יום שבת, 30 בדצמבר 2017

1. מיטב השיר כזבו

אני כותב כי אני חייב להוציא החוצה דברים שמעיקים עלי כבר הרבה זמן. זה יושב בלב ובנשמה כמו אבן. מעיק ולוחץ ומכאיב בלי הפסקה. אין לי למי לספר ואין לי עם מי לדבר. נכון, מה שכואב לי מורגש כעוד אהבה נכזבת, כואבת, מתגעגעת, שורפת בנשמה, אבל זו אהבה לנער, לא לבחורה ולכן, למרות שאני לא יודע מה יש לי להיות גאה כל כך, אני מפרסם את הבלוג תחת קטגוריית גאווה. חוץ מהסיווג של גאווה צריך לבחור עוד שני סיווגים מישנים. אחרי התלבטות החלטתי לבחור בסיווג היצירתיות כי אני אכתוב על חיי כאילו הם סיפור, ואם לא אדייק פה ושם אף אחד לא יוכל לבוא אלי בטענות שאני משקר מפני ש'מיטב השיר כזבו'

אחרון חביב בחרתי בסיווג הסקס כי... טוב, נכון שאני אוהב ומתגעגע, אבל חוץ מכל הרגשות הללו הרי מה שמה שבאמת מעניין אותי זה סקס, רצוי אתו כמובן, אבל... טוב, אם לא הוא יש אחרים וכל המרבה הרי זה משובח. בסדר, זה לא ממש רומנטי, אבל ככה זה אצל גברים. או שאולי זה רק אני?

לא. ככה זה אצל כולם, יש הזדמנות לזיין אז קדימה.

ראשית אסביר את הכינוי שלי – מדביק תוויות. זה בגלל העבודה הנוכחית שלי. אני עובד במחסן שנמצא באזור התעשייה בצומת קרית אתא והתפקיד שלי זה לארוז קופסאות צבע בארגזי קרטון, להדביק על כל ארגז את התווית הנכונה ולשלוח אותן למקום הנכון. פיזית זו עבודה קשה, כל היום אני מתעסק בלהרים ארגזים וקופסאות ככה שאני חוסך לעצמי חדר כושר וזה טוב, אבל זה הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על העבודה שלי. חוץ מזה זו עבודה מעצבנת ונורא משעממת וגם המשכורת לא משהו, אם כי כמשכורת של סטודנט היא נחשבת למשכורת לא רעה. מה שעוד טוב בה זה שאני יכול לעבוד במשמרות ככה שיש לי זמן ללמוד לפי המערכת שלי. 

מאז השחרור מהצבא אני עצמאי בשטח, אין לי אף אחד שאני יכול לסמוך עליו, רק על עצמי. ההורים שלי כמעט לא בקשר איתי ובמידה מסוימת זו אשמתי. הייתי חרמן ולא זהיר וההורים תפסו אותי על חם עם מישהו והעיפו אותי מהבית. עפתי מהבית מיד אחרי שהשתחררתי. בא אלי חבר מהצבא לביקור ומפה לשם... האמת, רק התמזמזנו קצת, אבל הם רתחו מכעס ודרשו שאבטיח שאצלם בבית אני לא אעשה דברים כאלו. עם בחורות ברוך הבא, עם גברים חס וחלילה. זה נורא הרגיז אותי, הבלגאן שהם עשו לי, ועוד ליד חבר, הרי הם יודעים עלי כבר מגיל שש עשרה, אבל מעדיפים להדחיק ולהעמיד פנים שאני אחזור לעצמי ואתחיל לצאת עם בנות – כן, בטח!

אחרי כל כך הרבה זמן שהתאפקתי ושתקתי להם התפוצצתי פתאום וסוף סוף אמרתי כל מה שאני חושב עליהם - שהם צבועים וגזענים וחרא של בני אדם. חמש דקות אחר כך נזרקתי מהבית. בגלל שעזבתי בצורה כזו עברו עלי כמה חודשים קשים עד שהתארגנתי, אבל עכשיו הכל בסדר. על מה שעבר עלי עד שהתארגנתי אני אספר בפעם אחרת, או שאולי לא כדאי? נראה כבר.

אני רוצה לפתוח את הסיפור שלי בתקופה שבאה אחרי שמצאתי דירה ועבודה. זה היה בקיץ שעבר, הייתי מרוצה מעצמי אז – למדתי, עבדתי, הייתי מסודר בדירה לא רעה בשביל אחד במצבי. חבר קבוע לא היה לי ולא רציתי אחד כזה. היה לי סידור קבוע של פעם פעמיים בשבוע עם נשוי אחד שהכרתי במכללה, ואם זה לא היה מספיק הייתי הולך לגן ותופס לי מישהו. בתקופה ההיא הייתי מאושר – נכון, רק פועל וסטודנט תפרן, אבל בריא, רגוע ושמח בחלקו. הסתפקתי במה שהיה לי ולא רציתי שום דבר נוסף מהחיים שלי, ואז הבעל בית שלי הביא את הבן הצעיר שלו שיעבוד קצת במפעל לפני התחלת הלימודים וכל החיים שלי התקמטו ואיבדו את האיזון והסדר הטוב.

בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה בלי חולצה - באוגוסט נורא חם במחסן שאני עובד בו - הוא הגיע עם אבא שלו ממש מוקדם בבוקר עוד לפני וכשנכנסתי הוא ישב עם הגב אלי על שרפרף עץ קטן והתעסק בקיפול הקרטונים לקופסאות.

באותו בוקר חם נכנסתי למחסן שמח וטוב לב ודבר ראשון ראיתי את הגב הערום שלו ופתאום הלב שלי החסיר פעימה. עוד לא ראיתי את הפנים שלו וכבר ידעתי שאני אוהב מה שאני רואה - צעיר בהיר, דק ושרירי - התחביב שלו זה שחיה – כתפיים רחבות ומתנים צרות, וראש מלא תלתלים בהירים, מין ליפה בלונדינית כזו.

עמדתי כמו טיפש ובהיתי בגב הזהוב החלק והמושלם הזה ורציתי להעביר את הלשון שלי על הפלומה העדינה שנצצה על העור שכיסה את החוליות הבולטות של עמוד השדרה שלו. הייתי מתחיל בין השכמות, יורד לאט לאט למטה, נהנה לשמוע אותו גונח בהנאה, טועם כל סנטימטר מהשלמות הזהובה הזו, וכשהייתי מגיע לקו של התחתונים הייתי... עומד לי רק מלכתוב על זה.

ואז הוא הסתובב וזה קרה - הרגע שבו בבת אחת ובלי להרגיש עברתי מלהיות עוד בחור חרמן שחושב על זיונים לאידיוט מאוהב בילד יפה שריסק לי לאט לאט את הלב והנשמה. אני יודע, זה נדוש ולא מקורי, אפילו קיטש, אבל הדבר הראשון שעלה במוחי למראה פניו היה שאלו פנים של מלאך. הוא יפה כל כך - עיניים כחולות מלוכסנות ואף חמוד סולד ופה אדום ומתוק. פנים עדינים, אבל גבריים. כולו בקושי בן שבע עשרה. יפה כמו מלאך שנפל משמים למחסן המשמים הזה, מאיר אותו כמו קרן שמש. הצצתי ונפגעתי, אבל כלפי חוץ התנהגתי כרגיל. אמרתי בוקר טוב, לחצתי לו את היד, מתענג ממראה ידיו - חטובות, ארוכות אצבעות, הפרקים מכוסים שיער בלונדיני עדין נוצץ באור השמש, והזרועות שריריות וזהבהבות כאלו. הוא כזה מתוק ומושלם - לאכול אותו!  

הצגתי את עצמי לפניו כנמרוד. זה לא השם האמיתי שלי, אבל מאז שעזבתי את הבית החלפתי את השם במשרד הפנים לנמרוד וגם עברתי את השם האשכנזי הארוך והלפלפי שהיה לי. אפשר להגיד שאני חי תחת ניק גם מחוץ לאינטרנט, אבל זה לא מדויק. בזמנו הורי חשבו לקרוא לבן שייולד להם נמרוד ופתאום, קצת לפני שנולדתי, הם חזרו בתשובה.
הם לא ממש נעשו חרדים, אבל חזרו אחורה, נעשו מסורתיים יותר, התחזקו כמו שאומרים. מישהו אמר להם שהשם נמרוד בא משורש מרידה והוא לא ראוי ליהודי ירא שמים, ולכן הם החליטו לקרוא לי מנחם.

כל הסיפור נודע לי קצת אחרי הבר מצווה, בדיוק כשהתחלתי להבין שאני נמשך לבנים, ומיד חשבתי - מרידה? נמרוד המורד? מתאים לי. ממש מתאים לי להיות נמרוד. אני רוצה להיות נמרוד ולא המנחם ברנוביץ העלוב הזה.

לא סיפרתי כלום לאיש כמובן, והתאפקתי לא לחזור לשם שנועד לי כדי לא לפגוע בהם, אבל ברגע שעמדתי ברשות עצמי חזרתי מיד לשם שהיה צריך להיות שלי מההתחלה ומעכשיו אני נמרוד, ובאותה הזדמנות שיניתי גם את שם המשפחה הדפוק שלי מברנוביץ לבר. את השם שלו אני לא אכתוב. אני פשוט אקרא לו אריאל. זה שם של מלאך, שם יפה וגם שם שמתאים לבן ולבת. לא שאריאל נשי, הוא עדין, אבל בהחלט גברי. אני סתם אוהב את השם הזה וככה אני אקרא לו פה. 

הוא עזב בסוף הקיץ ועכשיו כבר סתיו, אבל עדיין חם. מבעד לחלון הפתוח לרווחה מגיע ריח נהדר של פריחת יסמין ומציף את החדר. זה ריח עדין כזה, ריח נעים ולא תוקפני שבא והולך בגלים. גם הרוח קרירה כעת ורכה לעומת החום והיובש שהיו כל היום. אני עייף ועצוב וחרמן וכל כך מתגעגע. כל פעם שאני מריח את היסמין הזה אני נזכר בו. אולי אני פשוט אגזום את השיח הזה שמטפס לי על הקיר ומבלבל לי את החלומות והזיכרונות. כן בטח! הרי אני סתם מקשקש, בחיים לא יהיה לי אומץ לעשות את זה. טוב, די כבר, לך לישון , אולי יהיה לך מזל ותחלום עליו.  

הכל טוב

כמו שחשבתי, הכל נראה טוב יותר בבוקר. בלילה באות לך מחשבות לא טובות, נזכרים בדברים רעים שקרו, מרגישים שכולם מתעלמים ממך שהעולם שכח אותך ובבוקר, כשהשמש זורחת, הכל מתבהר. גם הלב נעשה קל יותר.

אני עדיין חייב לכם את הסיפור על איך זה היה אחרי שראיתי אותו בפעם הראשונה. טוב, דבר ראשון אני צריך להסביר שבקיץ ההוא הייתי לחוץ בכסף יותר מהרגיל ולכן ויתרתי על סמסטר קיץ והקדשתי את רוב זמני לעבודה. ביולי אוגוסט החלפתי אנשים שיצאו לחופשת קיץ ולכן עבדתי במשמרת היום - מהבוקר עד שלוש - אחרת אולי בכלל לא היינו נפגשים.

עוד דבר שאני צריך להסביר זה שיש כמה שותפים במפעל וכל אחד אחראי על תחום אחר. האחראי על המחסן - אבא שלו - הוא הבוס הישיר שלי. הוא רוסי, אבל ותיק בארץ ויש לו מבטא רוסי קל מאוד. גיליתי להפתעתי שלאריאל יש מבטא רוסי מודגש יותר מאשר לאבא שלו.

לקח לי כמה שעות של עבודה לצידו כשאני מגניב כל הזמן מבטים אל הגוף שלו ומתבייש להוריד את החולצה לידו עד שהעזתי ושאלתי איך זה שהוא נשמע יותר רוסי מהאבא. "אני הבן המאומץ שלו." אמר אריאל בחיוך מלאכי קל, "לפני חמש שנים הוא התחתן עם אימא והביא אותנו לארץ. הוא כאילו אבא שלי, אבל בעצם הוא לא."

וואללה לא ידעתי, הבעל בית שלי הוא בן אדם לא צעיר, בטח יותר מחמישים, ולא ידעתי שהוא נשוי פעם שנייה, ועד שפגשתי את אריאל גם לא היה לי ממש אכפת.

כל מה שידעתי עליו זה שהוא הגון, משלם בזמן, מקפיד על תשלומים לביטוח לאומי וכל זה, מדבר יפה ובנימוס אל העובדים. בתמורה אני עובד טוב, לא עושה בעיות, לא מאחר, עושה מה שאומרים לי ואפילו קצת יותר. אנחנו מסתדרים לא רע ופתאום זה נופל עלי - אישה שנייה והילד הזה.

שאלתי מאוד בזהירות מה עם האישה הראשונה ואריאל הסביר לי שהיא נפטרה ושבעל הבית היה אלמן כמה שנים עד שנסע לרוסיה לבקר את המשפחה שלו, פגש את אימא שלו והביא אותם לארץ. הם הכירו בקושי כמה ימים לפני שהם התחתנו, הוא אמר, אבל הם מסתדרים לא רע.

"בטח היה לך קשה." אמרתי ושאלתי את עצמי אם הוא דומה לאימא שלו כי לבעל הבית שלי - השמן והקירח - הוא בטח לא דמה.

אריאל אמר שלא, בכלל לא. הוא מיד הרגיש פה נוח וטוב לו מאוד בארץ, וגם אימא שלו מרוצה, במיוחד עכשיו, כשיש להם בית יפה ומספיק כסף, והכי חשוב, האבא האמיתי שלו, השיכור והאלים, נמצא רחוק ולא מציק להם יותר.

"יופי, נהדר." אמרתי וחייכתי אליו חזרה, משנן לעצמי בשקט בלב שהוא קטין ושלמרות שהוא בטח יותר משש עשרה שזה גיל ההסכמה הוא עדיין קטין, ואני בן עשרים וחמש, ויש לי מספיק בעיות גם ככה, וחוץ מזה הוא בטח לא הומו אלא חולה על בנות, ודי כבר.

"למה אתה לא מוריד את החולצה?" שאל אריאל, "לא חם לך? נורא חם פה?"

"ואם אני אוריד את החולצה יהיה פה קר?" התחכמתי כמו דביל.

"לא, בטח יהיה עוד יותר חם." הוא אמר בלי להסס, מסתכל לי ישר בעיניים. לתדהמתי הסמקתי כמו בתולה ששמעה בדיחה גסה.

"תפסיק עם זה ילד." אמרתי בצורה גועלית ופשוט ברחתי ממנו. שמעתי אותו צוחק מאחורי הגב שלי וזה בכלל לא היה צחוק של ילד, גם לא של מלאך. זה היה צחוק של אחד שראה איך אני בולע אותו בעיניים ויודע בדיוק למה.

אם היה לי שכל הייתי בורח משם כל עוד רוחי בי כבר אז, אבל כשהזין עומד... אתם כבר יודעים את ההמשך. הלכתי לשירותים לשטוף ידיים ופנים ולהירגע קצת. השירותים אצלנו הם מין יחידה כזו עם פינת מקלחת שלידה יש כיור וראי. מולם יש עוד חדרון קטן עם אסלה. אפשר לסגור את כל יחידת המקלחת מבפנים ולהתרחץ, או לסגור רק את השירותים ולהשאיר את המקלחת עצמה פתוחה. נכנסתי לשירותים והשתנתי. נורא בא לי לעשות ביד, אבל התאפקתי. כשיצאתי החוצה והתחלתי לשטוף ידיים הוא נכנס וסגר את הדלת מאחוריו עם המפתח.

הזין שלי שנרגע נעמד שוב למראה החיוך שלו. שמרתי על פנים קשוחות ושאלתי אותו די בגסות מה הוא רוצה. היה נעים לראות איך הוא מאבד טיפה את הביטחון שלו וקצת מהסס, אבל מיד הוא התאושש ושאל בשקט אם הוא מוצא חן בעיני. נו, מה דעתכם על שאלה כזו? אני לא בטוח מה קרה אחר כך, השניות שבאו אחרי השאלה הזו נשארו מטושטשות אצלי בזיכרון. איכשהו מצאתי את עצמי צמוד אליו, מחזיק את הראש המתולתל הזה בשתי ידיים ומנשק אותו חזק חזק על הפה והגוף שלי לוחץ אותו אל הקיר שבין הכיור לפינת המקלחת. בסוף הייתי חייב להפסיק כדי לנשום. הלב שלי דפק חזק והגוף שלי רעד מרוב התרגשות וחרמנות. אותו זה הצחיק. אפשר לחשוב שכל יום מתנפל עליו מישהו בנשיקות. "סליחה אריאל." אמרתי כמו טיפש, "אני מצטער, אני באמת לא יודע מה קרה לי. בוא נשכח את זה. בוא נחזור לעבודה."

כל הביטחון העצמי שלו חזר אליו בבת אחת בגלל הנשיקה הזו. "אל תהיה דביל." הוא אמר בצחוק קל והתחיל לפתוח לי את הכפתורים של חולצת העבודה - מין חולצה כחולה כזו מבד כותנה עבה - חולצת עבודה של פועל.

בסוף העבודה אני מוריד אותה ושם חזרה טריקו פשוט. אני לא עושה סיפור גדול מהבגדים שלי ומההופעה שלי. מי שאוהב אותי כמו שאני בסדר, ומי שלא, גם בסדר, אבל הפעם נלחצתי כהוגן. פחדתי שאני אדחה אותו בגלל שלמרות שאני נראה בסדר - שרירי ורחב וכל זה - יש לי חזה די שעיר ופס של שערות יורד לי מהחזה עד למטה.

לשמחתי יש מספיק שאוהבים את הסגנון הזה ככה שאין לי בעיות להשיג זיון, בטח שאין לי סיבה להתענות במכוני לייזר, אבל כשהוא התחיל להפשיט אותי נורא נלחצתי. ומה אם הצורה שלי תדחה אותו? הוא כל כך חלק ודק וחטוב ואני... מה לעשות? זכר ים תיכוני מצוי. אני לא שמן, אפילו די שרירי, אבל נו, טוב, אני סתם אני, והוא... מלאך כבר אמרתי?

בקיצור, ניסיתי להחזיק לו את הידיים ולעצור אותו, אבל הוא צחק והתחיל לנשק לי את הפנים ולרדת עם הנשיקות למטה עוד ועוד, פותח כפתור ומנשק, עוד אחד ועוד נשיקה, ובין לבין מסתכל לי בעיניים ומחייך. זה שיתק אותי, העדינות הזו, הקלילות הזו שבה הוא פשוט שם עלי ידיים ועשה מה שהוא רצה... כשהוא פתח לי את כל החולצה - סך הכל חמש כפתורים, ספרתי אותם אחד אחד – היה לי חשק לבקש סליחה שאני נראה כמו שאני נראה, אבל הוא נצמד אלי, התחכך בי, שם ידיים על העורף שלי והתחיל לנשק אותי על הפה וסוף סוף הבנתי שזה בסדר, שהוא מרוצה ושהוא לא נגעל מההבדל הזה ביני לבינו ולפחות מהבחינה הזו נרגעתי.

זה באמת מוזר איך כל אחד אוהב את מי שנראה הפוך ממנו - אני אוהב אותם חלקים ורזים ובהירים, והוא מעדיף בעלי גוף מלא ושעירים. בפעם הראשונה ההיא הספקנו מעט מאוד חוץ מנשיקות. הוא הכניס ידיים לתוך המכנסים שלי - מזל שלבשתי ג'ינס ישן ורפוי קצת - ומישש אותי מקדימה, בודק את הגודל כמו אחד שיש לו הרבה ניסיון, מנסה להיכנס גם לתוך התחתונים ואני, שאמור להיות הבוגר והמנוסה יותר, עוצר אותו בזהירות ואומר לו כמו איזו כוסית מבוהלת, "די כבר, מספיק, מישהו יכנס עוד רגע." וכולי רועד מרוב חשק ופחד.

בסוף הצלחתי להתחמק משם, משאיר אותו לבד והמשכתי לעבוד כשהראש שלי מסובב כולו מרוב מחשבות עליו ועל מה שקרה. פלא שהגעתי לסוף יום העבודה בלי לעשות נזקים. רק יצאתי מהמחסן והוא צץ ליד האוטו שלי ושאל כאילו בתמימות, בקול רם כדי שכולם ישמעו, אם הוא יכול לקחת איתי טרמפ לקריות. "אתה לא גר בחיפה?" שאלתי בקול אדיש כזה, עושה הצגה לפני עוד כמה עובדים שבדיוק יצאו גם מהעבודה, למרות שלאף אחד מהם לא היה אכפת, לא ממני ולא ממנו.

"כן, אבל היום אני רוצה להגיע לאיזה חבר וזה בדיוק בכיוון שלך."

"ואבא שלך יודע שאתה נוסע לשם?" המשכתי להיות קשוח.

"הוא לא אבא שלי באמת והוא יודע. זה בסדר." חייך אריאל את החיוך היפיפה שלו שגורם לי להרגיש רך כמו חמאה מבפנים, ובדיוק אז יצא בעל הבית ושאל אם אני יכול לתת לילד טרמפ לצומת כי הוא נוסע לחבר. טוב, מה יכולתי לעשות? לקחתי אותו ונסענו.  

כשהגעתי לצומת עצרתי. הוא צחק ושם יד על הברך שלי. "סע כבר אליך הביתה ותפסיק להיות טיפש כזה." הוא אמר וצחק. מהברך היד שלו הגיעה למפשעה שלי ולחצה שם על הזין הזקוף והאומלל שלי מעסה ומלטפת אותו בלי רחמנות כל הדרך הביתה.

הדירה שלי נמצאת במקום נידח בלב אזור תעשיה. זה מקום מוזר שלא מתאים למגורים של בני אדם ובכל זאת מישהו החליט לתקוע שם קבוצת בלוקים צהבהבים בני שלוש קומות. השכונה שלנו קטנה ומבודדת עומדת במין שקע רדוד, מוקפת איקליפטוסים עבותים שלא מצליחים לסוכך עלינו מהריחות הרעים שעולים מהמפעלים סביבנו, ריחות שנעשים בלתי נסבלים בימים חמים.

בחורף יש פחות ריח, אבל לעומת זאת יש מידי פעם הצפות, בעיקר אם יש חורף גשום מידי. מי התהום במקום הזה גבוהים ולכן הדירות בקומות התחתונות מוצפות מים אם יש כמה ימים גשומים.

כמו לכל דבר בחיים גם למגורים במקום העלוב הזה יש חסרונות ויתרונות. מצד אחד נכון, לא ממש לא נעים לגור שם, אבל מצד שני זול מאוד, ואחרי הצהרים כשכול הפועלים הולכים הביתה שקט מאוד ובגלל ששכר הדירה זול אני יכול להרשות לעצמי לגור לבד בלי שותפים ומצליח אפילו להחזיק רכב, אמנם רק ניסן דפוקה ועתיקה, אבל נוסעת. אני מרגיש נוח בדירה המוזנחת שלי ומרוצה גם מהאוטו, אבל כשיש לך אורח כמו אריאל אתה רואה פתאום את כל הפגמים שעד היום היית רגיל אליהם.

פתאום נזכרתי שכבר שבועיים לא שטפתי רצפות ויש אבק על הרהיטים ושהכיור מלא כלים מלוכלכים וש... הוא בקושי המתין עד שפתחתי את הדלת ומיד זינק עלי והתחיל למשוך מעלי את החולצה. לפחות בדבר אחד יש לי יתרון על פניו - אני חזק יותר ממנו. החזקתי אותו בכוח בשני הידיים ושתלתי אותו על הספה העתיקה שעומדת אצלי בסלון מול הטלוויזיה העתיקה לא פחות.

"אריאל, עד כאן. עכשיו עצור רגע. חכה!" פקדתי עליו.

הוא עצם עיניים ונשם עמוק. "לחכות למה?" שאל.

שאלה טובה. מה עונים עליה?

"חכה עד שאני גם ארצה אותך." עניתי ונהניתי לראות איך הוא מסמיק.

"אתה לא רוצה אותי?" שאל בעלבון, "אבל חשבתי..."

"אתה ילד יפה מאוד." אמרתי בקול שקט והמשכתי להחזיק לו את הידיים צמודות לגוף כדי שלא ינסה עלי את התרגילים שלו, "אבל אתה רק ילד ואני..."

"תכף תגיד שיש לך חבר?"

גם הבן אדם עם הכוונות הכי טובות לא יגדיר את בוריס כחבר שלי, בקושי זיון מזדמן. "לא, אין לי מישהו קבוע, אבל... תראה ילד, אתה הבן של הבוס ואתה... בן כמה אתה?"

הוא נעלב כשהודיתי שחשבתי שהוא בן שש עשרה והראה לי את תעודת הזהות שלו כדי להוכיח לי שהוא בן שבע עשרה ושלושה רבעים, עוד מעט שמונה עשרה.

על זה המורה שלי לתושב"ע הייתה אומרת – "שמחת זקנתי על ראש התורן"

"אז למה אתה רק בכיתה י"ב?"

"הפסדתי שנה כשעליתי לארץ." הסביר וחידש את ההסתערות עלי כאילו שזה שהוא גדול יותר בשנה ממה שחשבתי עושה את הכל לכשר. המשכתי להחזיק אותו מרוסן וזה הדליק אותו עוד יותר.

"נו, בבקשה רודי, מה אכפת לך?"

"מה אכפת לי מה? מה בדיוק אתה רוצה לעשות איתי ילד?" המשכתי להתגרות בו.

זה היה יותר מידי בשבילו. הוא קם, אדום מעלבון ועם דמעות בעיניים ורצה לצאת. עכשיו היה התור שלי לפייס אותו ולהגיד לו שלא יהיה טמבל. בסוף שכנעתי אותו לאכול איתי צהרים. היה לי קצת פסטה עם רוטב בשר שהוא טרף בתאבון של ילד מתבגר. פתחתי פחית בירה והוא התעקש שגם הוא רוצה לשתות. נתתי לו קצת משלי ורציתי לקחת אותו הביתה, אבל לו היו רעיונות אחרים.

"יש לי סחרחורת." הודיע לי ונשען עלי, "אני חייב לשכב קצת לנוח. איפה המיטה שלך?" למרות הסחרחורת הוא מצא מהר מאוד את המיטה שלי. טוב, זאת לא בעיה בדירה של שישים מ"ר, ונשכב עליה תוך שהוא מעיף מעליו את נעלי ההתעמלות שלו.

"בוא תשכב לידי." הושיט לי את ידיו.

"אני לא חושב שזה רעיון טוב אריאל."

"רק קצת, טיפונת. אני אתנהג יפה. רק נתלטף טיפה." הפציר בי. עמדתי לסרב כמו גבר בעל עקרונות, אבל הוא הוריד את החולצה והושיט אלי את ידיו. "נו, בוא אלי." חזר וביקש.

מלאך מגן עדן מושיט לכם ידיים וקורא לכם לבוא, לא תבואו? נשכבתי לידו ואמרתי שיזכור שהתחתונים נשארים עלינו ויהי מה.

"בסדר." הוא צחק, "מה עם החולצה שלך? אני הורדתי את שלי, תוריד את שלך."

הורדתי את הטריקו והוא שיקע את ידיו בשער שעל החזה שלי ונאנח בסיפוק. "תחבק אותי." דרש ואחר כך רצה נשיקה, "לא כמו של דודה. נשיקה עם הלשון כמו שנתת לי אז, במקלחת."

אחרי שלוש דקות של התנשקויות המכנסים שלי ושלו היו על הרצפה. שכבנו צמודים, מתנשקים, משתפשפים זה בזה, מנחשים אחד את הזין של השני דרך התחתונים. האיסור להוריד אותם נדמה טיפשי יותר מרגע לרגע.

לקח לו פחות מדקה לקלוט כמה זה מחרמן אותי כשהוא מוצץ לי את הפטמות, ואני גיליתי שהוא באמת גונח מהנאה כשאני מעביר את הלשון שלי לאורך עמוד השדרה שלו. כשהגעתי לקו של התחתונים ורציתי שוב לעלות הוא הוריד אותם בבת אחת, חושף לפני ישבן עגול, לבן, חלקלק ומושלם, וביקש שארד עוד יותר למטה.

נאנחתי מעומק לבי. כבר ניחשתי את המתיקות של החור הקטן הוורוד וההדוק שלו וכאב לי לוותר עליו, אבל... הוא צעיר מידי, והוא הבן של בעל הבית, והכל הולך מהר מידי.

סירנות אזהרה צפצפו ושרקו במוחי ברעש מחריד בעוד הזין שלי מנסה להתעלם מהן. הייתי תקוע באמצע ולא ידעתי מה לעשות. "ילד, אני מבקש מאוד ש..."

"אל תקרא לי ילד!" הוא צעק בזעם והתחיל להרביץ לי באגרופים קמוצים.

זה כאב טיפונת, יותר דגדג מכאב, ואני צחקתי. דבר שהרגיז אותו עוד יותר והגביר את העוצמה של המכות שלו.

התפתלנו על המיטה, נאבקים זה בזה כמו ילדים. הוא כעס באמת, אני צחקתי, ובסוף הצלחתי להישכב עליו ולרסן אותו, ידי מחזיקות את פרקי ידיו מרותקים בפיסוק מעל לראשו ורגלי מכבידות על רגליו. הזין שלי היה מונח על שלו ובין שניהם שתי שכבות בד כותנה דק - שלו לבן, שלי כחול.

הוא המשיך להתפתל תחתי, מניע את האגן שלו כנגד זה שלי בגמישות, מתחכך בי, בהתחלה בגלל המאבק ואחר כך כי זה היה נעים. די מהר צעקות הכעס שלו הפכו לגניחות תענוג. "לא, אל תרד מעלי, תמשיך להחזיק אותי בכוח." הוא ביקש כשחש שאני מנסה לשחרר אותו.

לא הייתה לי שום סיבה להחזיק אותו בכוח. הוא לא רצה ללכת לשום מקום, אבל המצב הזה שאני כאילו מכניע אותו חרמן אותו נורא. גם אותי. בסוף גמרנו כמעט יחד. הוא בתחתונים שלו, אני בשלי, ורק אז הרפיתי ממנו והתגלגלתי מעליו. "זה היה גדול." הוא נאנח ונשכב עלי. "מתי נוכל לעשות את זה שוב? אתה יכול לנסות לקשור אותי בפעם הבאה?"

"לקשור אותך ילד? מאיפה אתה מביא את השטויות האלו?"

"זה לא שטויות." הוא שוב נעלב, "יש דברים כאלו, קראתי ושמעתי על זה המון, וזה נורא מדליק אותי. נוכל לנסות את זה?"

"בוא ננסה קודם להתרחץ קצת." הצעתי, "קדימה, אתה ראשון."

"לא רוצה. אני רוצה שנתרחץ יחד. עשית פעם סקס במקלחת? רוצה לנסות איתי?"

"סקס במקלחת זה מיתוס." הרעפתי עליו עצות ממרומי ניסיוני. "במציאות זה צפוף, מסורבל ולא נוח. תרגיע ילד, אולי אתה רוצה כוס תה צמחים במקום?" ניסיתי להפוך הכל לבדיחה.

"אתה צוחק ממני? אתה חושב שאני טיפש?" הנה, הוא שוב נעלב לי. 

"לא ילד, הטיפש היחיד פה זה אני."

לקחתי אותו למקלחת ונתתי לו תחתונים חדשים משלי, מתעקש שהוא יתרחץ לבד, ואחר כך נכנסתי להתרחץ בעצמי, נועל מאחורי את הדלת. זה לא עזר. הוא המתין לי ליד הפתח, הוריד מעלי את המגבת שליפפתי סביב מותני ודרש שאני אלמד אותו איך למצוץ כמו שצריך. "אני נראה לך כמו מורה? זה לא בית ספר לסקס פה." מחיתי קלושות, אבל כבר הייתי על המיטה והוא שוכב לצידי הפוך, והזין היפה שלו - שמתם לב שלגברים יפים יש גם זין יפה? - מול הפרצוף שלי.

לקחתי אותו לפה והתחלתי במלאכה ומיד גיליתי שהתלמיד שלי לא צריך תרגול נוסף. הוא ידע לבד מה לעשות, היה לו כשרון טבעי, למלאך שלי. אני מתבייש להודות אבל האזעקות שרעשו לי בראש התעממו עד שנעלמו כמעט לגמרי והזין ניצח. עשינו כמעט הכל חוץ מזיון ממש. אני פחדתי והוא לא התעקש למרות שאם לא הייתי זריז מספיק הייתי עוד עלול לגמור לו בפה.

הוא גמר לי ביד כשהוא גונח ונאנק ואחר כך נישק אותי שוב ושוב ושוב והצהיר שהוא מת שאני אהיה הראשון שלו. היום אני חושב - מעניין לכמה גברים הוא כבר אמר את זה קודם? – אבל אז זה הדליק אותי נורא והבטחתי לו שגם זה יבוא, אבל צריך לעשות את זה לאט ובסבלנות ושלא ילחץ, הוא עוד צעיר וכל החיים לפניו.

שיחקתי אותה קול – העמדתי פני גבר בוגר ומנוסה, אבל זה היה משחק. הייתי אבוד, ידעתי את זה עוד מהבוקר וההרגשה העמומה הזו הפכה לוודאות באותו אחר צהרים הזוי וקדחתני. ידעתי עוד אז כשהוא כרע על ברכיו לפני, ידיו נשענות על ירכי, ומצץ לי את הזין בהתלהבות נעורים שזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה וגם לא השנייה. היה לי ברור - הבחור ידע מה הוא עושה, ידע איך להטריף אותי, ואני, למרות כל הפקחות שלי והניסיון שלי בחיים, נטרפתי. 

הפעם הראשונה

ואם מדברים על הניסיון שלי בחיים עכשיו הזמן לספר על בוריס, האדם שלימד אותי הכי הרבה על סקס. כפי שאתם יודעים אני לומד במכללה, לא חשוב מה בדיוק - דבר טכני שקשור בחשמל אם אתם חייבים לדעת - ובוריס ששמו העברי ברוך אבל כולם קוראים לו בוריס מלמד שם, אבל לא אותי, אם זה נורא מפריע למישהו.

בחורף, לפני שנתיים - תראו איך הזמן רץ, עוד מעט יבוא שוב חורף – קצת אחרי שהתחילו הלימודים, תפס אותי גשם בדרך הביתה והוא נתן לי טרמפ - אז עוד לא היה לי אוטו - ודיברנו קצת. ראיתי איך הוא מביט בי וזה די העלה לי את המוראל כי הייתי מדוכא בגלל המצב שלי, בגלל הבדידות והעוני והדאגות. סיבות לדיכאון לא היו חסרות לי אז ונעים היה לי לראות שמישהו מתעניין בי אפילו שאני אישית לא התייחסתי אליו בצורה כזו כי הוא נראה לי מבוגר ולא הומו למרות שהוא נראה טוב - לא שמן, לבוש בבגדים גזעיים.

בזמנו חשבתי שאחרי גיל ארבעים כבר לא מזיינים ואפילו לא מתעניינים בסקס. אני רוצה להגיד לכם שטעיתי ובגדול, התברר שהוא היה בן ארבעים ושבע ובהחלט התעניין בסקס. הוא הציע לי לקפוץ אליו הביתה לכוס תה ולמגבת כי השערות שלי היו רטובות. מאחר והייתה לו טבעת נישואים על היד הייתי בטוח שהוא ייקח אותי לאשתו, אולי גם הילדים שלו יהיו שם, ושמחתי. רציתי להרגיש קצת חמימות משפחתית וגם לכוס תה חם לא הייתי מתנגד, אבל להפתעתי הדירה שהוא לקח אותי אליה הייתה ריקה לגמרי. חוץ משולחן אוכל וכמה כסאות פלסטיק של כתר לא היה שם כלום.

תה דווקא קיבלתי, וגם עוגיות, ומפה לשם... בסדר, הייתה לו גם מיטה גדולה בחדר השינה והיו וילונות ירוקים על החלונות של חדר השינה. וילונות שהוא הקפיד להשאיר סגורים. הוא מיד אמר לי שנכון, הוא נשוי, אבל זו דירת הזיונים שלו ושהוא מביא אליה גברים. הוא הביט בי במבט חודר שאמר הכל ואמר גלויות. "אם זה לא נראה לך, או שאתה לא רוצה אין בעיה. תגמור את התה ואני אסיע אותך הביתה."

"איך ידעת שאני... איך..." הייתי נורא נבוך כי אף פעם לא פנו אלי בצורה כזו ישירה. אפילו לא ניסיתי להעמיד פנים שאני נעלב, או שאני בכלל לא בקטע, מיד הבנתי שזה יהיה לא לעניין.

"הייתה לי הרגשה כזו." הוא חייך ואחר כך הסביר לי שצריך להסתכל טוב על הדברים הקטנים, על איך גבר מסתכל על גברים אחרים, ואיך הוא בודק אותם, ולהשוות לאיך הוא מסתכל על נשים. הוא הסביר לי שיש מעט מאוד הומואים שהם ממש נשיים. הרוב הם סתם, כמו כולם, ובכלל, הנטיות המיניות של רוב הגברים פרושות על סקאלה רחבה שמשתרעת בין סטרייט מושבע שיקיא אם גבר יגע בו, והומו שממש פוחד ממגע עם נשים, אבל הרוב הוא באמצע. רובנו, אם לא נהיה כל כך מקובעים בגלל חינוך נוקשה, נודה שאנחנו דו מיניים ויכולים לאהוב גם גברים וגם נשים. הוא אפילו צייר לי טבלה עם קצה ורוד וקצה כחול והסביר הכל יפה מאוד. הוא ממש אוהב להסביר וללמד ובאמת מתאים לו להיות מורה.

גמרתי את התה ואמרתי שכן. הוא לקח אותי לחדר השינה וסגר את הווילונות. עד היום אני זוכר איך האור עבר דרכם וצבע את הסדין הלבן בגוון ירקרק תת מימי חלומי. הרגשתי  כאילו שאנחנו מתחת למים. הוא הפשיט אותי ונאנח בהנאה למראה החזה השעיר שלי ונתן לי את השיעור הראשון באיך למצוץ זין של גבר. לא שלא עשיתי את זה קודם, אבל רק אחרי שהייתי איתו הבנתי שמעולם לא ידעתי איך לעשות את זה כמו שצריך. במשך הזמן הוא לימד אותי הרבה דברים וכל הזמן עודד אותי שהגוף שלי יפה, ושזה שאני שעיר זה נהדר, ולא הפסיק להחמיא לי על הזין שלי ועל הביצועים שלי.

הוא היה זה שאמר לי להפסיק עם השטויות הללו של אקטיבי / פסיבי כי כל אחד יכול להיות גם וגם, וכמובן שלא הסתפק בדיבורים אלא גם נתן לי שיעור מעשי עם הדגמות, כולל הרצאה שאני בחיים לא אשכח על התכונות המופלאות של פי הטבעת שלנו. בתור הקדמה הוא ביקש ממני לכרוע על הברכיים להניח את הראש על כרית ולהרים את התחת למעלה, נשכב לצידי עם הראש שלו מול התחת שלי והתחיל להסביר לי כמה פי הטבעת שלי הוא רגיש ועמוס בעצבים וכמה נעים ללקק אותו, ובלי היסוס נתן לי הדגמה מעשית עם הלשון שלו כשהוא אוסר עלי לזוז או לגמור חלילה.

הוא המשיך והסביר לי כמה השריר של פי הטבעת גמיש ודחף פנימה את קצה האצבע שלו, והמשיך להסביר שצריך להקפיד לשמן טוב את האזור, ודחף עוד אצבע, משומנת היטב. נאנחתי מרוב הנאה, אבל הוא פקד עלי לא להפריע למורה והמשיך להסביר לי כמה נעים לגרות בעדינות את בלוטת הערמונית. עוד אצבע נכנסה עמוק יותר וכנראה שהוא עשה מה שצריך לבלוטה ההיא כי אני השתגעתי מתענוג ורציתי שהוא ירשה לי כבר להזדיין, אבל הוא התעקש להסביר לי קודם למה זה חשוב להשתמש תמיד בקונדום. בקושי יכולתי לנשום מרוב הדגמות והסברים, אבל בוריס היה מורה קשוח. הוא גלגל אותי על הצד, מקפיד להמשיך להחזיק שלוש אצבעות בתחת שלי, ושם לי קונדום ביד דורש שאוכיח לו שאני יודע איך להלביש אותו. רק אחרי ששמתי אותו כמו שצריך הוא השכיב אותי על הבטן, שם לי כרית מתחת לאגן, אמר לי להירגע ולשחרר את השרירים, וזיין אותי בתחת לאט לאט ובזהירות רבה.

"הנה, ככה עושים את זה כמו שצריך." הוא אמר לי ולקח אותי להתקלח כדי להסביר לי מה אפשר לעשות במקלחת. מה פלא שהייתי תלמיד שקדן וחרוץ ולא החמצתי אף שיעור?

כשאריאל דיבר על זיונים במקלחת ועל קשירות שיקרתי שאני לא יודע על מה הוא מדבר, בוריס לימד אותי את כל הדברים הללו. זה קרה רק אחרי חצי שנה של פגישות שבועיות, אחרי שהוא למד לבטוח בי ואני בו הוא התחיל לדבר על סטיות מיניות. הוא התחיל בדברים קטנים כמו להתלבש כמו אישה - עשיתי פרצוף נגעל.

כמו להשתין זה על זה - התחלתי לצחוק והוא צחק יחד איתי. או, וכאן הוא נעשה רציני והביט לי ישר בעיניים –"להעצים את ההנאה בעזרת שליטה ומעט כאב." ככה הוא מדבר, בעברית מוקפדת כזו, כמו של פרופסור. כשהוא אמר את זה הרגשתי שכולי מצטמרר והלב שלי דופק חזק יותר. זה היה בקיץ, היה חם, הזענו קצת. התריסים היו סגורים, החדר היה מואפל והיו פסים של אור על הרצפה, פסים שטיפסו על המיטה ונפלו על הרגלים שלי כמו סורגים של אור. אתם יודעים, מין תאורה דרמטית כזו של סרט מתח.

הוא כבר ידע שאני אוהב שהוא צובט לי חזק את הפטמות ומחזיק אותי בכוח בזמן הזיון. שלב הקשירה היה פשוט המשך למשחקים הללו. בפעם הראשונה הוא קשר לי קודם את העיניים ככה שלא יכולתי לראות כלום, ורק אז הוא התחיל לעבוד באמת. קודם הוא קשר לי את הידיים לראש של המיטה, ואז הדהים אותי כשתפס לי את הקרסוליים וקיפל אותי ככה שהרגלים שלי היו מעל לראש.

הוא קשר גם אותם - אחר כך ראיתי שהוא השתמש במין אזיקי עור כאלו עם טבעות מיוחדות שנקשרו לחבלים - מזל שהעיניים שלי היו קשורות כי אם הייתי רואה את זה קודם הייתי מת מפחד. אחרי שהייתי קשור ואמרתי שנוח לי ושאני מסכים שהוא ימשיך הוא הכניס לי כרית מתחת לישבן וליקק לי את החור טוב טוב. הוא ממש אוהב את הקטע הזה ועושה אותו בצורה מטריפה, ואז הוא זיין אותי לאט לאט. זה היה מדליק בטירוף.

בפגישות הבאות הוא הוסיף עוד כל מיני צעצועים - מצבטים על הפטמות - יכולתי לסבול רק את המרופדים - וטבעת כזו שמלבישים על הזין ולא נותנת לך לגמור. היו עוד דברים שלא רציתי - מחסום לפה שהצחיק אותי, ושוט שדחה אותי רק להביט בו, ואחרי שהוא הכניס לי בו פעם מכה כי איחרתי לפגישה, הוא גם הפחיד והכעיס אותי. אחרי ההצלפה ההיא הסתלקתי משם מהר עם תחושת צריבה מוזרה על הכתף, ורק אחרי כמה שבועות של שתיקה מצד שנינו הוא בא אלי לדירה ואז התפייסנו וחזרנו לזיונים שלנו. אני אומר זיונים כי זה כל מה שהיה ביחסים הללו, רק זיונים. אמנם מטריפים ונפלאים ואולי אפילו ביזאריים קצת, אבל לא התחבקנו כמעט אף פעם, ומעולם לא התנשקנו סתם כמו חברים. זה היה תמיד רק תוך זיון בלי שום שיחות אלא אם כן אפשר להגדיר כשיחה את מה שאמרנו זה לזה אחרי המריבה ההיא.

הוא אמר, "אולי הגזמתי קצת עם הכעס על האיחור שלך, אבל אני ממתין כל השבוע לשעתיים ההם והייתי מאוכזב שאיחרת."

ואני אמרתי בלי להביט בו שאני מבין, וגם אני אוהב את הפגישות שלנו, אבל זו לא אשמתי שהיה פקק בצומת בגלל מחסום של המשטרה, ושאם הוא היה נותן לי להסביר... "איבדתי את השליטה מרוב עצבים." הוא אמר ולקח לי את היד, "בוא נלך למיטה, תראה מה הבאתי לך." מה שהוא הביא נקרא חרוזים אנאליים, ועד שהוא גמר להסביר לי איך נהנים מהם שכחתי כבר את כל המריבה שלנו ויותר לא דיברנו עליה.

וזה הסיפור על מי שלימד אותי כל מה שאני יודע על סקס בין גברים. עד שפגשתי את אריאל זה היה פחות או יותר כל הסקס שהיה לי בתקופה ההיא. כל פעם שהוא היה מתקשר אלי הייתי עוזב הכל ובא אליו. זה קרה בערך פעם פעמיים בשבוע, ורק לו היה מותר לקבוע מתי ניפגש וכמה זמן תארך כל פגישה. בהתחלה היינו נפגשים בדירת הזיונים שלו ואחרי כשנה עברנו לדירה שלי כי בגלל שהבת שלו התחילה ללמוד באוניברסיטה נגמר לו התקציב לשכר דירה.

לפני שהוא עזב את דירת הזיונים הוא נתן לי את הווילונות הירוקים שהיו תלויים בחדר השינה. תליתי אותם בחדר השינה שלי וכל פעם שהשמש עוברת דרכם וצובעת את האור בחדר בירוק אקווריום אני חושב עליו. כשפגשתי את אריאל הוא היה בשבתון בארה"ב, ואני מודה, התגעגעתי לזיונים, אבל לא אליו. ידעתי שכל מה שיש ביני לבינו זה סקס ובגלל המצב המשפחתי שלו אף פעם לא יהיה יותר, הוא הקפיד להסביר לי את זה המון פעמים. כשראיתי את פני המלאך של אריאל הבנתי שהסקס עם בוריס, נהדר ככל שיהיה, לא מספיק לי עוד, אני צריך יותר ואני צריך את זה מהמלאך היפה שלי. 

אין תגובות:

פרסום תגובה