תן לי יד
גם אחרי שבועז הסתלק המשיך חמי לצאת כל בוקר לפני שהלך לעבודה לטיול עם לונה. רוני נהג לצאת מביתו תמיד ברגע המתאים והיה מופיע בחוץ ברגע שחמי היה עובר על המדרכה שמול דירתו, ובסופו של דבר אפילו חמי הצליח להתנער מקהות החושים שאפפה אותו מאז הפרידה מבועז, ושאל את רוני ממתי הוא קם מוקדם כל כך, ואיך זה שהוא תמיד יוצא מהבית בעיתוי מוצלח כזה?
"זה בגלל שהשתכנזתי." הסביר רוני בבדיחות הדעת, "אני הולך לישון בעשר, קם בחמש, שותה קפה ומסתכל מהחלון של המטבח כדי לדעת מה קורה בחוץ, ואז אני רואה אותך נכנס לרחוב גורדון, ומיד נועל נעלי התעמלות וטס החוצה, וככה אנחנו נפגשים תמיד בזמן, למה, זה מפריע לך?"
"ממש לא, אני יודע שאני קצת שתקן בזמן האחרון, אבל גם אם אני לא אומר כלום נחמד לי ללכת אתך, וגם לונה אוהבת כשאתה בא, כשאתה לא נמצא היא נעשית עצובה. או, הנה המורה להיסטוריה של דניאל, אני חושב שהוא נדלק עליך רוני."
"חשבתי שיש לו חבר."
"היה, הם נפרדו לא מזמן, הוא נחמד, אולי תזמין אותו לדייט?"
"אני לא מאמין, אתה מנסה לשדך לי מישהו?" נדהם רוני.
"כן, למה לא? או שיש לך כבר מישהו אחר על הכוונת?"
רוני הביט בו בכעס, "אני לא מאמין שאתה דביל כזה מנחם? למה שאתה לא תזמין אותו לדייט?"
"לא, אני עם הקטע הזה של זוגיות עם גברים גמרתי, אבל אתה צודק שאני דביל, אם הייתה לי טיפת שכל בראש הייתי מנפנף את בועז עוד ברגע הראשון, אבל הוא עשה רושם כל כך טוב, כל כך סולידי. האמנתי לו שכל ההסתבכות שלו עם העסק הזה של המועדונים בברלין זה סתם שטות טיפשית." הוא נאנח והכריז, ולא בפעם הראשונה, שהוא מטומטם ולוזר, ולא שווה כלום, ואם לא נמרוד לא היה שום ערך לחייו.
רוני התעצבן ונזף בו שהוא מדבר שטויות, ושלא הוגן מצידו להפוך את נמרוד לסיבה היחידה לחייו. "זה לא בריא, לא לילד ולא לך."
"אתה אומר את זה רק כי אתה עוד לא אבא, חכה שייוולד לך ילד ואז תבין, ואגב, איך בדיוק אתה ואירה מתכוונים להכניס אותה להיריון? אתם הולכים לרופא פרטי או דרך קופת חולים?"
רוני הסמיק מעט, ואמר שהם התייעצו עם הגינקולוגית של אירה, והיא העלתה בפניהם את האופציה של הזרעה ביתית.
"הזרעה?" התיישב חמי על הספסל הקבוע שלהם ופשט את רגליו קדימה באנחה, אתה מתכון... הזרעה ביתית זה מה שאני חושב שזה?"
"כן." גיחך רוני, "בדיוק."
"אבל... אבל... איך בדיוק עושים את זה? או שאולי... לא, לא יכול להיות שאתם רוצים..."
"בטח שלא, אידיוט! לא יהיה סקס כמובן, אבל רוב הנשים נכנסות להיריון בלי שום התערבות רפואית, חלק גדול בלי כוונה, ואין סיבה שגם אנחנו לא נעשה את הילד שלנו בבית, בלי התערבות רפואית מבאסת."
"כן, אבל... תסלח לי שאני חטטן כזה, אבל איך זה יקרה בדיוק?"
"יקרה כמו שזה קורה בטבע, אבל לא ב... לא כמו אצל גבר ואישה אלא בעבודת יד." השיב רוני, והסומק בפניו התגבר.
"לא מבין."
"אוף חמי, אל תהיה אטום כזה, אני אהיה בחדר אחד עם כוס חד פעמית, ואירה עם אורה יחכו לי בחדר השני עם מזרק פלסטיק גדול. אני ממלא את הכוס ומעביר להם והן שואבות את הזרע במזרק ו... אני חייב להמשיך לפרט?"
"לא. הבנתי. שיהיה לכם בהצלחה, או אולי עדיף להגיד שפשוף נעים ופורה?" גיחך חמי.
רוני נשאר רציני, "עדיף שתדבר פחות ותציע לי עזרה מעשית."
"איזה עזרה בדיוק אתה צריך רוני? אני בטוח שאתה יודע לבד איך להביא ביד."
"כן, אבל... אורה ואירה יהיו יחד, ואני אצטרך להסתדר לבד עם המזרק הזה... אולי... מה דעתך להיות חבר טוב ולתת לי יד."
חמי סובב את ראשו ובחן, נדהם, את פניו הסמוקות ממבוכה של האקס שלו. "אתה מתכוון שאני..." הוא החווה בידו את המחווה הבינלאומית המקובלת לאוננות - אצבעות מעוגלות מעל צינור דמיוני, עולות ויורדות בתנועה קצובה.
"כן, לזה התכוונתי. אני פוחד שאני אלחץ נורא ואני... אני לא אצליח לספק את הסחורה, אבל אם אתה תהיה איתי אני בטוח שזה יצליח."
"או. קי." אמר חמי לאיטו, "אבל אתה מכיר המון בחורים שווים, למה דווקא אני?"
"ככה." תקע רוני את מבטו בדשא עליו ישבו.
"בחייך, ככה זו לא תשובה."
"הפעם זו כן." התעקש רוני.
"בסדר." נכנע חמי, "יאללה, בוא נתחיל לחזור."
הם חזרו ובדרך פגשו שוב את רענן, המורה ההומו להיסטוריה של דניאל, ושמחו לבשר לו שדניאל בסדר גמור, הוא כבר צנחן, ובחודש הבא הוא יצא לרגילה, איחלו לרענן יום נעים והמשיכו הלאה בלי שאיש מהם הזמין אותו לדייט. הם חזרו הביתה בשתיקה מהורהרת, נפרדו מתחת לדירתו של רוני והלכו איש לדרכו.
חמי חשב כל היום על בקשתו של רוני, ובערב, אחרי שהוא ואורה השכיבו את נמרוד לישון וצנחו מותשים מול הטלוויזיה, הוא סיפר לאורה על השיחה עם רוני ושאל אם זה בסדר מבחינתה.
"כן, לגמרי, שיעשה מה שהוא רוצה, העיקר שייתן לנו את הזרע שלו."
"אורה, למה את חושבת שהוא ביקש דווקא ממני עזרה? זאת אומרת... אני מבין למה מצב כזה עלול להלחיץ קצת גבר, אבל למה, מכל הבחורים השווים שהוא מכיר ושישמחו לעשות לו טובה, הוא בחר דווקא אותי?"
"באמת חמי, אני לא מאמינה שאתה לא יודע, אידיוט אחד, עוד לא קלטת שהוא עדיין מאוהב בך?" השיבה אורה בבת צחוק.
"לא, את טועה, אנחנו נפגשים כל הזמן והוא אף פעם לא אמר כלום."
"אף פעם?" הרימה אורה גבות בלגלוג.
"טוב, אולי... יכול להיות שהוא רמז משהו כשעוד הייתי עם בועז וזה לא היה רלוונטי, אבל מאז שאני באמת לבד הוא נאלם דום, מה שרק מוכיח שהוא סתם פלרטט איתי אז וזה לא היה רציני."
"עלה בדעתך שהוא שותק דווקא כי הוא מאוד רציני והוא פוחד שתגיד לו לא?"
"אם ככה הוא פוחד בצדק, כי אין מצב שאני אגיד לו כן, לא אחרי כל החרא שאכלתי ממנו."
"בסדר, זכותך להרגיש ככה, אבל אל תשכח שגם רוני אכל ממך המון קש, אני חולה עליך חמי, אבל אפילו אתה תודה שאתה לא הבן אדם הכי קל בעולם."
"אני יודע, אני אפס ולוזר." נפלו פניו של חמי, "בגלל זה החלטתי להפסיק לחפש, כבר הבנתי שגם אם אני אפגוש יום אחד בן אדם נורמאלי שימצא חן בעיני זה ייגמר רע, עדיף להפסיק כבר עם השטות הזו של חיפוש בן זוג ולהתרכז במה שאני עושה טוב, וזה בטח לא זוגיות."
"אני לא מאמינה שאתה באמת חושב ככה, אין דבר חשוב יותר מאהבה."
"אני מסכים אתך, אהבה זה טעם החיים, אבל אני אסתפק בזה שאני אוהב את הבן שלי ואת המשפחה והחברים."
"אז מה, מעכשיו תחייה לבד כמו איזה מסכן?"
"למה מסכן? יש לי את הילד שיהיה בריא, ויש לי את הורי ואת האחים שלי, והאחיינים החמודים שלי, והמון חברים, ברוך השם, אני לא לבד. הנה, תראי את בוריס לדוגמא, יש לו פחות משפחה מאשר לי, ובכל זאת הוא מרוצה מהחיים.
"ומה עם סקס? או שאתה מתכוון להיות כמו בוריס ולהסתפק כל החיים בסטוצים?"
חמי משך בכתפיו, ואמר שסטוצים, בעיקר לבן אדם במצב המשפחתי והבריאותי שלו, זו לא אופציה שבאה בחשבון, אבל תהה, מה רע בעשיית סקס עם הבן אדם שהוא מסתדר איתו הכי טוב?
אורה צחקה, זרקה עליו כרית ואמרה לו לא להיות מגעיל.
"למה מגעיל? אני סך הכל מצטט את וודי אלן, ובכלל, אין שום רע בעבודת יד דיסקרטית כדי לפרוק לחץ, זה בטח עדיף על כל הבלגנים של חיפוש אהבה שתמיד נגמרים בכאבי לב."
אורה העוותה את פניה ואמרה שהוא מדבר שטויות, והיא מקווה שמצב הרוח התבוסתני הזה יעבור לו בסוף.
"אל תעצרי את הנשימה." הפטיר חמי בחיוך, וניצל את אווירת גילוי הלב הנינוחה כדי לחטט קצת בחייה של אם בנו, "תגידי אורה, מה קורה אתך ועם אירה?"
פניה של אורה התרככו בחיוך, "הכל טוב." לחשה, "אנחנו כבר חושבות על... טוב, אני לא רוצה להקדים את המאוחר."
"תקדימי, אל תתביישי כי מהחודש הבא אנחנו תקועים לבד עם השכר דירה, ואם אירה רוצה להתחיל לגור אתך אני אפסיק לחפש עוד שותף לדירה."
"אני לא רוצה להאיץ בה חמי, בטח לא בגלל סיבה כזאת."
"אני מבין, ואת צודקת. לפעמים אני חושב שאם בועז לא היה עובר לגור איתי כל כך מהר... טוב, אין טעם לדוש בזה יותר."
"ובכל זאת אתה דש ודש ונכנס לדיכאון. אולי לא שמת לב חמי, אבל אתה כמעט לא מחייך לאחרונה, וכבר שכחתי איך אתה נשמע כשאתה צוחק."
חמי תקע מבט נזוף ברצפה, התנצל שהוא כזה והבטיח להשתפר.
"אל תהיה טיפש." התרגזה אורה, "אני מנסה לעזור, לא להציק, ותאמין לי או לא, אני לגמרי מבינה אותך, גם אני הייתי שם ויצאתי מזה." היא טפחה בחיבה על לחיו, הבטיחה לו שהכל יהיה בסדר, והיא בטח תקבל בקרוב תשובה חיובית מאחד מראיונות העבודה שהלכה אליהם ותתחיל לעזור בשכר הדירה, ואז עברה לדבר על מה שבאמת עניין אותה, "תגיד חמי, למה באמת בועז עזב?"
"לא יודע בדיוק. אני חושב שהוא רצה לשנות את החיים שלו, רצה להיות בן אדם אחר, ואני הייתי אחד האביזרים שתאמו את החיים החדשים, אבל מאחר והוא נשאר אותו בן אדם זה פשוט לא הלך. יום אחד נמאס לו והוא זרק הכל, כולל אותי, וחזר לעצמו הישן והמגעיל."
"דווקא חיבבתי אותו, למה אתה אומר שהוא מגעיל?"
"אורה, את אימא של נמרוד, והאישה שאני הכי אוהב בעולם חוץ מאימא שלי ואחותי, אבל יש דברים שאני פשוט לא יכול לדבר עליהם איתך, זה מביך מידי."
אורה חבטה שוב על ראשו בכרית הקטנה שאחזה בידה, וקראה לו שוביניסט.
"לא נכון, אני הכי לא שוביניסט בעולם, אני רק מנסה להיות ג'נטלמן." מחה חמי
"ובמקום זה אתה יוצא אידיוט ומפגר, נו, תספר כבר."
"טוב, אם את מתעקשת... הוא היה בקטע של שליטה, ולמרות שהוא ניסה להתגבר על זה בסוף זה התגלה והכל התפוצץ."
"מה, הוא כאילו... הוא ניסה לשלוט עליך, להרביץ לך וכאלה?" נדהמה אורה, ומרוב מבוכה פרצה בצחוק.
"נראה לך?" גיחך חמי, "לא, בדיוק ההיפך, הוא רצה שאני... עזבי, מביך אותי לדבר על זה."
"טוב, זה יותר הגיוני, כי האמת, אתה באמת נראה... ואני אומרת את זה בצורה הכי חיובית שאפשר, אבל אתה נראה דוב כזה, ככה שאפשר להבין למה..."
"באמת, אני? ומה חיובי בלהיות דוב?" נעלב חמי.
אורה התפוצצה מצחוק ואמרה לו שהוא דוב חטוב וגברי ומדהים, והיא מקווה שגם נמרוד יגדל להיות כמוהו.
"חס ושלום." נבהל חמי, "רק זה חסר לנו."
אחרי ויכוח קצר ומבודח הם החליטו שהכי חשוב שהילד יהיה בריא ומאושר, והלכו לישון.
כמה ימים אחר כך הודיעה אורה לחמי שאירה תבוא לביקור כמו בכל סוף שבוע, אבל הפעם, אם הכל יתנהל כמצופה, ובדיקת הביוץ של אורה תיתן תוצאה חיובית אז ביום שישי זה... היא חייכה בעליזות והראתה לו כוס פלסטיק בעטיפה סטרילית שרכשה לכבוד האירוע.
"יש בדיקות ביוץ ביתיות?" הופתע חמי, "איך בדיוק בודקים דבר כזה?"
"כמו שעושים בדיקות היריון. משתינים על מקל ויודעים. יש גם בדיקות שפועלות על רוק, אבל השתן מדויק יותר."
"נהדר אז... אה... את חושבת שאולי עדיף שנעביר את נמרוד לאימא שלי?"
"לא צריך, זה יקרה בלילה, הוא בטח יישן. נו, די, אל תהיה לחוץ, ואם זה לא יצליח הפעם, זה בטח יצליח בפעם הבאה."
"אני לא לחוץ." מחה חמי, "מה יש לי להיות לחוץ? שרוני יהיה לחוץ, אני סתם נותן יד כדי לעזור לחבר, זה הכל." ובכל זאת, הוא היה לחוץ, מאוד לחוץ. הוא לא ראה את רוני ערום כבר שנתיים, ולא נגע באבר מין גברי, חוץ מזה שלו, כבר למעלה מחודש, ולמרות רצונו הרגיש עצבני ומתוח.
אירה הגיעה עוד ביום חמישי בלילה, וביום שישי, אחרי שרוני הגיע נושא תבנית חד פעמית של לזניה שהכין במו ידיו, הם אכלו יחד ארוחת ערב נחמדה, השכיבו את הילד לישון, ראו יחד יומן חדשות, ואחר כך פרשו, כל זוג לחדרו.
הבנות הלכו לחדר השינה שלהן חבוקות ומצחקקות, רוני וחמי חייכו בנימוס, אבל ברגע שסגרו את דלת החדר מאחריהם הם הפסיקו לחייך, והביטו זה בזה, רציניים ומתוחים.
"טוב, אז איך בדיוק... מה אתה רוצה שאני אעשה אהרון, רוצה שאני אמצא לך איזה פורנו במחשב?"
"לא, אני מעדיף..." היסס רוני, וחמי נדהם לראות עד כמה הוא עצבני, "אני יודע שאתה כבר לא בעניין שלי מנחם, ואתה צודק לגמרי, אבל אולי אתה מוכן, רק הערב, להעמיד פנים שאנחנו עדיין יחד ושאתה עוד אוהב אותי קצת?"
חוסר הביטחון של האקס שלו נגע לליבו של חמי והוא ניסה לעודד אותו מעט, "למה קצת? אני אוהב אותך מאוד, תמיד אהבתי, זה שאני לא מסוגל לחיות אתך לא אומר שאתה לא אהבת חיי." חייך בחיבה לעבר רוני שהשיב לו חיוך מהוסס.
"בוא הנה אהרון, תביא חיבוק." פרש אליו חמי את זרועותיו. הם התחבקו והתחילו להתנשק בעודם מפשיטים זה את זה. "באמת הפסקת לעשן." קבע חמי בפליאה אחרי הנשיקה הראשונה, "כל הכבוד לך."
"כן, אבל מאז שאני לא מעשן אני לא יכול להפסיק לזלול." נאנח רוני, "תראה איזה שמן אני." חמי העביר את ידיו על גופו החלקלק, צחק ואמר לו להפסיק לדבר שטויות, הוא מדהים כמו תמיד.
"גם אתה." גנח רוני, "אין לך מושג כמה התגעגעתי אליך."
"יש לי, הרי גם אני... תגיד רוני, יש לך מישהו קבוע?"
"אל תדבר שטויות, אני לא מאמין שעוד לא קלטת שאין לי אף אחד חוץ ממך."
"כן, אבל..."
"שקט, די לחפור. עכשיו אנחנו שותקים ועושים ילדים. איפה הכוס המזדיינת הזו?"
"מה, כבר?"
"כן, כבר. לא עשיתי כלום שבוע שלם, אני הולך להתפוצץ."
"אחלה." פתח חמי את אריזת הכוס הסטרילית, אחז בה ביד אחת ובידו השנייה לפת את אברו הזקוף של רוני, "קדימה גבר, תתפוצץ בכיף."
אחרי שרוני גמר לתוך הכוס הוא סגר את המכסה, לבש תחתונים וחש לחדרה של אורה, נקש על הדלת והגיש לה את הכוס. מקפיד לא להביט בה, איחל להן מזל טוב וחזר לחדרו.
"זהו, המשימה הושלמה." הכריז, ונשכב על המיטה, "מה אתה רוצה לעשות עכשיו אהרון?"
"מה אתה חושב?" גיחך רוני, הגיש לו קונדום ומשך מעליו את שמיכת הפיקה, חושף זקפה מפוארת.
"מה, שוב?"
"אמרתי לך, אני מתאפק כבר שבוע, וכשאני אתך אני בכלל... נו, בוא!"
"אבל רוני..."
"שום אבל, בוא כבר."
חמי רצה להגיד לו שבסדר, אבל שלא יחשוב שבגלל זה הם שוב יחד, ושיזכור שזה רק סקס, אבל רוני חסם את פיו בנשיקה, והוא שכח כל מה שרצה להגיד והתמסר לתענוג.
למחרת בבוקר הם קמו לאט לאט, שתו קפה, אכלו ארוחת בוקר, הלכו לטייל עם הכלבה, נסעו עם סולי וגבי והתאומים לים, חזרו ועשו על האש, ואחר כך הלכו לישון שנת צהרים ממושכת ומתוקה, וכל אותו זמן שוחחו על כל דבר בעולם חוץ מאשר על מה שהטריד אותם באמת – עתיד יחסינו לאן?
"הייתה אחלה שבת." אמר רוני אחרי שהם התעוררו שוב בחמש אחר הצהרים, אהבו זה את זה שוב לאט, ברוך ובשתיקה מוחלטת, והלכו לאכול גלידה כי שניהם הסכימו שחם מידי לקפה.
"ככה צריכה להיראות שבת אמיתית." הסכים חמי, "אוכל טוב, מנוחה, בילוי עם משפחה וחברים ו... אה..." מבט קצרצר של מבוכה חלף בין שניהם, "וסקס." השלים רוני בחיוך.
"כן, הסקס בהחלט מוסיף." הסכים חמי.
"גם אני רוצה גלידה." הצטרף אליהם נמרוד שישן עד עתה, הלום עייפות אחרי הים.
חמי הגיש לו צלוחית גדושה גלידה, אחר כך הגיעו אורה ואירה, ודרשו גם הן גלידה.
הם צפו בטלוויזיה, שוחחו, צחקו, הכינו יחד עם הילד ארוחת ערב קלה, ואז הכריז רוני שהוא צריך ללכת הביתה לישון, ושאל את אירה מתי היא יוצאת.
אירה הביטה באורה שחייכה והנהנה אליה בעידוד, ואמרה שהיא תצא רק בבוקר ותיסע ישר לעבודה.
"תצטרכי לקום ממש מוקדם כדי להגיע למת"ם." הזהיר אותה רוני, "את יודעת איך הפקקים בימי ראשון."
"כן, אבל אני צריכה להיות במשרד רק בעשר, ואם אני נוסעת דרך מנהרות הכרמל זה עניין של חצי שעה גג." חייכה אירה בשביעות רצון.
"בדקנו וגילינו שמהר יותר להגיע למת"ם דרך מנהרות הכרמל מאשר לרדת מנווה שאנן דרך פרויד." הוסיפה אורה בשמחה.
"לא שזה משנה הרבה, כי בחברה מעדיפים שכל מי שגר מדרום לחיפה יעבוד בסניף ביוקנעם." ביארה אירה, "וברגע שאני אשנה את הכתובת שלי במשרד הפנים אני אוכל להגיש בקשה לעבור לשם."
"חשבתי שאת אוהבת לעבוד במת"ם?" התפלא חמי.
"כן, לא רע שם, אבל גם ביוקנעם יש חבר'ה נחמדים מאוד, והאוויר שם נקי יותר ואם אני מתכוונת להיות בהיריון זה חשוב, וחוץ מזה, איזה כיף יהיה להגיע הביתה בלי להיתקע כל בוקר בפקקים של צ'ק פוסט."
"הביתה? את מתכוונת לכאן?" התחיל חמי לחייך.
"כן, בטח." אישרו השתיים פה אחד.
"אז מה, אתן עוברות לגור יחד? אני לא צריך לחפש יותר עוד שותף לדירה?"
השתיים הביטו זו בזו, ואחר כך בחמי המשתומם וצחקו. "את רואה, אמרתי לך שהוא מבין מהר אם מסבירים לו לאט." גיחכה אורה, ושתלה נשיקת חיבה על לחיו של חמי.
***
"בוא רוני, אני ולונה נלווה אותך הביתה." הציע חמי. הם לקחו את הכלבה איתם ופסעו בשתיקה לעבר דירתו של רוני.
"אני לא ממהר לשום מקום מנחם, ואני בטח לא רוצה להאיץ בך, אבל תרגיש חופשי לדבר על זה מתי שבא לך." הפר רוני את השתיקה, התיישב על הספסל שניצב על המדרכה מתחת לדירתו, ורכן קדימה כדי להציץ אל דירתו של בוריס בשיכון ממול.
"לאיזה זה אתה מתכוון בדיוק?" התיישב חמי לידו, ובחן גם הוא את חלון הסלון המואר בדירתו של בוריס.
"אני מתכוון למה שאתה חושב שאני מתכוון מנחם." השיב רוני בחיוך, טפח קלות על ברכו של חמי, והמשיך לבחון בסקרנות את הנעשה בסלון דירתו של בוריס.
דרך התריס הסגור למחצה של המרפסת הם הבחינו בצלליתו של בוריס ושל עוד מישהו לא מוכר, גבר דק גזרה ונמוך מעט מבוריס. השניים עמדו זה מול זה ושוחחו מעט ואחר כך התחבקו, ואולי גם התנשקו, היה קשה להבחין, ואז כבה האור בסלון ואור אחר, חלש ועמום יותר, נדלק בחדר השינה.
"לא רק אנחנו בילינו יפה בשבת, מסתבר שגם בוריס עושה חיים משוגעים." העיר חמי בחיוך, והוסיף שהוא די בטוח שהבחור שנמצא בחדר השינה של בוריס הוא רענן החמוד - המורה להיסטוריה.
"כן, הוא באמת נראה לי מוכר משום מה, אבל מה עובר על בוריס שלנו? רענן מותק, אבל הוא כבר בטח בן ארבעים. חשבתי שבוריס לא נוגע באף אחד מעל גיל עשרים?" העיר רוני בשמץ לגלוג.
"יכול להיות שהוא החליט שהגיע הזמן לשינוי?" שיער חמי בכובד ראש, "אני מקווה מאוד שכן. בוריס כבר לא ילד, והגיע הזמן שהוא יתחיל לחשוב קצת על העתיד. ילדים בני עשרים זה אחלה, אבל לא ממש חומר לזוגיות בריאה."
"ומה איתי מנחם? אתה חושב שאני חומר לזוגיות בריאה?" הסב רוני שוב את נושא השיחה אליהם.
"קודם תגיע לגיל של בוריס ואז נחליט." התחמק חמי מתשובה.
"זה מה שאתה מאחל לי, לחיות לבד עד גיל חמישים וחמש?" נפגע רוני.
"לא, אני מאחל לך שתהיה מאושר, ושתחיה איך שאתה רוצה עד מאה ועשרים."
"אני מסתפק בשמונים שנה, לא צריך יותר, אבל אני רוצה לחיות אותם אתך, אז מה אתה אומר מנחם?"
"רוני, אני אוהב אותך, אתה יודע שאני חולה עליך, אבל כבר ניסינו את זה בעבר לא פעם, אני ואתה... לא יודע למה, אבל משום מה זה פשוט לא הולך."
"אז זהו, אתה זורק אותי?"
"איך אני יכול? לזרוק אותך זה כמו לזרוק בומרנג, אתה תמיד חוזר."
עיניו של רוני נצצו מדמעות עלבון שהוא היה גאה מכדי להזיל, "טוב, הבנתי." אמר בקול חנוק, "אני מודה לך על העזרה, ועל שבת נפלאה, שיהיו לך חיים נפלאים מנחם." לחש ופנה ללכת.
חמי ישב בשתיקה והביט בו עולה במדרגות ונעלם, ואז קם באנחה וחזר הביתה, לונה שועטת בעקבותיו, סוטה מידי פעם לצד הדרך, ושבה לרדוף אחריו. הוא הכניס אותה לחצר, סגר את השער, נכנס הביתה ומצא את אירה יושבת וצופה בערוץ דוקו בריכוז.
"מה, כבר חזרת? אורה משכיבה את נמרוד." חייכה אליו.
חמי חייך אליה חזרה, אמר לה שאם זה לא היה ברור קודם הוא רוצה שהיא תדע שהוא שמח מאוד שהיא באה לגור אתם, ושהוא מאחל לה להיות מאושרת אצלם, ביקש שתנעל ותוציא את המפתח מהדלת כי אין לו מושג מתי הוא חוזר, לקח את המפתח הרזרבי מהמגירה מתחת לראי, איחל לה לילה טוב, והבטיח שבכל מקרה הוא ייקח מחר בבוקר את לונה לטיול. אחר כך חזר לדירתו של רוני, משאיר מאחוריו את לונה המאוכזבת, עומדת ומציצה בו מבעד לשער החצר.
"מי זה?" שאל רוני בחשדנות כשהוא דפק על הדלת. לפני שחמי הספיק להשיב רוני פתח אותה כדי סדק והציץ החוצה, "מה אתה עושה פה?"
"אין לי מושג." הודה חמי, בוחן את פניו הלחות של רוני, "מה קרה לך, בכית?"
"לא." השיב רוני בזעף ופתח את הדלת, "נו, תיכנס כבר, אתה מעיר את כל השכונה עם הדפיקות שלך."
חמי נכנס וכאילו נדברו קודם הם הלכו לחדר השינה של רוני, התפשטו בשתיקה, ונשכבו ערומים זה לצד זה. "אני נורא עייף." הפטיר חמי, "אז בוא נעשה את זה קצר ולעניין, אתה רוצה שנחזור?"
"אתה יודע שכן."
"כן, אבל למה? כדי ששוב תוכל לבגוד בי, או סתם לזרוק אותי ולהסתלק כמו פעם, לא נמאס לך לשבור לי את הלב?"
"אני מבטיח לך מנחם שהפעם..."
"אל תבטיח, שנינו הרי יודעים מה שוות ההבטחות שלך." הפסיק אותו חמי בקוצר רוח, הסתובב על צידו, והניח את כפו על לחיו של רוני, "אחרי כל השנים שלנו יחד אני רוצה שתדע שאתה חרא של בן זוג אהרון. אתה לא מונוגאמי בשיט, ואתה קריזיונר, לא צפוי ולא יציב, והדבר היחיד שאני יכול להגיד לזכותך זה שאתה אחלה זיון, ושאני אוהב אותך, אבל זה הכל."
"בשבילי זה מספיק." גיחך רוני והסתובב על צידו, מפנה את גבו אל חמי, "כפיות?"
חמי נאנח, "כפיות." הסכים והשעין את לחיו על פדחתו המתולתלת של רוני, "לילה טוב אהרון."
"לילה טוב מנחם, ותודה שבאת."
"על לא דבר, ורק שתדע, באתי כי יש לי מחר יום עמוס, וידעתי שאחרת אני לא אצליח להירדם."
"כן, גם אני ישן הרבה יותר טוב כשאני אתך, למרות שאתה מעצבן וכבד, ופולנייה צדקנית מנג'סת."
"העיקר שאתה אוהב אותי."
"אני חולה עליך, נודניק. די, תישן כבר."
"בסדר אהרון, רק עוד דבר אחד, אם העסק הזה של ההיריון יצליח אז תישכח מהדירה הזאת, אתה עובר לגור איתנו, קם אליו בלילה, ומחליף חיתולים כמו אבא אמיתי."
"אם העסק הזה יצליח? אל תדבר שטויות!" נחר רוני בבוז, "זה אני, שכחת? אצלי כל פגיעה בול. תסמן לך ביומן, בדיוק בעוד תשעה חודשים תהיה אצלנו ברית, אם לא שתיים."
"איך שתיים?"
"תאומים."
"וואלה? אתה כזה שחצן אהרון, זה עוד דבר שמרגיז אותי אצלך."
"ואותי מרגיז שאתה מבזבז שעות בכתיבת סיפורים בבלוג המעפן שלך, מזל שלפחות התחלת לשים בו קצת תמונות פה ושם, שאפשר יהיה לנוח מכל הפלסף."
"מאין לך שאני שם תמונות בסיפורים שלי? חשבתי שאתה לא קורא בהם?"
"ואני חשבתי שאתה עייף מנחם, די כבר לקשקש, לך לישון, מחר אנחנו קמים מוקדם לטייל עם לונה, ותגמור כבר את הסיפור האחרון שלך, כמה אפשר למרוח את העסק הזה, או שהם יחזרו או שייפרדו, נמאס כבר מהזוג הזה, הם גרועים יותר מאיתנו."
חמי גיחך, "בסדר, אתה צודק, ברור שהם לא מתאימים. מחר אני מפריד אותם ודי."
"שלא תעז, רשע אחד, אז מה אם יש להם קצת בעיות, למי אין? אתה לא רואה כמה הם מאוהבים? הם לא יכולים אחד בלי השני."
"אבל גם יחד הם לא יכולים, הם שונים מידי."
"שטויות! שונים זה טוב, זה מעניין, אף פעם לא משעמם להם. אני רוצה שהם יחזרו לחיות יחד, שייוולדו להם תאומים ושהם לא ייפרדו יותר לעולם."
"בסדר אהרון, אם זה מה שישמח אותך אז בסדר."
"אתה רואה, אתה רק צריך לעשות מאמץ קטן והכל מסתדר. לילה טוב מנחם, אני אוהב אותך."
"גם אני אהרון, לילה טוב."
