56. הפרעת קשב וריכוז

מכר שלי גילה לא מזמן שהוא סבל כל חייו מתסמונת של הפרעת קשב וריכוז בלי שהיה מודע לכך. נרעש מאוד מהגילוי הוא עשה מחקר על הנושא ושיתף אותי בתוצאות. קראתי מאמר שהוא שלח לי בנושא, ופתאום אורו עיני - זה בדיוק רוני. מאז שהכרתי אותו הרגשתי כל הזמן במעין תחושת בטן שיש בהתנהגות שלו, משהו לא יציב, לא מאוזן, לא ממש נורמאלי, ורק עכשיו אני מבין שלא היה סתם נדמה לי אלא שזו אמת רפואית. כשאני מספר שהוא רוצה מין שלוש פעמים ביום, לא מסוגל לשבת רגע בשקט וכל הזמן מתרוצץ, מדבר ומרעיש, חושבים שאני מגזים, לא יכול להיות, אבל זה בדיוק ככה. אני לא חנון כבד ומשעמם כמו שתמיד חשבתי, אלא זה הוא שמכור להתרגשות ולדראמות - התזזיתיות והחרמנות הבלתי נלאית, חוסר היכולת להיות נאמן מינית, שפע המרץ המתיש והחיפוש המתמיד אחרי התרגשות ופעילות - הכל זה הוא.

בזמנו אמרתי לו שמאז שאני מכיר אותו אני מרגיש שאני גר בלונה פארק. הוא צחק וחשב שזו מחמאה ולא היה לי אומץ להגיד לו שאני לא אוהב לונה פארקים. עכשיו אני מבין הכל - המריבות, האלימות, התקפי הקנאה והכעסים הלא ברורים. המסיבות שהוא מכור להן... העישון... השתייה... האקסטות שהוא חייב מידי פעם... הבריחות וההיעלמויות שלו... הלחץ שלו לעוד ועוד סקס... הדברים המופרעים שאנחנו עושים במיטה... והבגידות שלו... הוא מנסה להסתיר אותן ממני, אבל אני מרגיש ויודע שהוא מזיין הרבה מהצד... נכון, בדרך כלל רק בנות, אבל בכל זאת.

המכר שלי אומר שגם הוא היה כזה כאיש צעיר ועם השנים הוא נרגע. הוא בן ארבעים פלוס כיום והוא חי לבד ולדעתי הוא לא ממש רגוע ומיושב כמו שנדמה לו, אם כי רחוק מלהיות פראי כמו רוני. רוני יהיה בגילו בעוד כמעט עשרים שנה. אם נמשיך לחיות יחד אני לא אזכה לראות אותו מגיע לגיל הזה, לא בגלל הנשאות אלא בגלל שאני אתמוטט מעייפות. אצלו אין אף פעם רגע דל. זה תמיד סקנדלים ופסטיבלים וסחרחורות רגשיות. מאז שאני איתו אני כל הזמן משקיע מרץ וכוחות להרגיע ולייצב אותו. אני מספר רק חלק ממה שבאמת קורה אצלנו כי לפעמים אני מתבייש לכתוב לאיזה מקומות מטורפים הוא גורר אותי לפעמים. הוא סוחט ממני את כל הכוחות ומה שהכי מרגיז אותי זה שהוא תמיד נתן לי להבין שאני טיפוס כבד ומשעמם, חנון גם במיטה, וגם מחוץ לה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי ואותו - אם אני כזה גרוע אז מה אתה עושה איתי בכלל? הוא אף פעם לא ידע לענות תשובה מספקת, ובכל זאת הוא מתעקש שהוא צריך אותי - אני חייב אותך - הוא אומר כל פעם שאני מנסה לברוח ממנו. עכשיו אני מבין שהוא צריך אותי בתור בולם הזעזועים והרגיעון שלו. כשהוא אומר שאני מרגיע אותו, שהוא חייב אותי, זו לא הצהרת אהבה - הוא מתכוון שהוא צריך אותי כמו שאחרים צריכים ואליום או פרוזק.

גם עכשיו אחרי שאני מבין הכל אני עדיין אוהב אותו ויודע שלמרות הכל גם הוא אוהב אותי, אבל נורא מעייף לחיות ככה. לא פלא שאני נושם יותר בקלות כשהוא לא פה. מתגעגע, אבל גם מתרווח קצת. מישהו אמר לי אתמול שאני סובל את הבלאגנים של בן זוגי כי לוקה בתסמונת האישה המוכה. יכול להיות שזה נכון, אבל גם נשים מוכות ומדוכאות קמות יום אחד ומתמרדות, מקצצות את המתעלל בגרזן, או מציתות את המיטה שלו כשהוא ישן, או פשוט לוקחות נשק ומחסלות אותו. אחרי שהתרגשתי והתרגזתי נורא בגלל המאמרים ההם על מבוגרים שסובלים מבעיות של קשב וריכוז הלכתי לקבוצת התמיכה וסיפרתי להם הכל. לאכזבתי אף אחד לא התרגש במיוחד מהגילויים המסעירים שלי.

"גם אם לא הייתי פוגש את רוני אף פעם," אמר שמוליק וכבש פיהוק משועמם, "הייתי יודע לפי הסיפורים שלך שהוא היפר אקטיבי. ממה בדיוק אתה כל כך מתרגש?"

"אני מתרגש כי לא ידעתי שמבוגרים עם בעיות קשב וריכוז עלולים לסבול גם מהתנהגות מינית כפייתית." ציטטתי את המאמר שקראתי רק אתמול. 

"אני לא בטוח שזה כזה סבל לזיין על ימין ועל שמאל." היגג ערן, ונימת הקנאה בקולו הייתה גלויה מידי לטעמי.

"להתייחס למין שאמור להיות ביטוי לאינטימיות ואהבה כמו אל סוג של התעמלות זה רעיון רע מאוד גם לבן אדם עצמו וגם לבן זוג שלו." אמרתי בתוקף, אבל היחיד שהנהן לאות הסכמה היה דייב - המנחה שלנו - השאר הביטו בי במבט של גברים ששום דבר לא ישכנע אותם שבסקס כל המרבה הרי זה משובח. "למה שלא תנסה לדבר איתו." ניסה פזי להרגיע אותי בעדינות.

"ניסית פעם לדבר ברצינות עם בן אדם שיש לו בעיית קשב וריכוז?" התרגזתי, "באמת פזי, אתה יודע איך הוא."

"כן." חייך פזי חיוך ספק חולמני ספק חרמני, "אני יודע." וקרץ אלי.

"וואלה." פלט שמוליק בפליאה, " באמת פזי?" חקר, והפעם הוא לא נשמע משועמם כלל ועיקר, "אתה לא מתבייש?" נזכר פתאום איפה הוא נמצא.

"מה יש לי להתבייש? גם חמי היה שם." מחה פזי.

כולם החליפו מבטים משועשעים. אני הסמקתי ודייב נראה נבוך. "זה קרה מזמן." אמרתי, "וזה בכלל לא שייך לנושא."

"לדעתי זה כן שייך. זו לא פעם ראשונה שרוני גורר אותך להתנהגות מאוד פזיזה בתחום המיני ואני חושב שאתה צריך לעודד אותו לקבל עזרה מקצועית." אמר דייב בכובד ראש.

"לא יודע אם אני אצליח. האמת שלפעמים פשוט מתחשק לי להיפרד ממנו ודי." אמרתי וחיכיתי שהשמיים יפלו לי על הראש. השמים נשארו במקומם, אבל לרגע השתררה בחדר שתיקה נדהמת, ואז גולן פרץ בצחוק וגם השאר חייכו ואמרו לי להפסיק לדבר שטויות. "למה זה שטויות?" התחממתי, "הוא בוגד בי כל הזמן, עושה לי צרות ודרמות והופך לי את החיים. לא היה לי רגע שקט מאז שפגשתי אותו, למה זה שטויות?"

"כי אתה שפוט שלו בדיוק כמו שהוא שפוט שלך."

"אין מצב שתחזיקו מעמד זה בלי זה."

"אתה אוהב את הבלגנים שלו, בלעדיהם תמות משעמום."

"כי ככה זה שאוהבים, מקבלים זה את זה עם כל החסרונות."

"הוא לא כל כך נוראי, אל תגזים, גם אתה לא מלאך."

תשובות בסגנון הזה ניחתו עלי מכל עבר, והגדיל לעשות גולן שהניח יד שרירית על כתפי, טלטל אותי טלטלת גבר והזכיר לי איך רוני דואג לי, שומר על משטר התרופות שלי, משגיח עלי תמיד, ומספק לי בשפע חומר לכתיבה. "אני מודה שבקטע של התרופות וכל זה הוא אחראי ורציני." הודיתי בחוסר רצון, "אבל כתבתי עוד לפני שפגשתי אותו וגם אם לא נהיה יותר יחד אני בטוח שאמשיך לכתוב. אני לא אחיה עם בן אדם שלא מתאים לי רק כדי שיהיה לי על מה לכתוב, זה טיפשי."

"אני חושב שמה שגולן ניסה להגיד זה שבלעדי רוני החיים שלך היו די משמימים." אמר דייב בעדינות, מרמז למה שסיפרתי לו על חיי לפני שרוני שעט לתוכם ועשה בהם כבתוך שלו. רק אז נזכרתי פתאום שהיום אנחנו הולכים למסיבה בעתלית ואין לי מושג למי הולכים, מתי יוצאים, מה אני לובש, מי בא אתנו ומתי הוא בכלל אמור לחזור הביתה. פתאום קלטתי שעוד לא דיברתי היום עם רוני, וגם אם הוא היה רוצה לדבר איתי הוא לא היה יכול כי הנייד שלי היה סגור. מיד כשיצאנו מהפגישה הדלקתי את הנייד ושנייה אחר כך הייתי שקוע במריבה סוערת עם בן זוגי העצבני שרצה לדעת לאן נעלמתי.

"היו לי עניינים לסדר." התרגזתי עליו חזרה, "גם אתה נעלם כל הזמן ולא מספר לי לאיפה."

"אני זה לא אתה." הוא חזר על הפזמון הקבוע שלו.

"עובדה שגם אני יכול להעלם לי פתאום אם יתחשק לי." התגריתי בו.

רוני ראה שיש לי מצב רוח לוחמני ושינה טקטיקה, "מה עובר עליך מנחם?" שאל במתיקות שהייתה ממסה לב אבן.

"קראתי עליך בווינט." גיליתי לו.

"השתגעת? על מה אתה מדבר?"

סיפרתי לו מה קראתי והוא שתק קצת ואחר כך אמר שהמאמרים שם שטחיים וכוללניים מאוד וכל מקרה הוא מיוחד ואני סתם מתרגש.

"בסדר, בוא הביתה ונדבר על זה."

"יכול להיות שאני אאחר קצת היום." אמר רוני בזהירות לא אופיינית לו.

"יופי." הפתעתי אותו, "ככה יהיה לי זמן לעניינים שלי, להתראות מתי שלא תגיע."

"אני אגיע בערב ואחר כך נלך למסיבה. לאן אתה הולך עכשיו?"

"ולאן אתה?"

אף אחד מאיתנו לא רוצה לענות קודם ובסוף שנינו שותקים כמו סתומים.

"טוב, אז נדבר בערב." נשבר רוני ראשון וסגר.

"בטח יש לו איזה פרצלוכה אחת שהוא הולך לזיין לפני שהוא מגיע הביתה." התפרצתי בזעם והייתי קרוב מאוד לרסק את הנייד החף מפשע שלי על הרצפה.

גולן ופזי שעמדו לידי וצותתו בלי בושה לשיחה שלי החליפו מבטים מופתעים. הם יודעים עלי הרבה דברים, אבל אפילו להם לא סיפרתי על פרצי הזעם שאני נתקף בהם לפעמים. זה קורה לי לעיתים נדירות ומעולם לא הפניתי את כעסי אל בני אדם, רק אל חפצים, אבל כשזה תוקף אותי אני מסוגל לבעוט בקירות, לשבור חפצים, להשליך מכשירים, ובאופן כללי לאבד את השליטה על עצמי ולהתנהג כמו ילד מופרע. אני תמיד מתבייש מאוד אחרי שזה קורה, אבל לא תמיד מסוגל לשלוט על עצמי. הפעם שלטתי והנייד שרד. "בוא נלך לד"ר לק באלונים ונאכל גלידה." הציע לי גולן פינוק נדיר ויקר למדי.

"כן, גלידה." התלהב פזי, "ולעזאזל הדיאטה."

במקום מנות אישיות קנינו מיכל גדול של גלידה בכל טעמי השוקולד של ד"ר לק, התיישבנו בחוץ על מעקה האבן של החנייה וחיסלנו הכל עם כפיות פלסטיק פעוטות. "כמו חבורת כוסיות מתבגרות." אמר גולן בשביעות רצון ונתן לפזי נשיקה על הלחי. רק אז קלטתי מה שכולם בטח ידעו מזמן - גולן ופזי הם זוג.

אחרי שהגלידה נגמרה הודיתי להם ונסעתי לבוריס. הוא היה בבית, יושב בתחתונים מול המאוורר וקורא בעיתון. "אבל על מה בדיוק אתה כועס כל כך?" התפלא, "הוא תמיד היה כזה, אז מה? חשבתי שזה מה שאתה אוהב אצלו."

"כן ולא."

"אה, עכשיו אני מבין." צחק בוריס. הושיב אותי לצידו על הספה וחיבק אותי, "נו, די, זו סתם עוד כתבה אחת, מה אתה עושה מזה סיפור?"

"זו לא כתבה אחת אלא שלוש כתבות והיו המון אנשים שהגיבו להן וסיפרו סיפורים דומים. בשבילו לעשות סקס עם אחרים זה כמו לאכול קרטיב או לעשן, ותדע לך שהוא מעשן יותר משתי סיגריות ליום והרבה פעמים הוא מערבב חשיש בטבק של הסיגריות שלו. הוא חושב שאני לא יודע, אבל אני תמיד מרגיש מתי הוא טיפה מסטול."

בוריס משך בכתפיו באדישות, דברים כאלו לא נראו חמורים בעיניו. "מה הכי מרגיז אותך בהתנהגות שלו?"

"זה שהוא מזיין מהצד ומשקר."

"הוא משקר כי אתה עושה סיפור משטויות והוא אוהב אותך ולא רוצה להרגיז אותך."

"אז שיפסיק כבר."

"הוא צריך את זה כנראה ולא יכול להפסיק. זה באמת לא סיפור גדול."

"כן, באמת? אבל אם אני הייתי מזיין מהצד אז... אם אני ואתה למשל... תראה איזה סיפור הוא כבר היה עושה מזה, זה כמו שאז הוא הלך ודיבר אתך שלא תיפגש איתי לבד, אתה זוכר, בחורף שלא נתת לי להיכנס לדירה שלך?"

"זה לא קשור לרוני, דדי היה אצלי אז והוא התחנן שאני לא אתן לך להיכנס." מחה בוריס וזז בחוסר נוחות, "די, תפסיק ילד. אתה עם רוני עכשיו, מספיק לעשות שטויות."

"לא רוצה." המשכתי לעשות שטויות וקיבלתי נאום שלם על סקס נקמה שהטעם שלו תמיד מר, ועל זה שלא מתאים לי להתנהג ככה. "אבל לרוני כן מתאים?"

"אתה זה דבר אחר." הטיף לי בוריס מוסר וחטף צרור קללות כתשובה. במקום לכעוס הוא צחק וגירש אותי הביתה. חזרתי הביתה עצבני ומצאתי את רוני בבית, ממתין לי בארשת פנים של צדיק תמים.

"אני רוצה שתקרא את הכתבות האלו." פקדתי עליו.

"קראתי כבר ולא ראיתי שם שום דבר חדש."

"גם אתה כזה, כמו שכתוב שם?"

"זו כתבה מאוד כוללנית, כל מקרה לגופו." התחמק רוני באלגנטיות, "ותדע לך שהגזמת לגמרי במה שכתבת בבלוג, אני לא כזה נוראי."

"אתה די נוראי." אמרתי בצורה לא כל כך משכנעת כי הוא התחיל להתפשט פתאום.

"מה אתה עושה רוני?"

"הולך להתרחץ."

בכל זאת, לא ראיתי אותו כבר שלושה ימים והנה הוא עומד לצידי ערום. התחלתי להתפשט גם כן. "לא, לא." אמר רוני בחיוך ערמומי, "הבנתי שאתה סובל נורא בגללי ואני מעיק עליך עם הדרישות המוגזמות שלי והחלטתי להשתפר ולהפסיק עם זה. בבקשה תתלבש."

"אז אתה לא רוצה שאני אסבן לך את הגב?" 

"אני מת שתסבן לי את הגב מנחם, אבל אני לא רוצה להציק לך. אולי יותר טוב שתלך לנוח?"

"אולי יותר טוב שתסתום את הפה ותיתן לי את הקונדומים?"

אחר כך התנגבנו, החלטנו שנדבר על הכל כשנהיה פחות עייפים ונרדמנו. התעוררנו בקושי בשמונה בערב. עד שהתארגנו והתלבשנו וקראנו לליאור שהיה צריך לשכנע את מולי (ששוב רב עם כוכב ולא היה לו חשק לבוא) שיפסיק כבר וכן יבוא, כבר הייתה השעה עשר. למסיבה הגענו רק באחת עשרה. המסיבה הייתה מסיבה ככל המסיבות - וילה עם ברכה ליד הים, הרבה שתייה וקצת חטיפים, מוזיקה חזקה מאוד, אורות צבעוניים והמוני צעירים וצעירות מקפצים במרץ. למזלי פגשתי שם את אלכס שמלמד במכללה של ליאור. שנינו ישבנו לנו בצד ושוחחנו קצת על הא ועל דא ובעיקר ריכלנו על התלמידים של המכללה שמסתובבים כל הזמן בזולה אצל ליאור. אחר כך אלכס הציג לפני מישהו שגילה שאני כותב באתר הסיפורים. הוא הביך אותי בטענה שהוא מעריץ שלי, סירב לספר מי הלשין עלי ושאל הרבה שאלות מביכות שלא ידעתי איך לענות עליהן - למה בחרת בניק הזה? ולמה החלפת אותו? ומאין בא לך הרעיון לסיפור ההוא? ועוד ועוד שאלות שאין להן תשובות. בדרך חזרה כבר היה כמעט בוקר - מזל שישנתי קצת על איזו ספה נידחת, אחרת לא הייתי מצליח למצוא את הדרך הביתה מרוב עייפות - רוני בדק וראה שליאור ומולי ישנים זה על זה מאחור ושאל אם הבחור ההוא שקשקש איתי כל כך הרבה רצה את הטלפון שלי. "לא, מה פתאום?" התפלאתי, "למה שירצה את המספר שלי? הרי יש לי חבר."

רוני גיחך חרש, נשען לאחור ועצם את עיניו. "נכון, יש לך חבר." אמר בשביעות רצון, הניח את כף ידו על ירכי, פיהק ונרדם.  

חלום טוב

החלומות שלי בדרך כלל קצרים מאוד ואין בהם הרבה פעילות. חלומות של מצבי רוח - בעיקר פחד או צער. הלילה חלמתי שכבר בוקר ואני עומד ומתגלח ופתאום, כמו שזה קורה בחלומות, אני יודע שמצאו תרופה לאיידס וזהו, מעכשיו אני בריא! למרות שלא גמרתי להתגלח אני רוצה לספר מהר לרוני את החדשות הנפלאות. אני יוצא מהמקלחת לחדר השינה ורואה אותו עומד ומחייך אלי חיוך מאושר מאוד, מחזיק בידיו חבילה גדולה של קונדומים ויודע שהבשורה הטובה הגיעה גם אליו. לרגע אנחנו עומדים ומחייכים זה אל זה כמו שני ליצנים - אושר מציף את גופי כמו גל של מים חמימים - ואני יודע שהוא נורא שמח שמעכשיו לא נצטרך להתעסק יותר עם הגומי המאוס הזה. תוך שהוא מביט אלי ומחייך רוני זורק את כל הקונדומים באוויר כמו שזורקים קונפטי, צוחק כשהם עפים לכל הכיוונים, מתפזרים בחדר לכל עבר, ורץ לעברי בזרועות פרושות כדי לחבק אותי כמו שהוא עושה תמיד כשאנחנו נפגשים, ואז אני מתעורר ומבין שרק חלמתי.

הבוקר עוד לא הגיע, עכשיו לילה, רוני שוכב לידי ישן ואין שום תרופה לאיידס, אני עדיין חולה. לבי נחמץ ומאושר גדול נפלתי לאכזבה איומה. החלום הזה היה, בדרכו שלו, גרוע יותר מהחלומות הכי מפחידים שלי. הלכתי למטבח, אכלתי יוגורט יופלה בטעם פרנץ ונילה (הטעם האהוב עלי) והתאמצתי מאוד לא לבכות. לא כל כך הצלחתי וכדי לא להעיר את רוני יצאתי לשבת על המדרגות בחוץ. הכלב המכוער של דני יצא מהמלונה שלו ובא להריח אותי וניסה ללקק אותי. מאחר ואני תמיד דואג למלא לו את כלי המים ולתת לו ביסקוויטים של כלבים הוא מתאמץ להתחנף אלי במרץ כל פעם שהוא רואה אותי. שיחקתי איתו קצת ובסוף התאוששתי וחזרתי למיטה. רוני היה ער וראה איזה סרט אידיוטי להחריד בטלוויזיה. (למה הם חושבים שאחרי חצות אפשר להקרין שטויות?) "היה לך חלום רע?" הוא שאל, כיבה את הטלוויזיה וכיסה אותי בפיקה.

"לא, דווקא חלום טוב." עניתי וסיפרתי לו מה חלמתי.

הוא נאנח ואמר שחבל שלא חזרתי ישר לישון כי מחר אני אהיה עייף, וחוץ מזה בכלל לא מפריע לו שצריך קונדומים.

"כן, ולי לא מפריע שאתה בוגד בי ומשקר כל הזמן." אמרתי באנטיפטיות.

רוני נאנח שוב ואמר שהוא שמע שיש שיטה לטיפול במבוגרים עם בעיית קשב וריכוז. פעם ראשונה שהוא בכלל הודה שיש לו בעיה.

"שיטת אלבאום?" שאלתי, מחזק עוד יותר את דעתו שאין דבר שאני לא יודע. גם אחרי שהסברתי לו שפשוט קראתי על שיטת אלבאום בתגובות של המאמרים ההם ואחר כך בדקתי קצת בגוגל להבין במה מדובר הוא המשיך להתעקש שאני נורא חכם. סיפרתי לו קצת מה קראתי על השיטה הזו והוא סיפר לי מה הוא שמע עליה ואמר שמיד אחרי שהוא יתאקלם קצת בעבודה החדשה הוא יתחיל בטיפול. אחר כך הוא סיפר לי שהוא אוהב אותי בכל ליבו ושהוא שונא לישון בלעדי, נשכב על בטנו, נדחף אלי, דרש שאניח יד על גבו בדיוק כמו שהוא אוהב ונרדם. 

ורק אני שותק

"אין מה להגיד, הפעם הם תפסו אותנו עם המכנסים למטה." אמר הבוס שלנו בעגמומיות, שתה מהתה בלימון שלו והודה שהצליח להם הפעם ואנחנו פישלנו. 

"לפחות עכשיו כולם יראו איזה טעות הייתה ההתקפלות מעזה." נהם הבוס הדתי של המחסן (אבא של יובל החמוד שנקרע עכשיו בקורס סודי שאסור לספר עליו כלום, אבל אני שומע עליו דיווחים יום יומיים מהאבא הגאה והוא בסדר ומצליח יפה) ונתן ביס בריא בסנדוויץ' הכשר שלו.

"איזה מדינה טיפשה! רק צרות ובעיות יש פה, נמאס כבר מהחדשות האלו." אמר ניקולאי אחרי שניסיתי שוב להסביר לו מה קרה.

"תהיה מלחמה?" שאל בחרדה ההודי שעדיין לא התאושש מטראומת מלחמת המפרץ וכל אירוע נראה לו כהתחלה של מלחמה.

"הכל יכול לקרות במקום הדפוק הזה." עונה לו הטורקי בזעף.

"לדעתי הוא בכלל מת." מחווה הסגן את דעתו, "ואם הוא חי הוא ייהרג כשינסו לשחרר אותו כמו שקרה עם נחשון וקסמן."

"הכי חשוב שלא יתקפלו ויתחילו לשחרר מחבלים כדי לקבל אותו חזרה." נוהם הבוס בלוחמנות, ואז נזכר שמדובר בילד צעיר יותר מהבנים שלו אומר שרחמנות על ההורים ונאנח אנחה יהודית מעומק לבבו. ורק אני מתעסק בעבודה שלי בשתיקה לא מחווה דעה כי אין לי אחת כזו ומתבייש להגיד שלפחות הברוך של חטיפת החייל שיפר מאוד את איכות השירים המושמעים ברדיו. מצד שני אני אשמח לסבול מהיום ועד סוף המילניום את גלגל"ץ אם הכל יסתיים בשלום.

***

שכבתי ער, יודע שמחר אהיה הרוס מעייפות ושוב יתבזבז יום חופש שהשגתי בעמל רב על התמרחות חסרת תועלת בבית וניסיתי שוב להבין מה פשר החלום שחלמתי אתמול לפנות בוקר. זה היה מסוג החלומות שאתה זוכר זמן רב אחר כך - סימן בדוק שהחלום היה רב משמעות. חלמתי שהקיר החיצוני של הבית נפרד משאר הבית ונפל למרתף למטה. בחלום התגלגל המחסן הקטן שיש מתחת לבית במרתף עמוק וגדול שהכיל את כל הקיר. החלום היה מאוד מאוד משכנע וריאליסטי. ראיתי את הטיח השבור, הרחתי את האבק, מיששתי את המרצפות השבורות ואפילו הייתי הגיוני מספיק להבין שעלי לצלם מיד את האירוע כדי שהביטוח ישלם לנו כסף לתקן את הבית. רצתי לחדר השינה לקחת את המצלמה שלנו ומשום מה לא הצלחתי להוציא אותה מהמגרה. היא נתקעה והסתבכה שם בצורה מרגיזה ובעודי נאבק במצלמה התקועה התעוררתי. במשך כמה שניות הזויות הייתי משוכנע שבאמת קיר אחד של הבית - זה שפונה לשדה - נפל והתמוטט, ואפילו הספקתי לחשוב שמזל שחם עכשיו כי בחורף זו הייתה עלולה להיות מכה רצינית, ורק אז הבנתי שזה סתם חלום והקירות של הבית - לפחות הקירות הפיזיים - עומדים עדיין על תילם.

***

שמעתי היום ברדיו חדשה מצמררת על אב צעיר שנמצא מת לצד בנו הפעוט בן הארבע. כפי הנראה מקרה של רצח והתאבדות. כולם צקצקו בשפתיים ואמרו כמה נורא ומה עוד יקרה פה ואיזה מדינה זו ואני נזכרתי פתאום במשהו שראיתי לפני כמה ימים. יצאתי בבוקר לעבודה וראיתי גופה של גור חתולים צפה במימי הברכה המתנפחת של ילדי השכנים ממול. ליד הברכה - שתי כפותיה שעונות על המעקה - נסמכה חתולה אחת ששרבבה את ראשה מעל פני המים צופה בדריכות בגופה הקטנה מיללת אליה רכות. המחזה כל כך החריד אותי עד שמחיתי אותו מזיכרוני מהר ככל שיכולתי ופתאום לשמע הידיעה הנוראה והמחשבה על אימו של הילד שנרצח על ידי אביו חזרה התמונה הנוראית הזו וצפה במוחי.