יום שני, 1 בינואר 2018

ולא היה בינינו אלא זוהר

"לא מוצא חן בעיני הריטואל המחזורי הזה שמתרחש אצלנו תכופות לבקרים."

"הא? מה?"

"היחסים שלנו? לא אוהב את הדינאמיקה שלהם."

"יש לנו דינאמיקה?" רוני מסתכל סביבו בחשדנות, "אתה בטוח חמי? איפה היא?"

"אני מתכוון למה שקורה ביני לבינך, זה דינאמיקה."

"וואלה?"

"כן."

"כאילו, עתיד יחסינו לאן כזה? על זה אתה מדבר?"

"בערך, אבל לפני שנדבר על העתיד, צריך לדון בעבר."

"העבר חלף עבר לו, לא שמעת שאיל פאת מאת."

"לא מאת ולא בטיח. לנו בעדה הפולנית יש זיכרון ארוך מאוד."

"כן, שמעתי. בעיקר כשזה נוגע לדינאמיות."

"נכון."

"שמעתי שאתם גם חזקים מאוד בריטואלים מחזוריים."

"אלופים בזה. אז מה דעתך על הדינאמיקה שלנו?"

"אה... היא מאוד דינאמית, וגם יחסית. לפעמים היא גם מחזורית, לא שהרגשתי, אבל סיפרו לי."

"תשמע, רוני..."

"די! מספיק עם זה, מה אתה רוצה מחיי?"

"כלום."

חמי מסתובב עם הגב לקיר כדי להסתיר את הדמעות.

"נו, תגיד כבר, מה עשיתי שכל כך מרגיז אותך?"

"אני נראה לך מרוגז?"

"אתה לא, אבל הגב שלך צועק עלי."

"אל תשים לב אליו, הוא סתם גב חסר מוח."

"אבל הוא צועק נורא חזק. נו, די, תספר לי."

"בשביל מה? אתה הרי יודע לבד."

"אה, זה? עזוב, הוא סתם ילד שנדבק אלי. אתה יודע שרק אותך אני אוהב."

"ואותו?"

"זה רק ... הוא פשוט... לא יודע. אתה רוצה שאני אביא אותו לפה שתכיר אותו?"

"אתה רואה? לזה התכוונתי שדיברתי על ריטואל מחזורי."

"הבנתי, ולמה התכוונת כשדיברת על דינאמיות?"

"לזה שאתה תקים את עצמך עכשיו מהמיטה שלנו ותעבור לישון בחדר האורחים." 

"אי!"

"אוי!"

"אימאל'ה!"

"סליחה, חכה רק שנייה. אני כבר מדליק את האור."

האור נדלק, ושני בחורים בתחתונים עומדים בפתח בית השימוש ומביטים זה בזה.

"מה אתה עושה פה?"

"אני גר כאן, ואתה?"

"אה... אני לא גר כאן?"

"יפה מאוד. אתה לא גר כאן. אז מה אתה עושה בבית השימוש שלי באמצע הלילה?"

"פיפי?"

"למה אתה שואל אותי? מאין לי לדעת?"

"צודק. אז כן, אני עושה פיפי. קוראים לי זוהר."

"נעים מאוד, קוראים לי מנחם, בקיצור חמי, ועכשיו כשאנחנו מכירים רשמית, זוהר, אתה יכול בבקשה להגיד לי מאיפה צץ פה הקונדום הזה ששוחה לו באסלה?"

"קונדום?"

"כן. אתה יודע מה זה קונדום, זוהר, או שעוד לא הגעתם לזה בשיעורים לחינוך מיני בבית הספר?"

רוני מופיע, נעמד בין השנים, מפשפש בתחתוניו, משתין ברעש על הקונדום, ואחר כך מוריד את המים. "היה קונדום ואיננו עוד. להתראות בים, קונדום. ואתה, זוהר, לך למיטה, אני צריך לדבר עם חמי."

"אבל רוני..."

"למיטה!"

זוהר יוצא, ואחר כך חוזר ומשרבב את ראשו בחזרה לחדר השירותים. "אני באמת מצטער, חמי. הוא אמר שאתה אף פעם לא מתעורר באמצע הלילה."

"הוא כזה שקרן, אני תמיד קם באמצע הלילה להשתין, יש לי שלפוחית רגיזה."

זוהר פורץ בצחוק, "שלפוחית רגיזה? גדול."

"למיטה, זוהר!" שואג רוני בזעם.

"מה מיטה? כולה ספה רעועה. המיטה נשארה אצלי." קורץ חמי אל זוהר שמסמיק ובורח.

