יום שבת, 19 ביוני 2021

סוף טוב הכל טוב?

 


את מישה פגשתי לפני איזה שלוש שנים, אז עוד לא הייתה קורונה וגם לא שקענו בסבב בחירות פסיכי, היינו סתם מדינה יהודית ודמוקרטית עם הצבא הכי מוסרי בעולם וגם מישה נראתה כמו סתם אחת - מין טום בוי כזו, רזה ונמוכה עם שער קצוץ מאוד, חולצת טריקו שחורה, גדולה מידי וג'ינס סקיני משופשף וקרוע. חמי פגש אותה ברחוב כשהיא חיפשה כתובת של מישהו שגר בכלל ברחוב סמוך ועזר לה כי רק הוא מכל האנשים שהיא פנתה אליהם דיבר רוסית, וגם כי הוא טיפוס כזה שתמיד עוזר. מפה לשם הם נעשו סוג של חברים, ואז התברר שמישה היא לא עולה חדשה כמו שהנחנו בהתחלה אלא עובדת זרה שמנסה להפוך לאזרחית בארץ למרות שהיא לא כל כך יהודייה, ואחר כך התברר שהיא גם לא כל כך בחורה, כלומר היא כן, אבל היא שואפת להיות בחור, וזו הסיבה שהיא כאן, כדי לחסוך כסף לניתוח, ולכן חוץ מהאישה הקשישה שהיא מטפלת בה היא גם עובדת במשק בית וחוסכת כל גרוש במטרה להפוך ממישה למישקה.

"מהיום היא מבקשת שנקרא לה מיקי." הודיע לי חמי שהפך את עצמו למלאך השומר עליה, ונזף בי כשפניתי אליה בלשון נקבה כי מיקי רוצה שנדבר אליו כאילו הוא בחור, לא שזה משנה הרבה מפני שמישה/מיקי לא מדבר עברית אלא רק רוסית ורומנית מפני שהיא, כלומר הוא, ממולדבה בעצם.

עד הקורונה מיקי לא ממש הטריד אותי וגם אחר כך לא ממש, אבל לאט לאט שמתי לב שהשם שלו צף ועולה כל פעם מחדש. כל פעם הייתה לו בעיה אחרת שהוא היה צריך לפתור, ובגלל שהוא עובד זר היה צריך לעבור בירוקרטיה מתישה כל פעם שהוא היה צריך לעשות עוד בדיקה, ועוד טיפול, וכאלה היו בלי עין הרע המון.

"מה יש לבן אדם כל כך צעיר לעשות כל כך הרבה בדיקות וטיפולים?" איבדתי יום אחד את סבלנותי כששוב חמי נעדר מהבית עם המכונית כי הסיע את מיקי לאיזה בדיקה.

"מיקי צריך לעשות בדיקות לפני הניתוח העליון." הסביר חמי, "ויש גם את כל הסיבוך הזה עם התעודות שלו בגלל שהוא שינה את המין שלו, ואני עוזר לו כי הוא לא מדבר עברית ואין לו רכב, והוא צריך שייקחו אותו למרפאה וידברו בשמו, אבל קודם הוא חייב לעשות חיסון אחרת..."

"הוא עוד לא עשה חיסון?" התפלצתי, "למה?"

"הוא פוחד, הוא לא מאמין בזה, זו בעיה של המון אנשים שבאו מברית המועצות לשעבר." הסביר חמי בסבלנות, "אבל אני עובד על זה ובסוף הוא ישתכנע."

"או יחטוף קורונה." הערתי בנבזות. מיקי הזה עצבן אותי לאחרונה. היה לו מנהג מרגיז להתכתב עם חמי בפייסבוק כל ערב, ולשלוח לו כל מיני מצגות אידיוטיות ברוסית, ולספר לו כל הזמן סיפורים משעממים על הקשישה שהוא טיפל בה, ובגלל שהייתה דתיה והילדים שלה היו חרדים היה עליו להסתיר את השינויים שהתחוללו בו עקב זריקות ההורמונים שלקח, ועקב הניתוח העליון שהספיק לעשות בגרמניה ממש לפני שסגרו את שדה התעופה. בסופו של דבר הבן של הקשישה קלט שהבחורה שהם שכרו לטפל באימא שלהם נעשתה פתאום בחור, והוא פיטר את מיקי מרגע לרגע, וגם צעק עליו שהוא סוטה וחולה מין.

מיקי נורא נפגע כמובן, ומיד התקשר בבכי לחמי שעזב הכל ונסע חיש לחיפה לאסוף את מיקי על כל חפציו אלינו.

"זה רק עניין של יום יומיים, שבוע מקסימום עד שנמצא למיקי מטופל או מטופלת חדשה." הרגיע אותי חמי. מזל שהוא היה מובטל באותה תקופה כי הוא השקיע המון זמן והתרוצץ בכל רחבי הצפון למצוא למיקי מטופל חדש. לכל אחד היו חסרונות מסוג זה או אחר. מטופלת אחת התעקשה שמיקי יסתלק כל סוף שבוע כי אז המשפחה שלה באה לבקר, אחרת גרה בדירה מטונפת ומסריחה נטולת מזגן, ולשלישית לא הייתה מכונת כביסה, אבל היה לה בן אנטיפת שצעק כל הזמן, ולא הפסיק לדרוש שמיקי ישגיח היטב על אימו. "עיניים על אימא!" צעק שוב ושוב, מרתיע את מיקי ואת חמי שברחו משם כל עוד רוחם בם.

רק אחרי שלושה שבועות מתישים מיקי מצא סוף סוף קשישה אחת שגרה ממש לידינו, ולמרבה המזל דיברה רוסית, והשתקע אצלה, ממשיך להטריד את חמי הסבלני בבעיות הלא נגמרות שלו.

יום אחד בדקתי את הנייד של חמי שביקש ממני לבדוק אם הוא קיבל הודעה מקופת חולים וגיליתי לחרדתי שהגלריה שלו מלאה בתמונות של מיקי. מסתבר שכל בוקר הוא ומיקי היו נפגשים ומטיילים יחד עם הכלבים, ומיקי ניצל כל הזדמנות להצטלם בכל פינה, מחייך כמו איזה בת טיפש עשרה דבילית, מציץ בין ענפי עצים, מריח פרחים, מלטף כלבים ועושה פרצופים מטופשים. הוא הצליח אפילו לשכנע את חמי לקחת אותו לקבר שיח אברק כדי לקטוף שם סברסים. כל פעם שמחיתי על הזמן והמאמצים שחמי משקיע בטיפוס המתעלק הזה הוא היה מסביר לי שוב בסבלנות שמיקי בודד בארץ ולא יודע לדבר טוב עברית, ואין לו רכב, וקשה לו להסתדר, ולכן חמי רואה חובה לעצמו לעזור לו ולפתור לו את הבעיות.

"אבל אתה לא רואה שהוא הפך אותך לנהג ולמשרת שלו?" התפרצתי יום אחד בזעם אחרי שחמי נעדר חצי לילה מהבית כי נסע עם מיקי לחגוג את פסחא באיזה כנסיה של פרבוסלבים בחיפה.

הזקנה של מיקי נהגה לישון בצהריים, והוא היה מנצל את השעות הללו לטייל עם חמי בכל מיני קניונים, שם היה קונה כל מיני שטויות, בגדים וכיוצא בזה, חלק שולח למשפחתו במולדבה, וחלק משאיר אצלו.

"אם אני הייתי גורר אותך לקנות בגדים או שטויות אחרות היית מתעצבן עלי, אבל עם מיקי אתה מוכן ללכת לכל מקום ולעשות הכל." התרגזתי, "מה יש לך מהחצי בחור הזה? ואגב, אם לא שמת לב הוא צעיר ממך באיזה עשרים שנה לפחות."

"רק חמש עשרה." תיקן אותי חמי בשקט, "ואתה סתם מקנא בלי סיבה."

"בלי סיבה? באמת? כי לדעתי יש לי דווקא המון סיבות לקנא." התרתחתי.

חמי משך בכתפיו בשקט, "אז תקנא." ענה בקרירות, והסתלק. רק אז עלה בדעתי שככה הוא מחזיר לי על כל הקש שהאכלתי אותו בשנה האיומה של הקורונה וממש התבאסתי כי מצד אחד באמת לא הייתי בסדר. עזבתי את הבית אחרי שאימא שלי מתה וגם כשחזרתי היה העניין הגועלי הזה עם ההתמכרות שלי לוויד וכל הכסף ששרפתי עליו, כסף שחמי חסך בעבודה קשה מאוד. אבל זה היה כל כך לא מתאים לחמי להחזיר לי בצורה כזו, או שאולי כן?

התייעצתי עם אורה שהודתה שהיא לא יודעת אם זו הסיבה שחמי משקיע כל כך הרבה זמן ומאמצים בעזרה למיקי. לדעתה זה לא היה ניסיון לנקום בי, גם היא חשבה שהתנהגות כזו ממש לא מתאימה לחמי. "הוא פשוט נהנה לעזור למי שצריך אותו, מיקי גורם לו להרגיש גברי ומגונן וחכם. להרבה גברים יש את התסביך הזה של עזרה לעלמה במצוקה."

"איזה עלמה? לא ראית שמיקי כבר התחיל לגדל זקן? מעניין לדעת מה הולך אצלו שם למטה?"

"למטה הוא עדיין בחורה, והוא חוסך במרץ לניתוח תחתון, הוא רוצה לעשות אותו באופן פרטי בארץ כי אין מצב שקופת חולים תממן דבר כזה לעובד זר." 

"אבל איך הם ישתילו לו זין?" התפלאתי.

"אין לי מושג." הודתה אורה והסמיקה קצת, "אבל בטוח שיכרתו לו את הרחם והשחלות ואהה... לא יודעת."

"תגידי אורה, המיקי הזה, מה דעתך? הוא בעניין של נשים או גברים?"

"לא יודעת, אבל לפעמים נדמה לי שהוא פשוט בעניין של מישהו שיטפל בו, ואיכשהו יצא שזה דווקא חמי שלנו."

"למה הוא לא חוזר למשפחה שלו במולדבה?" התפרצתי בתסכול.

"לא יודעת, לדעתי בגלל שאין שם פרנסה, וחוץ מזה אני לא אתפלא אם הם לא יודעים שהוא נעשה בחור ואם הם ידעו הם יתרגזו עליו נורא. עדיף לו להישאר בארץ והוא מחפש איך לעשות את זה כי אם הקשישה שהוא מטפל בה תמות והוא לא ימצא מהר מישהו חדש ישלחו אותו חזרה כי הוא בארץ כבר מעל ארבע שנים ואחרי חמש שנים לא נותנים אישור להישאר."

"יש המון עובדים זרים שנשארים בארץ בלי ויזה, ונעשים שוהים לא חוקיים." העירה אירה שהקשיבה בשקט לשיחה שלנו.

"בת כמה הקשישה שלו?" תהיתי.

"מעל תישעים, ולאחרונה היא כבר צריכה חיתולים כי כבר אין לה כוח לקום, והכיסא שלה לא נכנס לשירותים." סיפרה אורה, "והבת שלה מתקמצנת לקנות לה חיתולים." הוסיפה אירה.

"מסכנה." הערתי, חושב על אימא שלי. מזל שהיא נפטרה לפני שנאלצה להשתמש בחיתולים. היא הייתה סובלת נורא מהשפלה כזו.

"לפעמים עדיף לא לחיות יותר מידי." סיכמה אורה את השיחה והלכה להתקלח.

"המישה מיקי הזה הוא חתול רחוב רעב, והוא רק מחפש מי יאכיל אותו ויטפל בו. משום מה נכנס לו לראש שבישראל יהיה לו טוב והוא מחפש מישהו שיעזור לו להשיג אזרחות ישראלית." גילתה לי אירה, היחידה חוץ מחמי שהייתה מסוגלת לשוחח עם מיקי.

"מה כל כך טוב בישראל?" הופתעתי, "מה יש למי שלא יהודי לחפש פה? לא עדיף לו להיות באירופה?"

"מי יסכים לקבל אותו באירופה?" גיחכה אירה בציניות, "יש להם מספיק ודי פליטים מכל העולם, ופה הוא תמיד ימצא עבודה במשק בית או בטיפול בקשישים, ויש המון אנשים שמדברים רוסית, וכל היהודים רחמנים בני רחמנים, בעיקר אם אתה לא נראה כמו ערבי. אני לא אתפלא אם הוא ינסה להתחתן פה עם מישהי כדי לקבל אזרחות."

"או עם מישהו." נבהלתי.

אירה צחקה והזכירה לי שאין חתונות בין גברים בארץ.

"אבל יש כל מיני הסכמי זוגיות ואפשר להתחתן בחו"ל ואז מכירים בזה בארץ, את חושבת שחמי ומיקי..." הרעיון החריד אותי כל כך עד שלא הצלחתי לסיים את המשפט.

"אני לא יודעת." הודתה אירה, "מיקי יסכים לעשות הכל כדי למצוא לו מקום נוח, אבל חמי לא כזה טיפש, אני מקווה."

"גם אני." לחשתי, ומוטרד מאוד הלכתי לדירה שלנו להמתין לחמי שיחזור מהעבודה.

***

כל כמה ימים היינו רבים שוב בגלל מיקי. חמי טען שאני סתם קנאי ומציק ואני טענתי שהוא פראייר ומניח למיקי הזה לנצל אותו ולהפוך אותו לנהג ולמשרת. הכי הרגיז אותי סירובו העקשני של מיקי להשתמש בתחבורה הציבורית בתירוץ הטיפשי שהוא לא מדבר עברית והוא פוחד ללכת לאיבוד.

"אבל הוא פה כבר כמעט ארבע שנים, איך זה יכול להיות שהוא לא למד אף מילה בעברית? וחוץ מזה יש המון אנשים שמדברים רוסית, וגם באנגלית אפשר להסתדר לא רע."

"מיקי לא יודע אנגלית." הסביר חמי, "הוא למד בבית ספר דפוק באיזה כפר מולדבי פרימיטיבי ושם למדו גרמנית, לא אנגלית."

על זה אין לי תשובה חוץ מזה שפשוט נמאס לי לשמוע על מיקי ועל הבעיות המציקות שלו, ולמה הוא לא מוצא מישהו אחר שיפתור אותן? ולמה לחמי לא אכפת שאני לא מרוצה?

ופתאום המטופלת הקשישה של מיקי אושפזה בבית חולים כרמל בגלל מים בריאות. מיקי חשש מאוד שהיא תמות ואז הוא יצטרך לחפש שוב עבודה, למרות שמצד שני אם היא תמות הוא יקבל פיצויים ואז...

"אין מצב שהוא עובר לגור אצלנו עוד פעם." התרתחתי, "שילך למלון אם אין לו איפה לגור."

"די כבר כושי, תפסיק להיות רשע כזה, מה בכלל הבעיה שלך עם מיקי?" התחיל גם חמי להתרגז.

"הבעיה שלי היא אתה, או יותר נכון היחסים בינך לבינו, אתה מאוהב בו או מה? תגיד, הוא בכלל הומו?"

"לא יודע וזה לא משנה בכלל, אני עוזר לו בקטע של חברות ולא... אתה יודע."

"לא, אני לא יודע, זו בדיוק הבעיה, שאני לא מבין מה יש לך ממנו, מה יש לו ממך זה ברור, אבל למה אתה מסכים לזה? מה יוצא לך מכל העסק הזה?"

"איזה עסק?" מתרתח חמי.

"העסק של זה שהפכת את עצמך למשרת שלו, לנהג שלו ולכותל המערבי שלו." אנחנו יושבים לנו בשקט במסעדה רומנית נידחת אחת שתקועה מאחורי תחנת דלק, שוכנת אי שם בין צ'ק פוסט לאזור התעשייה של תל חנן. הגענו אליה אחרי שחיפשנו, במצוות בוריס, מאוורר תקרה שיהיה גם גדול, גם יפה, גם בטיחותי, וגם לא יקר. ואחרי שיגענו ומצאנו נעשינו רעבים והלכנו לאכול. המסעדה ריקה לגמרי בשעה זו של היום, אפשר לריב בלי לחשוש מצופים סקרניים, רק המלצרית השמנמונת שעוטה על עצמה חולצה לבנה תפוחת שרוולים עם רקמה רומנית צבעונית מביטה בנו מרחוק, משועממת מההזמנות חסרות ההשראה שלנו - צ'יפס וסטייקים עם סלט כרוב, מיץ לימונענע בשבילו, ובירה בשבילי.

"אני מחבב אותו." אומר חמי בתקיפות, "הוא מצחיק אותי, הוא טפשון תמים כזה, והוא גם צריך אותי, בלעדי הוא לא יסתדר."

"שטויות, בקלות הוא ימצא פראייר אחר." אני אומר בביטול, ומיד מתחרט כי פניו של חמי מעידות שהוא נפגע מהערתי. "אתם מזדיינים?" אני חוקר בעקשנות.

"לא, בטח שלא, תפסיק כבר להיות מגעיל כזה."

"אני אולי מגעיל, אבל אתה דביל." אני מתיז בזעם, ומחסל את הבירה בלגימה אחת ענקית.

"גם לך לא חסר כלום." עונה חמי בנחת, מקפיד להישאר רגוע כי הוא יודע שזה מרגיז אותי עוד יותר. גם אחרי האוכל אנחנו ממשיכים להתווכח, אני טוען שחמי נהנה לגדל ולטפח בחור צעיר שנושא אליו עיניים כי אני כבר מבוגר וחכם מידי בשבילו, והוא מתרגז ואומר שאני מדבר שטויות ומיקי רק ידיד שלו, ובסוף, אחרי שהוא ישלים את כל הטיפולים, הוא בטח יעזוב לאירופה, או אפילו לאמריקה, וכל העצבים שלי הם סתם מיותרים.

"ואם הוא לא יעזוב, ואם הוא..." פתאום צונחת עלי השראה מלמעלה, "מתי אתה הולך להרכיב את המאוורר?"

"עכשיו." אומר חמי, "למה?"

"אתה צריך עזרה?"

"בוריס יעזור לי, אבל אם בא לך אתה יכול לבוא גם."

"בא לי," אני אומר ושואל מה דעתו של בוריס על מיקי.

"למה צריכה להיות לו דעה עליו? הוא בכלל לא מכיר אותו."

"אולי הגיע הזמן שתפגיש את שני המעריצים הכי גדולים שלך." אני מקנטר אותו.

חמי צוחק, "מעריצים? ממתי בוריס מעריץ אותי? וגם מיקי... אמרתי לך שהוא רק חבר, זה הכל."

"בוא נסכים לא להסכים." אני מעיר בליבראליות שמאלנית, מאוד לא אופיינית לי, וגורם לחמי להרים גבות מופתעות.

"אתה מרגיש טוב כושי?" הוא תוהה, וספק בצחוק ספק ברצינות נוגע במצחי כדי לבדוק אם אין לי חום.

"מרגיש מעולה." אני מבטיח, צוחק, "תגיד, מה קורה אצל בוריס לאחרונה? מי גר איתו?"

"אף אחד, כל עניין הקורונה הזה די חירב לו את חיי החברה." נאנח חמי שהמשיך לדאוג בנאמנות לבוריס במשך כל שנות הכרותם, "ועכשיו יש את העניין הזה עם כאבי הגב שלו, לא קל לו."

"אז אולי," אני מתחיל לפתח בזהירות את הרעיון שלי, "אולי מיקי... לא עכשיו כמובן, אבל הרי הזקנה שמיקי מטפל בה כבר ממש מבוגרת וחולה, ובוריס באמת צריך מישהו שיגור איתו ויעזור לו, אז אולי?"

"אתה לא מבין כושי שמיקי נמצא פה על ויזה של עובד זר, לא סתם עובד זר אלא עובד סיעוד זר, והוא יכול להיות רק אצל מי שיקבל מביטוח לאומי, או אולי מרשות ההגירה? אני לא בטוח ממי, אבל צריך לקבל אישור שאתה מספיק חולה ונכה וקשיש כדי להעסיק עובד זר, או שביטוח לאומי לא ישלם את השכר שלו, או את רובו לפחות, תלוי כמה אתה מבוגר ונכה. בוריס לא צעיר, זה נכון, אבל הוא עוד לא נכה, הוא אפילו לא פנסיונר עדיין. רק בגיל שישים ושבע יוצאים לפנסיה, אם רוצים, מותר לעבוד עד גיל שבעים נדמה לי."

"בן כמה בוריס בעצם?"

"הוא מבוגר ממני בעשרים ושתיים שנה ויום, וזה אומר שהוא בן שישים וארבע, כמו בשיר הזה של החיפושיות, זוכר?"

"כן, אתה פשוט מאגר מידע שלא יאמן חמי, אתה ממש גוגל אנושי." אני מתחנף, וחמי צוחק ומלטף את ברכי, ואז אנחנו מגיעים לבית של בוריס, ומוציאים את הקופסה של המאוורר מהבגז'. אני נושא את תיבת המכשירים של חמי והוא את המאוורר ודקה לפני שאנחנו עולים אליו חמי פונה אלי ואומר בקול חמור, "אהרון, אני מזהיר אותך לא להגיד לבוריס שום דבר על התכנית שלך, רע לו מספיק גם בלי שתגיד שהוא נכה שצריך עובד זר שיטפל בו."

"אבל הוא צריך מישהו." אני מתווכח.

"יש לו אותנו." פוסק חמי, ושותק כשאני שואל למה הוא חושב שעליו לטפל בכל העולם, וממתי הוא הפך לעובד סוציאלי כזה?

***

אנחנו מוצאים את בוריס יושב במרפסת על כדור פיזיו ענקי בצבע אדום, מתנועע עליו בעיגולים קטנים. על השולחן לידו יש שפופרות משחה מכל מיני סוגים, בן גאי, וולטרן ואיזה רולר בשם אקסיפן.

"איך אתה מרגיש?" שואל חמי באהדה ומושיט לו יד למשוך אותו מהכדור.

"הרבה יותר טוב." מפתיע אותנו בוריס, ואפילו מחייך, "התחלתי לעשות טיפול פלדנקרייז, יקר נורא, אבל ממש עוזר. ידעת שרוב כאבי הגב הם כאבים פסיכוסומטיים?"

"חשדתי בזה." מצטחק חמי, "אז זה אומר שלא תעשה ניתוח?"

"חס וחלילה ניתוח, יש דרכים יעילות ופחות כואבות לטפל בגב המסכן שלי, אני אסביר לך בהזדמנות, אבל עכשיו אני צריך מאוורר כי המזגן הזה ממש מזיק לי."

חמי מביא סולם, מפסיק את זרם החשמל ומוריד את הנברשת המכוערת שבוריס רכש פעם באיקאה, ואז מרכיב במקומה את המאוורר הלבן והנאה עם המנורה שרכשנו. צריך להחליף גם את המפסק למפסק כפול כדי שאפשר יהיה להדליק את המנורה בלי המאוורר, או את המאוורר בלי המנורה, או אם רוצים את שניהם יחד.

בוריס ממנה את עצמו לעוזר שלי ומגיש לי מברג או פלייר, ורואים שקשה לו לעמוד והוא מתאמץ לשבת רוב הזמן. אחרי שהמאוורר עובד כהלכה והכל נקי ומסודר שוב, חמי מקפיד מאוד לסדר ולנקות אחריו ולהחזיר למקום כל דבר, הוא מבקש מבוריס לשכב על הספה ומעסה לתוך גבו בן גאי מסריח, ומעיר שבוריס רזה לאחרונה.

"זה האופטלגין הנוזלי המחורבן הזה, הוא הורס לי את התיאבון." מתלונן בוריס, ושואל את חמי אם הוא מכיר עוזרת בית אמינה וחרוצה כי אין לו כוח לנקות לבד והבית על הפנים.

"אבל בוריס אני אשמח ל..." מתחיל חמי, אבל שותק כשבוריס נוזף בו בעברית מעורבת ברוסית ומסרב בתוקף להניח לחמי לנקות ולסדר אצלו כי יש לו די עבודה עם המשפחה שלו, והוא צריך סידור קבוע, ויש לו די כסף לשלם על זה.

"אני מכיר מישהי, אבל היא כבר כמעט מישהו." אומר חמי בזהירות.

בוריס בוהה בו, מופתע, "לא הבנתי, אתה מדבר על טרנסג'דר?" הוא תוהה, מוכיח שהוא דווקא כן מבין.

"כן, זו בחורה שנמצאת באמצע התהליך של הפיכה לבחור. היא, זאת אומרת הוא, מדבר רק רוסית ורומנית, והוא גם יודע לבשל. המטופלת של מיקי מאושפזת היום והוא נמצא איתה בבית חולים כרמל, אבל הוא יחזור בערב, ואז הוא יוכל לבוא אליך ותוכלו להגיע לאיזה הסדר, הוא בחור די נחמד, לא יותר מידי משכיל, אבל חרוץ וממש צריך כסף בשביל לעשות ניתוח תחתון."

"איפה הוא רוצה לעשות את הניתוח? לא בארץ אני מקווה, כי המומחים האמתיים לעסק הזה נמצאים בתאילנד ובברלין."

"באמת? איך אתה יודע?" מתפלא חמי.

"תסמוך עלי, אני יודע, ואני ממליץ לו לעשות את זה בברלין, אני מכיר איזה מומחה אחד שעושה ממש פלאים, לא סתם הכינוי שלו הוא אלוהים."

"וואלה?" נדהם חמי, "תראה מה זה?" הוא פונה אלי וקורץ, "מי אמר שאלוהים שונא טרנסג'נדרים? טוב, אני אביא אליך את מיקי ותוכלו לדבר על כל העסק הזה ונראה מה יהיה."

***

ארגון הפגישה בין מיקי לבוריס לקח קצת זמן כי המטופלת הקשישה של מיקי הייתה מאושפזת מעל שבוע, והוא ישב לידה מהבוקר ועד הערב והיה חוזר הרוס מעייפות, אבל אחרי שהיא השתחררה בשעה טובה מיקי ניצל את מנוחת הצהריים שלה והלך עם חמי לפגוש את בוריס. לפי הדיווח של חמי הפגישה ביניהם עלתה יפה מאוד. מיקי ניקה את דירתו של בוריס ואפילו הכין למענו מרק בצל טעים, ועוד הגדיל לעשות וחזר גם למחרת להכין עוד מטעמים ולסדר את ארון הבגדים של בוריס, ומאז הם היו נפגשים כל יומיים שלושה. מיקי היה מנקה ומבשל ומקשקש עם בוריס ברוסית, ובוריס אכל בתיאבון את מה שמיקי בישל ושילם לו שכר נאה על טרחתו.

די מהר היחסים בין מיקי לבוריס התפתחו והפכו מיחסי עובד מעביד לידידות, ואחרי כמה שבועות נוכחתי לדעת לשמחתי שחמי כבר פחות עסוק עם מיקי. הם אמנם היו נפגשים עדיין מידי פעם בבקרים והולכים יחד עם הכלבים, אבל חמי כבר לא הסיע את מיקי יותר לכל מיני מקומות, והפסיק להתעסק עם בעיות הבירוקרטיה והבריאות המתישות שלו, הן עברו למרבה השמחה לבוריס.

קצת אחרי שהקורונה נפרדה מאיתנו לשלום ורק היפוכונדרים חרדתיים המשיכו לעטות מסכות נמלכה המטופלת של מיקי בדעתה ונפטרה פתאום בשנתה. מיקי נכנס לחדרה להעיר אותה ולהחליף לה חיתול, וגילה לחרדתו שהיא לא נושמת. במקום להזעיק את קרובי משפחתה או את מגן דוד אדום הוא התקשר בבהלה לבוריס שנשאר רגוע ופקד עליו להתקשר לבת שלה שנחפזה לביתה ובדרך גם התקשרה לאמבולנס. הקשישה הוחשה לבית חולים והרופא שבדק אותה קבע מיד את מותה של הזקנה שנקברה כבר באותו ערב.

כמה ימים אחר כך ביתה ונכדתה של הקשישה הודיעו למיקי שהם מודים לו מאוד על הטיפול המסור בסבתא ומאחלים לו כל טוב ובהצלחה בהמשך דרכו, הוסיפו מתנה של 50 אירו וביקשו שיפנה עד מחר את הדירה כי הבעלים החדשים שלה רוצה להיכנס אליה עד סוף השבוע.

"מתי הם הספיקו למכור את הדירה? הם לא ישבו עליה שבעה?" התפלאתי כשחמי סיפר לי למה הוא הסיע הערב את מיקי על כל חפציו לדירתו של בוריס.

"לא יודע אם הם ישבו שבעה או לא, כנראה שלא כל כך כי הם לא ממש מחוברים לצד היהודי שלהם, אבל את הדירה של הזקנה הם מכרו עוד לפני שנה, והקונה רק חיכה שהיא תמות." הסביר חמי. החלפנו מבטים ושנינו חשבנו אותו דבר – ככה לא מתנהגים עם אימא וסבתא, אבל מה לעשות? אלו החיים ויש אנשים שכסף חשוב להם יותר ממשפחה.

"אז מה יהיה עם מיקי עכשיו?" שאלתי, "שוב תחרוש את כל הארץ כדי למצוא לו מטופל מתאים?"

"כנראה," נאנח חמי אנחה ארוכה, "יש לי ברירה?"

"אולי בוריס יוכל לעזור? זה בסדר מבחינתו שמיקי גר אצלו?"

"נכון לעכשיו כן, אחר כך, מי יודע?"

"ומה עם הניתוח של מיקי, הניתוח התחתון אני מתכוון?"

"לא יודע, נראה מה הוא יחליט, בזמן האחרון הוא מתייעץ בעיקר עם בוריס, לא איתי."

"אתה עצוב בגלל זה? אתה מקנא?" שאלתי, מנסה לשמור על טון אוהד וחברי, ולהחביא את השמחה שהידיעה הזו גרמה לי.

"לא כושי, כל זמן שאתה לא רועה בשדות זרים אני בסדר גמור." גיחך חמי שהעמדת הפנים שלי לא עשתה עליו שום רושם, הוא ידע בדיוק מה אני חושב.

כמה ימים אחר כך מצא מיקי בכוחות עצמו עבודה חדשה בתור מטפל לקשיש אחד שחי בחיפה. הקשיש היה נחמד מאוד ומיקי היה מרוצה מאוד, ובעיקר שמח שהמטופל שלו נתן לו חופש כל סוף שבוע, חופש שהוא ניצל לעבוד בעבודות ניקיון אצל בוריס, ואצל עוד כל מיני אנשים.

"הוא מנקה אצל הנכד של המטופל שלו שחי לא רחוק מסבא, ומיקי די בטוח שהוא הומו." סיפר לנו בוריס.

"אתה מתגעגע אליו?" שאלתי, "היית מעדיף שהוא יגור אתך?"

בוריס צחק ואמר שמיקי חמוד ומבשל מצוין, וגם חרוץ מאוד, אבל מספיק לו לפגוש אותו פעם בשבוע, לא צריך יותר.

"הוא נעשה כל כך עסוק, כמעט שאין לו זמן לדבר איתי, ומתי הוא יעשה את הניתוח התחתון?" תהה חמי.

"לא יודע, אולי אף פעם לא?" אמר בוריס, "ונראה לי שהוא גם הפסיק לקחת הורמונים."

"באמת? מעניין למה? חשבתי שזה נורא חשוב לו, להיראות כמו גבר." השתומם חמי.

"אולי הוא שינה את דעתו? גם זה קורה לפעמים." חייך בוריס חיוך רוסי מסתורי ושלף את קופסת השח שלו, "מספיק לקשקש ולרכל, עכשיו נשחק שח!" פקד.

חמי ציית, הפסיד לבוריס בשח, ניצח אותו בשש בש ואחר כך הלכנו הביתה. כמו תמיד התעסקנו בעניינים שלנו ולא דאגנו יותר בגלל מיקי עד שכמה ימים אחר כך בישר לנו בוריס שמיקי בהיריון.

"סליחה?" נדהמתי, "משום מה שמעתי שאמרת שמיקי בהיריון, אבל בטח טעיתי."

"לא, לא טעית." גיחך בוריס, "הנכד של המטופל שלו, זה שהוא עושה אצלו ניקיון, הכניס אותו להיריון."

"אבל... אבל..." מרוב פליאה נעתקו המילים מפיו של חמי.

"אחרי הלידה הוא יחזור לקחת הורמונים ויפתח שוב שרירים במכון כושר, ואולי אפילו יעשה סוף סוף את הניתוח התחתון, אלא אם כן הבן זוג שלו ירצה שהם יעשו עוד ילד." הסביר בוריס בשלווה, שלף את הנייד שלו והראה לנו תמונה נחמדה של מיקי ושל בחור צעיר ושרירי עם זיפים סקסיים וחיוך זחוח שעמד צמוד אל מיקי, וחיבק את כתפיו, "נמאס להם כבר מהארץ הפרימיטיבית הזו, לתום יש כבר מזמן אזרחות גרמנית, ולכן הם החליטו שמיד אחרי שהסבא ימות הם ימכרו את הדירה שלו ויעברו לברלין, שם הם יוכלו להתחתן ואז מיקי יקבל אזרחות בלי שום בעיות, לא כמו במדינת ישראל הדפוקה והדתית מידי הזו."

 

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה