כבר לא היו לי תירוצים והפעם הוא רצה לזיין אותי, ולא קיבל שום תירוצים. "אמרת שכל ההפרדה הזו בין אקטיבי לפסיבי היא סתם שטויות וכל אחד יכול להיות גם וגם." הזכיר לי את השטויות שאמרתי בקלות דעת אתמול בלילה.

"כן, אבל... תשמע רוני, יש לך זין נורא גדול ו..."

"אני אהיה מאוד זהיר." התחנן רוני, "בבקשה? לפחות תן לי לנסות נמרוד. בבקשה?"

כשמישהו מבקש ממש יפה קשה לי לסרב. הנחתי לו לנסות ולאט לאט, אחרי שהקדשנו את רוב הבוקר למשימה הזו, גם הוא הצליח, אם כי אני חושש שזה היה קצת יותר מידי בשבילי. למרות כל מה שאמרתי על אקטיבי ופסיבי אני סך הכל מעדיף להיות זה שמזיין. אולי לא תמיד ואולי לא כל הזמן, אבל בדרך כלל.

אחרי ארוחת הצהרים הלכתי לישון והשארתי את רוני להתעסק עם הכלים. התעוררתי אחרי שעה בערך ומצאתי אותו יושב, עטוף בחלוק המגבת הישן שלי וקורא בבלוג שלי. בשבילי זה כמו מזעזע כמו בעיטה בביצים כי האדם שאני מציג לפני משפחתי וידידי הווירטואליים הוא אדם אחר לגמרי מהאדם שמסתובב בעולם הממשי והמשעמם בו אני חי בפועל. בעולם הממשי אני אורז קופסאות ומדביק תוויות, סתם פועל שחור שלומד מקצוע טכני משעמם וחושב רק על זיונים וכסף. 

בעולם הווירטואלי אני אחר, אני נמרוד המורד, האפיקורס להכעיס הזה שמספר על החיים שלו ועל הרגשות שלו בצורה שלא תתקבל בהבנה אצל האנשים שחושבים שהם מכירים אותי. לראות בן אדם אמיתי ששייך לחיים הממשיים שלי, קורא דברים שנועדו לחלק הווירטואלי של חיי זעזע אותי. 

הבטנו זה בזה בשתיקה ומשום מה הבחנתי רק כעת שיש לו עיניים שחורות יפות מאוד עם ריסים סמיכים, וגבות מקושתות בצורה מקסימה.

"אתה כותב ממש יפה נמרוד." הוא אמר, "זה אתה שכותב את הבלוג של מדביק תוויות, נכון?"

"כן, אני." הודיתי כאילו בחוסר רצון, אבל בלב הייתי גאה על המחמאה שהוא נתן לי. "לא חשבתי שדברים כאלו מעניינים אותך?"

"למה לא? אתה חושב שכל מה שאני רוצה ממך זה את הזין שלך?"

משכתי בכתפי ושתקתי.

"אני לא מסוגל לבטא את עצמי כמוך, אבל גם אני בן אדם ויש לי רגשות." הוא אמר וקם, נסער באופן מוזר.

ההבעה המתלהבת הזו על הפנים שלו הפחידה אותי. לא רציתי שהוא יציץ ויראה מה מסתתר אצלי מתחת למסכה שאני סוחב עלי ביום יום. זה היה אישי מידי והרי כמעט שלא הכרתי אותו, ולא הייתי בטוח שאני רוצה להכיר אותו באמת. "כן, כן. כל העולם במה וכל האנשים שחקנים, כבר אמרו את זה קודם." אמרתי בנבזות.

"מצחיק מאוד." הוא ציין וניסה לחייך, אבל ראיתי שהוא נפגע מהציניות שלי. טוב מאוד! שילמד לקח ולא יהיה מתלהב כזה חשבתי לעצמי ברשעות שגידלתי בעצמי מאז שלמדתי את הלקח מפרשת אריאל ובוריס. הם הכאיבו לי מאוד ולא עמדתי להניח לעצמי להיפגע שוב.

רוני קם וניגש אלי, לכד אותי בפינה, שם ידיים על הקיר משני צידי הראש שלי ככה שהייתי לכוד בין הגוף שלו לבין הקיר והביט בפני.

"תרגיע ילד." אמרתי ושמתי יד על החזה שלו, מנסה להדוף אותו ממני.

"לא רוצה." אמר, ואז הוא נישק אותי על הפה.

בטח תגידו, כולה נשיקה, אז מה? הרי כבר הזדיינת אתו, אז מה זה כבר נשיקה?

טוב, נשיקה זה דבר אחר מזיון. זה אינטימיות, זה קרבה, זה דבר שעושים עם מישהו שמכירים טוב ורוצים להרגיש קרוב אליו.

הוא לא מיהר. לכד את השפה התחתונה שלי בין שפתיו ומצץ אותה, ואחר כך החדיר לאט לאט את לשונו לפי ונישק אותי בעדינות עד שכל ההתנגדות שלי התמוססה ואני מצאתי את עצמי מנשק אותו חזרה.

התנשקנו ברכות כמו זוג נאהבים ובסוף הגענו שוב למיטה, והפעם זו הייתה התעלסות, לא סתם סקס. בפעם ההיא היו המון ליטופים קטנים ומתוקים, אנחות חנוקות ונשיקות ממיסות. מאז שאריאל עזב לא עשיתי סקס איטי ואוהב כזה.

אחר כך נרדמנו, חבוקים. וכשקמנו דיברנו, והפעם כמו אנשים מבוגרים, לא כמו ילדים חרמנים. הוא הודה שהוא לא מעז לצאת מהארון וביקש שבכל זאת אהיה סבלני ואחכה לו כי הוא מרגיש כלפי רגשות חזקים.

"למה אתה מתכוון שאני אחכה לך? שאני אשב בבית ואסרוג גרביים ולא אעשה סקס עם אחרים."

"אה... כן. זאת אומרת, אתה יכול לוותר על סריגה, אבל... בבסיס יש כמה בחורים שהם די שווים, אבל אם אנחנו ביחד אז..."

"אני מציע לך שאם יש לך הזדמנות לזיין תעשה את זה, גם אני אעשה אותו דבר." הפסקתי את ההשתפכות שלו בגסות.

"אבל כתבת... אמרת ש... שבלי אהבה זה מגעיל ו..."

"טעיתי. הומואים לא מסוגלים ולא צריכים להתנהג כמו סטרייטים. אנחנו גברים ואנחנו צריכים להתנהג כמו גברים." אמרתי בתוקף וברגע זה באמת האמנתי בזה.

"מה זאת אומרת להתנהג כמו גברים?" רעד קולו של רוני, "למה אתה גועלי כזה?"

"לא יודע. ככה. אל תהיה נקבה, אני שונא את זה."

הוא קם, פגוע מאוד, והתחיל להתלבש. "אתה מנסה להחזיר לי על מה שעשה לך האקס המניאק שלך? בגלל זה אתה כזה? אתה כבר לא מאמין שיש אהבה אמיתית בעולם?"

"לא יודע רוני. אולי." נפרדתי ממנו בחיבוק ליד הדלת ובקשתי ממנו, אם יהיה לו זמן, לקרוא בבלוג השכן שלי, בלוג שנקרא יומן קשר. "אני לא מתכוון להיות כמוהו רוני. אני לא אשב ואוכל את הלב שנתיים בגלל מישהו שלא מסוגל להחליט ופוחד מההורים שלו."

רוני הרכין את ראשו ונישק את לחיי. "בסדר מתוק." אמר ברוך ולפני שהלך לקח את מספר הנייד שלי והבטיח לשמור על קשר. 

אין תגובות:

פרסום תגובה