"אני באמת מצטער, חמי. לא תיארתי לעצמי שתקום באמצע הלילה. שוב היה לך חלום רע?"

"מה זה עניינך?"

"נו, די כבר להיות אשכנזי דפוק כזה." מעיר רוני בנועם, ופותח את המים.

"יותר טוב להיות אשכנזי דפוק מאשר סקס מניאק." עונה חמי ונכנס מתחת לזרם המים החמימים.

רוני מתחיל לסבן לו את העורף ואת הגב. "אתה נורא מתוח, חמי. אתה צריך עיסוי." הוא לש במיומנות את שריריו של חמי, ויוצק שמפו על ראשו, ואחר כך הם מסבנים זה את זה, חופפים אחד לשני את הראש ומנגבים איש את רעהו.

"מה אתם עושים?" צץ שוב זוהר במקלחת.

"משחקים בחפש את המטמון." עונה חמי, הולך לחדר השינה ומשתרע באנחת רווחה על המיטה המוצעת. רוני מכסה אותו, מתיישב לצידו ומלטף ברוך את שערותיו.

"רוני, אתה בא?" שואל זוהר בחוסר ביטחון, נבוך קצת מהאינטימיות שבין השניים.

"קח את הילד לישון, רוני. מחר יש בית ספר."

"אני לא ילד," מוחה זוהר. "גמרתי כבר ללמוד, אני מתגייס עוד חודש."

"ברכותיי ושפשוף קל ונעים לך זוהר, ועכשיו לך מכאן, וגם אתה, רוני."

"לא בא לי, נעים לי לידך."

"היית צריך לחשוב על זה לפני שהחלטת על יחסים פתוחים חד צדדיים."

לשמע דבריו, זוהר לובש ארשת מופתעת, ומתיישב מבלי משים לצידו השני של חמי. "חד צדדיים? אבל רוני אמר שנפרדתם כי בגדת בו?"

"ואתה האמנת לפרענק הזה? עוד לא הבנת שהוא שקרן. לי הוא אומר כל הזמן שהוא עדיין פה כי אוהב רק אותי."

"כן, גם לי הוא אמר אותו דבר, שהוא גר אתך כי למרות ששברת לו את הלב הוא אוהב רק אותך"

"וואלה? זה מה שאמרת?" משתומם חמי ומביט ברוני בפליאה.

רוני נאנח, מושיט יד מעבר לגופו של זוהר, ומלטף את כתפו של חמי. "כן מנחם. מאז שזרקת אותי מהמיטה אני מסתובב גלמוד בעולם ושופך את לבי השבור בפני ילדים תמימים."

"כושי תחמן שכמוך! כבר שכחת למה זרקתי אותך מהמיטה?"

"בגלל הדינאמיות של הזוגיות שלנו?"

"לא, בגלל שזיינת אחרים מאחורי הגב שלי."

"למה אתה לא מחזיר לו ועושה אותו דבר?" הפנה זוהר את מבטו התמים אל חמי.

"דווקא ניסיתי, אבל הוא הכניס לעמי ראסיה. המסכן הלך עם פנס בעין חודש שלם, וכל פעם שראה אותי עבר לצד השני של המדרכה."

"טוב מאוד! הוא לא מצא חן בעיני," פסק רוני, "מגיע לך בחור מוצלח יותר."

"אבל כשמצאתי את חגי, איימת עליו עם סכין מתקפלת."

"מה? זה מה שהוא סיפר לך? איזה שטויות, זו הייתה בקושי סכין לפתיחת מכתבים. סתם פחדן! מגיע לך מישהו רציני יותר."

"מישהו כמוני אולי?" אמר זוהר, והניח את ראשו על חזהו של חמי, שליטף קלות את עורפו והחליף מבטים עם רוני מעל לפדחתו הגזוזה.

"למה לא?" חייך רוני, מצרף את ידו לזו של חמי.

"כי הוא רק ילד." משך חמי בבהלה את כפו מעורפו של זוהר ומידו המלטפת של רוני כאחת.

"אבל ילד מאוד רציני." סח רוני בכובד ראש ומשך את תחתוניו של זוהר עד לברכיו.

"כן, אני רואה. אמנם ילד, אבל מאוד רציני." התרצה חמי, "הייתי אומר אפילו בוגר לגילו." הוסיף ורכן מעל איברו של זוהר המאושר.

"ולא היה בינינו אלא זוהר." חייך רוני בסיפוק, משך את תחתוניו של זוהר מעליו, והעיף אותם מהמיטה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה