יום שני, 1 בינואר 2018

הכול קונספירציה

ביום שישי בשעה מאוחרת מידי לטעמי - למה בילוי צריך להתחיל רק אחרי עשר בלילה? - הגעתי עם פזי וגולן לפאב אחד על הכרמל. לפני שנכנסנו התבקשתי להירגע, לשכוח לרגע שאני פולנייה מרת נפש וליהנות.

לא הלך.

ניסיתי, אבל לא הצלחתי להבין מה התענוג הגדול שאני אמור להפיק משהייה בחדר חשוך, מלא עשן ורועש להחריד ממוזיקה צרחנית. גם כשכבר זיהיתי מכר לא הצלחתי לדבר איתו בגלל הרעש, מה שהיה דווקא טוב כי השתעלתי יותר מידי מכדי שאצליח לפתח שיחה שיש בה שמץ של רצף הגיוני.

אחרי חצי שעה של אומללות החלטתי שסבלתי דיי וברחתי החוצה.

ישבתי על שפת המדרכה ליד הפתח וחיכיתי שהחברים שלי (שבעצם הביאו אותי בתור הנהג הפיכח כדי שיוכלו לשתות את עצמם עד ד'לא ידע) ימאסו גם הם בגיהינום הרועש והמעושן ויפלטו החוצה.

בעודי ממתין יצא לו איש אחד מטושטש במקצת מהפאב וצנח לצידי. בחור כבן שלושים ומשהו, רוסי כזה, נראה לא רע, אבל שיכור או מסטול, או שניהם יחד כנראה.

"יש לך אש?" הוא שואל ושולף חפיסת סיגריות כמעט מלאה.

"לא, אני לא מעשן."

"באמת כל הכבוד לך, גם אני הפסקתי לעשן." הוא אומר וממשמש את הסיגריות בתאווה.

"איך הפסקת אם יש לך סיגריות בכיס?"

"אבל אין לי אש."

"אז בשביל מה הסיגריות?"

מוכה תימהון הוא מביט בי, מביט בהן, מביט שוב בי, ואז דוחף לי את קופסת הסיגריות. "אתה צודק לגמרי, באמת, בשביל מה בן אדם שלא מעשן צריך סיגריות? קח, תזרוק אותן בשבילי."

"לזרוק?" אני שואל, מופתע.

"כן, לזרוק." הוא מהנהן בעוז, בראשו הפרוע.

לא רחוק ממני יש פח אשפה ציבורי. אני זורק ומעשה שטן מצליח - הקופסה נוחתת הישר בתוך הפח.

"מה עשית?" הוא גונח.

"אמרת לי לזרוק אז זרקתי."

"אבל זה הסיגריות שלי?"

"אבל הפסקת לעשן ובין כה וכה אין לך אש."

הוא מביט בי בעצב, "אתה צודק, נכון. הפסקתי לעשן. בוא נספר לורה שהפסקתי לעשן."

"מי זו ורה?"

הוא לא עונה, שולף טלפון נייד ומנסה להתקשר לורה המסתורית. הטלפון שלו לא עובד והוא מקלל אותו וחובט אותו במדרכה.

"בן אדם לא שילם חודש אחד וכבר מנתקים אותו?" הוא מתמרמר.

"לא שילמת, לא דיברת, ככה זה."

"רציתי לשלם, אבל הכרטיס אשראי שלי לא עבד." הוא מסביר נוגות, שולף את הכרטיס אשראי שלו, מביט בו, מקלל אותו ברוסית ושובר אותו לנגד עיני הנדהמות.

"זה הכל קונספירציה." הוא מסביר לי.

"מה קונספירציה?"

"הכל, הבנקים והחברות סלולר והכרטיסי אשראי והסיגריות והפרסומות בטלוויזיה, הכל קונספירציה אחת גדולה. כולם רוצים לקחת מהבן אדם את הכסף שלו ולהשאיר אותו בלי כלום, יושב על המדרכה בלי סיגריות ובלי אש."

"הסיגריות שלך פה בפח, ובטח תוכל לקבל אש בתוך הפאב."

"לא רוצה אש מהפאב, רוצה אש מורה." הוא מצהיר. קם, הולך לפח, שולף משם את הקופסת סיגריות, אומר לי בנימוס מופלג שלום וסליחה שבלבל לי את המוח, מזהיר אותי שוב מהקונספירציה של חברות האשראי, משרדי הפרסום, הבנקים והסלולרי, ומסתלק לו במורד שדרות המוריה לחפש את ורה שתדליק לו אש. 


כל פעם שאני חושב על השיחה המדהימה הזו - שהייתה חלקה בעברית רצוצה שלו, וחלקה ברוסית הצולעת שלי - עולה בדעתי שיכול להיות שאולי יש משהו בטענתו. בין חברות האשראי ומשרדי הפרסום שמפתים אותנו לבזבז כספים שאין לנו על דברים מיותרים לגמרי כמו סיגריות וטלפונים ניידים, ובין הבנקים שמושכים אותנו יותר ויותר עמוק לחיקם, משקיעים אותנו בביצה של חובות לא נגמרים, אנחנו מוצאים את עצמנו לבסוף יושבים על המדרכה בלי אש, מתגעגעים לאיזה ורה אלמונית. 

כמה דקות אחר כך יוצא כוכב בסערה מהפאב, נכנס לג`יפ של מולי ודוהר משם והלאה בלי לאותת ובלי לתת זכות קדימה. בטח שיכור מהתחת.

מולי יוצא אחריו בריצה ומספיק רק לראות את האורות האחוריים של הג`יפ. בשביל מה בן אדם בן ארבעים שיש לו שתי בנות קטנות, גרושה מרירה והורים מבוגרים וחולניים צריך גם ג`יפ?

ואם חושבים על זה עוד קצת, בשביל מה הוא צריך צצקע כמו כוכב שימרר את חייו? 

פזי וגולן נגררים אחריו, מפהקים, ואחרי שאני מוריד אותם בבית אני מגיע לדירה של מולי. הג`יפ עדיין לא שב לחנייה שלו ומולי שואל אם אפשר לישון אצלי.

"שפעם אחת גם כוכב ידאג איפה אני ישן." הוא מנסה לחייך בשובבות, מראה שובר לב כשמדובר בבן אדם בגילו שברור שכל מה שמתחשק לו זה לבכות בגלל החבר הצעיר מידי שלו שמתנהג בצורה מאוסה.

לקחתי אותו הביתה וסידרתי לו את הספה, אבל לא התפלאתי יותר מידי למצוא אותו בבוקר לידי.

אחרי שהבטחתי לו נאמנה ששום דבר לא מהוגן לא קרה ביני לבינו בלילה כי אני הייתי עייף מידי, וכי הוא היה שיכור מידי (לדעתי גם אם שנינו היינו פקחים וערניים להפליא לא היה קורה כלום) הוא שתה כוס קפה, צלצל הביתה וגילה שכוכב עדיין לא חזר.

"אולי הוא ישן ולא שומע את הצלצול מה בוער? אתה נראה לי עייף עדיין. תחזור לישון ואחר כך נאכל יחד ארוחת צהרים." תרגלתי קצת קונספירציה משלי על מולי.

מולי נענה וחזר לישון. עדיף ככה מאשר לתהות למה החבר והג`יפ שלו עדיין לא חזרו הביתה.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה