עכשיו אני כי ההוא הלך
בועז לא בזבז זמן, קם והתחיל לארוז את חפציו. את בגדי החורף דחס לשתי המזוודות שהביא איתו ודחף מתחת למיטה בחדר האורחים – מיטת שלושה רבעים ישנה עם מזרון גומאוויר קשה מידי ומסריח מעט, ואת בגדי הקיץ התאמץ לדחוס לארון קיר ששימש עד היום כמין מחסן לכל מיני חפצים שלא נמצא להם מקום אחר.
חמי תכנן לצאת עם הכלבה לטיול ממושך כדי לחסוך מעצמו את המראה המדכדך של בועז נוטש את חדרם המשותף אבל נמלך בדעתו כשהתברר לו שבועז בעל הידיים השמאליות לא יסתדר לבד, ובעל כורחו נחלץ לעזרתו.
"אתה לא חושב שכדאי לשטוף את הרצפה לפני שאתה מכניס לשם את הדברים שלך?" שאל את בועז שהתעלם באדישות גברית מתלתלי האבק שהתגלגלו על רצפת החדר.
"אחר כך." השיב בועז בקוצר רוח, והמשיך להיאבק בסדין שסירב להימתח על המזרון.
חמי איבד את סבלנותו – הוא גרס תמיד שאם כבר עושים משהו אז צריך לעשות אותו כמו שצריך, והרשלנות החפיפית של בועז מרטה את עצביו. "בועז באמת, אתה לא רואה שזה סדין למיטת יחיד? אתה צריך סדין שלושה רבעים למיטה הזו, וכדאי לשאוב קודם את המזרון, ואם כבר מדברים אז למה אתה לא מפנה את הארון מכל השמט'ס לפני שאתה מכניס אליו את הבגדים שלך?"
"לפנות?" הביט בו בועז בחוסר ישע, "לאן?"
"למחסן, תכננתי לעשות את זה ברגע שיהיה לי זמן, אבל... לך, תמלא דלי במים ותביא אותו עם מגב וסמרטוט, חכה, קודם נשאב את כל האבק ו..."
עד שסיימו הכל היו שניהם שטופי זיעה, אבל החדר היה נקי, הארון היה ריק, והראי המפורסם של בועז היה תלוי לצד המיטה. בינתיים חזרו אורה ואירה הביתה, ראו איך בועז מעביר את חפציו לחדר האורחים, ושתקו שתיקה דיפלומטית נבונה.
אורה לקחה את הילד לבריכה, ואירה אמרה שהיא חייבת לדבר עם רוני ואחר כך היא תיסע הביתה, ונפרדה בנימוס מכולם - חמי הבחין שהיא ואורה מתנשקות לפרידה, ושזו לא הייתה סתם נשיקה.
אני אחשוב על זה אחר כך אמר לעצמו, הדחיק את רגשות העצב והכישלון שאיימו למוטט אותו והמשיך בדבקות במשימה שלקח על עצמו – לארגן טוב ככל האפשר את חדרו החדש של בן זוגו לשעבר. הוא חיטט ומצא סדינים מתאימים למיטה, שאב היטב את המזרן והתעקש שצריך לפרוש עליה שני סדינים כדי לעמעם את ריחו המעופש, ולמרות מחאתו של בועז שלא צריך וחבל על המאמץ הלך ותלה וילון כותנה צבעוני מתנפנף מעל החלון, "בין כה וכה תכננתי לעשות את זה וכבר הוצאתי את המקדחה. הוילון זה כדי שהאור לא יעיר אותך בבוקר." אמר לבועז שהנהן, אמר תודה, והשפיל מבט נבוך.
"טוב, הכל מסודר עכשיו, אתה יכול לשים את הדברים שלך בארון ולהתארגן, אני הולך לטייל עם לונה." אמר חמי, לקח את החגורה, שרק לכלבה והסתלק.
הוא ירד לוואדי, עלה עד לפסל של אלכסנדר זייד וחזר בדרך הארוכה, מקווה שעד שיחזור אורה תחזור מהבריכה עם נמרוד והם ישבו לאכול ארוחת צהרים כמו משפחה רגילה, ואם יהיה לו די מזל לבועז יהיה מספיק שכל להסתלק לחברים החדשים שלו, או לפחות להסתגר בחדרו, וגם אם הוא ישב אתם לאכול הנוכחות של נמרוד תמנע כל שיחה על השינויים. חמי עוד לא הספיק לברר עם עצמו איך הוא מרגיש באמת בנוגע לפרידה הטרייה, אם הוא יותר עצוב או יותר כועס, אבל בדבר אחד הוא היה בטוח לגמרי – אין לו שום חשק לדבר עם אף אחד על תחושת ההחמצה והכישלון שצרבה אותו.
בדרכו חזרה עצר לנוח בפארק, לונה שתתה מים מהברזייה, וחמי ישב על ספסל פיקניק מול חזית האבן המפורסמת של בית שערים, וכדי להתגבר על הרגשתו הרעה ניסה להכניס את עצמו לפרופורציות וסיפר לעצמו שהבעיות הקטנות שלו מתגמדות נוכח קשתות האבן העתיקות ורבות ההוד בנות אלפי השנים, וחוץ מזה לא טיפשי להרגיש עצוב ביום יפה וזוהר כל כך?
לונה רבצה לרגליו, מנסה לצוד זבובים בפיה - לא מצליחה אף פעם, אבל לא מפסיקה לנסות – וזקפה לפתע אוזניים וזנב ונדרכה. "מה קרה קטנטונת?" שאל חמי שהמשיך לקרוא לה כך למרות שהגורה הפעוטה, שפעם היה יכול להרים ביד אחת, גבהה והתרחבה, והפכה לכלבה מגודלת להפתיע, והווטרינר הבטיח להם שהיא עוד נחשבת לגורה, וטרם סיימה לגדול.
לונה נבחה בתשובה נביחה קצרה אחת, והחלה לרוץ, זנבה מכשכש באושר עד שהגיעה אל רוני שצץ לפתע מעבר לעיקול הדרך, וקפצה עליו, דורשת ליטופים ופינוקים שהוא העתיר עליה ברצון.
"מה אתה עושה פה? חשבתי שאתה עם אירה?" השתומם חמי.
"כן, דיברנו קצת ואחר כך היא נסעה הביתה, ואז אורה התקשרה ואמרה שיצאת כבר לפני שעה עם לונה, ושהיא קצת מודאגת בגללך."
"בגללי, למה?" השתומם חמי.
"נשים, מי יכול להבין אותן?" משך רוני בכתפיו בביטול, "היא גם אמרה לי שבועז ואתה כבר לא, זה נכון?" הוסיף בלהיטות, וחמי חש איך קרביו מתכווצים בחרדה למראה ההבעה שעלתה על פניו של האקס שלו.
"סוג של..." רטן בחוסר רצון, ומיהר לשנות את נושא השיחה, "תגיד, מה קורה עם אירה, דיברתם? היא כבר החליטה?"
"כן, דיברנו." נאנח רוני, "היא אמרה שהיא לא יכולה לחשוב על זה עכשיו וייקח עוד זמן שהיא תצא מהבלבלה שהיא נכנסה אליה, היא מאוד מצטערת לעשות לי את זה אבל היא פשוט חייבת להבין מה עובר עליה לפני שהיא תמשיך הלאה."
"אתה מתכוון מה עובר עליה עם אורה? אתה חושב שהיא ואורה... אתה חושב שזה סתם קטע או שזה משהו רציני?"
"הן נשים חמי, אצל בנות אין קטעים, סקס אצלן זה תמיד משהו רציני, ואירה די בשוק מזה שפתאום... טוב, זה די אישי, מה שהיא סיפרה לי, אתה מבטיח לשמור את זה לעצמך?"
"אם זה כל כך אישי וסודי אולי עדיף שלא תספר לי."
"אבל אני חייב לספר למישהו, ואין לי אף אחד אחר חוץ ממך מנחם." התיישב רוני על הספסל מול חמי, והניח את מרפקיו על שולחן הפיקניק מעץ שהפריד ביניהם.
"באמת, אין לך?" פקפק חמי, "איך זה? הרי יש לך מליון חברים?"
"הם רק סתם מכרים, חבר יש לי רק אחד, וזה אתה. טוב, אולי גם סולי, אבל אתה מספר אחד אצלי, תמיד היית מנחם, מאז שנפגשנו אין אף אחד בעולם שחשוב לי יותר ממך." רכן רוני לעברו ולרגע חשש חמי שהוא מנסה שוב לנשק אותו ונרתע.
"יפה מצידך להגיד את זה אהרון." אמר לאט, מחפש נואשות ניסוח שיהיה מנומס וידידותי, אבל יבהיר בבירור את רגשותיו, "אבל אם באת לחפש אותי בגלל שבועז זרק אותי אז..."
רוני קלט מיד שאין מצב, ונשען לאחור בחיוך לעגני, "אתה חושב שבגלל זה אני פה? בגלל שאני חושב שעכשיו אני כי ההוא הלך? ציטט את שירו של מיכה שטרית מהחברים של נאטשה, תוך שהוא מעלה על פניו הבעת ביטול שנועדה להסוות את הייאוש שאחז בו למראה ההסתייגות שקרא בפניו של חמי, "כי אם אתה חושב ככה אתה לגמרי טועה, כבר הבנתי שאתה לא מעוניין, ומזמן דפדפתי הלאה."
"כן, אני יודע." ענה חמי, והביט בכלבה שהמשיכה לנסות לצוד זבובים בפיה, שואל את עצמו למה הוא מרגיש עכשיו עוד יותר רע, הרי רוני אמר בדיוק מה שהוא רצה לשמוע?
"ברור שדפדפת אותי, ארקאדי דפדף אותי, וגם בוריס, ואחר כך אתה, ועכשיו הגיע תורו של בועז, בסוף כולם מגיעים למסקנה שאני משעמם וכבד ומדפדפים אותי." אמר בעייפות.
"מנחם תקשיב, זה לא..."
"די, מספיק. אני לא רוצה לדבר על זה אהרון, די לחפור, יותר טוב שתספר לי סוף סוף מה אירה אמרה לך."
"היא אמרה שמאז שהיא התאהבה בגיל ארבע עשרה במורה שלה להתעמלות היא לא הרגישה ככה לאף אישה, ושהיא אף פעם לא חשבה שהיא באמת בעניין של בנות, היא לגמרי מופתעת ומבולבלת, היא לא יכולה לחשוב עכשיו על היריון ואין לה מושג כמה זמן ייקח לה להחליט, אז אם דחוף לי להפוך לאבא אולי כדאי שאני אחפש לי מישהי אחרת."
"טוב, אפשר להבין את זה, אז מה אתה מתכוון לעשות?"
"לחכות בסבלנות עד שהיא תחליט." הפתיע אותו רוני.
"לחכות, אתה, באמת? ממתי אתה מחכה למישהו ועוד בסבלנות?"
"מאז שהבנתי שיש דברים שאסור להאיץ בהם, שיש תהליכים שלוקח להם זמן להבשיל, לפעמים אין ברירה, אם אתה רוצה משהו אתה צריך להיות סבלני ולחכות."
"באמת? יפה לך הפוזה הזו אהרון." חייך חמי שלא האמין לאף מילה מדבריו של האקס שלו שתמיד היה קצר רוח וחסר סבלנות - הרי לא סתם כינה אותו פחז כמים, "ואני לעומתך הבנתי היום שאין טעם לחכות יותר, שזה כנראה כבר לא יקרה לי."
"מה לא יקרה לך?" הופתע רוני מהפסימיות שהפגין האקס שלו.
"אהבה, זוגיות... כל מה שתמיד רציתי, זה לא יקרה לי כי אני כישלון, אני בן אדם משעמם ופתטי, ואם גם בועז שבהתחלה כל כך החזיק ממני כבר לא רוצה אותי יותר אז כנראה שזה כבר לא יקרה אף פעם, אני צריך להבין סוף סוף שבחיים לא יהיה לי מישהו שבאמת יאהב אותי וירצה אותי, ולהפסיק עם הניסיונות הפתטיים האלה."
רוני לא ידע את נפשו מרוב פליאה, "מה קרה לך מנחם, ממתי אתה מדבר כמו איזה לוזר? וממתי זה פתטי לחפש אהבה? אם זה נחשב פתטי אז רוב ההומואים שאני מכיר וגם כמה סטרייטים וסטרייטיות הם חבורה של פתטיים."
"לא יודע בקשר לסטרייטים אבל הומואים הם באמת פתטיים וגם אני כזה, אין כזה דבר, זוגיות בין גברים, ואהבה תמיד נגמרת בסוף, בוריס ניסה להסביר לי את זה כבר מזמן, ואני תמיד חשבתי שהוא מדבר שטויות. איזה טיפש הייתי."
"אתה מדבר שטויות מנחם, מה זאת התבוסתנות הזו? אתה בחור נהדר, בקרוב תתאושש מהקטע עם בועז ואני בטוח ש..."
"שבסוף שוב ידפדפו אותי." הפסיק אותו חמי בעצב, "ובצדק, כי אני סתם אפס משעמם, שלא לדבר שאני תפרן ונשא. לקח לבועז כמה חודשים לקלוט את זה, אבל בסוף אפילו הוא הבין שאני לא שווה כלום."
"חמי, די לדבר ככה, אני לא מוכן שתעליב ככה את הגבר שאני אוהב, אתה לא אפס ולא משעמם, בעיני אתה נהדר."
"ובכל זאת זרקת אותי והסתלקת." ציין חמי ביובש, ורק אז קלט רוני עד כמה הנטישה שלו הכאיבה לחמי וערערה את בטחונו, וליבו נחמץ מחרטה.
"עזבתי כי הייתי דביל וסתום, אבל בסוף חזרתי, אני פה מנחם, ואני מת שנהיה שוב כמו שהיינו קודם, אנחנו לא יכולים לחזור? בבקשה?"
"לא." אמר חמי בפסקנות וקם, "ואני מבקש ממך להפסיק לשגע אותי, קודם אמרת שדפדפת אותי ועכשיו אתה רוצה לחזור אלי?"
"נכון שזה מה שאמרתי אבל אני..."
"אתה עושה את זה כל הזמן, משנה את דעתך כמו איזה שבשבת משוגעת, כל פעם אומר משהו אחר, זה משגע אותי, נמאס לי כבר מזה אהרון." הכריז חמי וליתר הדגשה הכה בכפו על שולחן העץ שחצץ בינו לרוני.
"אני יודע, סליחה מנחם." רוני אחז בכף ידו הגדולה של חמי, "די, אל תתעצבן, אמרתי שדפדפתי אותך כי... לא התכוונתי לזה באמת, אבל ראיתי שאני מעיק עליך אז..." חש שהוא מסתבך לשווא, התייאש מלדבר ולהסביר, השתתק, הצמיד את פניו לכפו של מנחם וטמן בתוכה נשיקה, ואז, נבוך מהמחווה המוזרה קם, והאיץ בחמי לחזור הביתה כי כבר מאוחר נורא ואורה דואגת.
השמועה שחמי ובועז נפרדו פשטה כאש בשדה קוצים בין כל חבריהם ומכריהם, וחמי קיבל טלפונים מודאגים מידידים שדרשו בשלומו, ותהו אם זה נכון שהוא שוב לבד. החצופים שביניהם לא התביישו לשאול למה הוא לא העיף את בועז מהבית, ומה עובר עליו, למה הוא מניח לאקס שלו להמשיך לגור איתו?
חמי הסביר שוב ושוב שזה רק עניין זמני, שבקרוב בועז יסתלק והבטיח חזור והבטח לכל דורשי טובתו שזה בסדר, זו פרידה ידידותית הם נשארו חברים טובים, אין שום בעיות ואין סיבה לדאוג, ולא, הוא וכושי לא עומדים לחזור.
לא פעם, כשהשאלות נעשו חטטניות מידי, כמעט והתפתה לטרוק את הטלפון בזעם, או לפחות לדרוש מהנשמות הטובות שיפסיקו לתקוע את אפן החטטני בעסקיו, אבל מאז הפרידה מבועז הוא חש מותש ומדוכדך ולא הצליח לגייס די כוחות נפש להתפרצות זעם, ולכן התמיד לענות בסבלנות עייפה לדורשי טובתו שנחרדו לשמוע עד כמה חסר חיים הוא נשמע. למרות שחמי השכיל לסיים את השיחות המעיקות הללו בנועם, מבטיח לחבריו שהכל בסדר ואין בעיות, אפילו מדחיקן סדרתי כמוהו היה חייב להודות בינו לבינו שהוא לא לגמרי נאמן לאמת, ולא הכל בסדר.
נכון, אחרי שיחת הפרידה הוא ובועז השתדלו מאוד להתנהג כרגיל, ולהיות מנומסים אחד לשני, אבל הם לא היו שחקנים טובים מספיק. האווירה בבית הפכה כבדה ולחוצה, ונדמה שאפילו לונה חשה בענן המועקה התלוי מעליהם והתחילה לבלות יותר ויותר בחצר. מאז שבועז עזב את חדר השינה המשותף היא החליטה במפתיע לישון בחוץ, במלונה שלה, ולא כרגיל, בחדר הארונות.
רק בוריס לא טרח להגיב ברגישות לחדשות, "אל תבלבל את המוח, פרידה ידידותית, פחחחח..." נחר בבוז, "הוא זרק אותך, נכון?"
"כן." הודה חמי בהקלה, נמאס לו כבר לשקר ולהעמיד פנים, היה טוב יותר לדבר בכנות, "הוא אומר שאני משעמם וכבד, שהוא רוצה לגור בעיר ולהרוויח טוב, ולא להתנוון בפרובינציה, וחוץ מזה מעצבן אותו שאני עדיין בקשר עם רוני."
"זה בגלל שהוא אידיוט שרוט כמו כל ההומואים." פסק בוריס בגסות, "אתה טוב מידי בשבילו, טוב שנפטרת ממנו."
"האמת שהוא עוד לא הסתלק, הוא עדיין פה, מחכה עד שהוא יתקבל לעבודה אחרת."
"מה?" נדהם בוריס, "הוא עדיין ישן אצלך?"
"הוא ישן בחדר האורחים." הסביר חמי, "אבל זה זמני, בקרוב הוא עוזב."
"אני לא אוהב סידורים זמניים כאלה." התרעם בוריס, "אם הוא זרק אותך אז שיסתלק לכל הרוחות! אני מקווה שהוא ממשיך לשלם שכר דירה."
"כן, בטח, אבל הוא עוד לא התקבל לעבודה אחרת, ועד שהוא לא ידע איפה הוא עובד הוא לא יכול לשכור דירה חדשה, הרי אני לא יכול לזרוק אותו לרחוב."
"בטח שאתה יכול, אתה פשוט לא רוצה." נאנח בוריס, ואחרי שהודיע לחמי שהוא טוב מידי בשביל העולם הרקוב שלנו שינה נושא ושאל אותו אם הוא חולה.
"מי, אני? לא, מה פתאום? אני בסדר גמור."
"אתה לא נשמע בסדר גמור, אתה נשמע... לא יודע... כאילו אתה הולך לחטוף איזה שפעת או משהו."
"אני בסדר גמור." השיב חמי, מתכחש להרגשת התשישות שאפפה אותו לאחרונה, "קצת עייף אולי, אורה לומדת למבחנים ויש לה עוד כמה עבודות להשלים, אבל בקרוב יתחיל החופש שלה ויהיה לי יותר זמן פנוי."
בוריס רטן שחמי לוקח על עצמו יותר מידי, ושהוא צריך לדאוג לעצמו טוב יותר, ושאל מה רוני אומר על כל העניין.
"לא אומר כלום, מה זה עסקו?"
"אוי דוצ'ינקה..." נאנח בוריס, "תהיה לי בריא חמוד, ותשמור על עצמך."
"גם אתה בוריס." השיב חמי, הוסיף שהוא עייף מאוד והוא הולך לנוח, וסגר.
הוא שכב במיטתו הענקית, הביט בתקרה וקיווה להירדם, אך לשווא. אורה חזרה הביתה עם נמרוד, דפקה על דלת חדר השינה שלו ונכנסה. "חמי," התיישבה בזהירות על קצה המיטה, "אפשר לדבר אתך?"
"בטח, מה הבעיה, איפה נמרוד?"
"רואה מומינים, יש לנו בערך רבע שעה לדבר בשקט, תשמע חמי," הוא היססה לרגע, "אני רוצה לבקש ממך משהו, אבל קודם אני רוצה שתבטיח שאם זה לא מתאים לך לא תתבייש להגיד לא."
"על מה את מדברת?" שאל חמי, הרים בגניחה את ראשו, והציץ בה כשהוא נשען על מרפק אחד.
"אירה באה לבקר בחמישי, ותישאר עד מוצאי שבת, ורציתי... אם אפשר..." היא הביטה סביבה, נבוכה, "ממש לא נעים לי, אבל אולי תוכל להתחלף איתי זמנית בחדר בזמן שהיא תהיה פה?"
"בטח, אין בעיות." השיב חמי ללא היסוס, "בעצם, למה זמנית? אני חושב שיהיה לי נוח יותר בחדר השינה שלך. ככה לבנים יהיו מקלחת ושירותים נפרדים מהבנות, וכולנו נרגיש יותר טוב."
"באמת? ולא יפריע לך לישון קיר אל קיר עם בועז?"
"למה שיפריע לי? זה שנפרדנו לא אומר שלא נשארנו חברים."
"חברים? באמת... מה עובר עליך חמי ולמה הוא לא מתחפף מפה כבר?"
"כי הוא לא קיבל עדיין תשובה ממקום העבודה החדש שלו."
"ואם הוא יקבל בסוף תשובה שלילית, מה אז?"
"הוא מחכה לעוד תשובות, אם זה לא יהיה המקום הזה אז יהיה אחר, בינתיים הוא משלם שכר דירה ועוד לא מצאו לו מחליף בספרייה, דברים כאלה לוקחים זמן."
אורה העוותה את פניה ואמרה שבעיניה המצב הזה ממש מאוס, וחבל שבועז לא סידר את העניינים שלו קודם, לפני שפתח את הפה הגדול שלו.
"זה בסדר, לא אכפת לי." אמר חמי באדישות, מתעלם מהמבט המודאג שאורה תקעה בו, "קדימה." קם מהמיטה, "בואי נחליף את החדרים."
אחרי שהם סיימו הכל, כולל שטיפת הרצפות, אורה לקחה את נמרוד לחדרה החדש וקראה לו סיפור עד ששניהם נרדמו.
חמי ניצל את הזמן לארגון מחודש של החדר, קודם חיבר את המחשב שלו, ואחר כך טרח והזיז את המיטה הזוגית עד הקיר, וכך התפנה לו יותר מקום במרכז חדר, אבל אפשר היה להיכנס למיטה רק מצד אחד.
"החלטתי לתת לאורה את יחידת ההורים, ומעכשיו אני שכן שלך." חייך אל בועז שחזר בינתיים מהעבודה, "אני מקווה שלא אכפת לך?"
בועז הניד לאות לאו, "בטח שלא, תישן איפה שאתה רוצה, אבל למה הזזת ככה את המיטה? זו מיטה זוגית, לא מיטת יחיד, אם תישן עם מישהו הוא יצטרך לטפס מעליך כדי לשכב בנוחיות."
"אל תדאג, לא נראה לי שזה יקרה בזמן הקרוב, וכנראה שגם לא הרחוק." משך חמי בכתפיו, "מה המצב עם חיפוש העבודה?"
"לא טוב." נפלו פניו של בועז, "בסוף, אחרי שהם משכו אותי כמעט חודש קיבלתי תשובה שלילית. אני מחכה לתשובות מהראיונות האחרים, ואני מאוד מקווה שבסוף אני אמצא משהו."
"כבר מצאו לך מחליף בספרייה?"
"עוד לא, ואני לא מתפלא, עם המשכורות שהם מציעים... למה אתה שואל? בוער לך כבר להיפטר ממני?"
"לא, מה פתאום? למעשה, אחרי שתעזוב אני אצטרך למצוא מישהו חדש במקומך כי אני לא אצליח לשלם לבד את השכר דירה."
"למה לבד? מה עם אורה, למה שהיא לא תשלם את החלק שלה?"
"מאיפה יש לה לשלם? היא עושה כל מיני עבודות עריכה והדפסה, אבל הכסף שהיא מרוויחה מכסה בקושי את הנסיעות שלה, טוב, זה זמני, אני מקווה שבשנה הבאה..."
"ובינתיים אתה לוקח את כל השכר דירה על עצמך? אבל חמי... מה אתה חייב לה?"
"אני לא חייב לה כלום, אבל בגלל שיש לנו ילד יחד חשוב לי מאוד שנמרוד יגדל בבית מסודר עם אבא ואימא."
"אז בעצם יש לך את כל חסרונות הנישואים בלי היתרונות." גיחך בועז בעוקצנות.
חמי נשאר רציני, "זה עניין זמני, אחרי שאורה תסיים את הלימודים... נכון, אנחנו קצת תפרנים עכשיו, אבל לא נורא, זה רק כסף.. יש תקופות כאלה בחיים."
"והכל באשמתי." התיישב בועז על מיטתו, וכבש את פניו בכפות ידיו.
"לא הכל, אבל... טוב, כבר היו לי תקופות יותר טובות בחיים." נאנח חמי.
"אני ממש מצטער חמי, באמת, חבל שאתה לוקח כל כך ללב, תאמין לי, אני ממש לא שווה את זה." פנה בועז לדלת.
"אם אתה אומר..." הפטיר חמי בקרירות, והתיישב מול המחשב שלו, מניח לבועז להבין שהשיחה הסתיימה.
בועז הבין את הרמז ופנה לצאת אבל בדרכו החוצה העיר, "אתה יודע חמי, אם תכניס לפה את רוני תפתור שתי בעיות במכה אחת, יהיה לך גם סקס וגם כסף לשכר דירה."
חמי קם, נרגז, "עד כאן בועז, ההערה הזאת הייתה מיותרת לגמרי, מוטב שתשתוק."
"ואם לא בא לי, מה תעשה לי?" התחצף בועז.
הלאות נשרה מעל חמי, והוא חש שהכעס ממלא אותו מרץ מחודש, "תיכף תראה." הבטיח, אחז בעורפו של בועז, הטיל אותו על המיטה ונשכב עליו, מעיק על גופו ברשעות, "אתה חתיכת זבל רציני בועז, אתה יודע?"
בועז הנהן, עיניו עצומות, וגיחוך מוזר מתוח על שפתיו.
"תתנצל!" דרש חמי, ותקע את ברכו בבטנו.
בועז פקח את עיניו ונעץ בחמי מבט מתגרה, "לא רוצה, נראה אותך מכריח אותי."
"להכריח אותך?" אמר חמי לאיטו, נשמע כאילו התעורר פתאום משינה ממושכת.
"כן." לחש בועז. הם החליפו מבט לוהט, ואז, חש כאילו מישהו כיבה את החלק ההגיוני והאנושי במוחו, הסתער עליו חמי, נישק ונשך, מעך ורמס, ועשה כמיטב יכולתו להכאיב ולהשפיל, בעוד בועז נענה לו בשמחה, מתמסר בעונג לכל גחמה אכזרית שלו. הוא מחה רק כשחמי עצר כדי לשים קונדום, אבל אחרי שחטף סטירה השתתק, ולא רק שלא התנגד כשחמי חדר לתוכו בכוח, בלי להתחשב בו ובלי להתייחס אליו, אלא גם גנח בהנאה וביקש עוד.
אחרי שגמר חמי קם מעליו ואמר שהוא הולך להתקלח, "ושלא תהיה פה עד שאני חוזר." פקד עליו בגסות, והסתלק.
הוא השליך את הקונדום לאסלה, התקלח במהירות, חזר לחדר השינה, כיבה את האור ואחרי שהחשיך את חדרו הטיל את עצמו על מיטתו, כבש את פניו בכרית והתייפח חרש. אחרי שנרגע חזר והתלבש והלך לדפוק על דלת חדרו של בועז.
הוא מצא אותו שוכב פרקדן על מיטתו, ידיו שלובות תחת עורפו, לבוש רק תחתונים, מחייך בזחיחות אל התקרה. "אני מתנצל בועז, אני באמת לא יודע מה קרה לי, זה לא יקרה שוב." אמר חמי, עומד על הסף ומציץ אל בועז שחייך אליו בחיבה,
"למה אתה לא נכנס?" האיר לו בועז פנים, "בוא שב לידי." הפציר בו, כאילו לא חש בטביעת כף היד האדומה שחמי הותיר על לחיו.
"אהה... עדיף שלא."
"בבקשה חמי, תיכנס, אני רוצה לדבר אתך." ביקש בועז.
חמי נכנס באי רצון והתיישב על כיסא, מקפיד לשמור מרחק מהאקס שלו. "אתה לא כועס?" שאל את בועז.
"ממש לא, אהבתי את זה מאוד."
"בגלל זה אתה נפרד ממני, כי לא... כי הסקס לא היה מספיק חזק?"
"גם. למה אתה יושב רחוק כל כך? בוא, תתקרב."
"אני בסדר, אז... אהה... אתה לא כועס שהכאבתי לך?"
לא, טיפש, אני אוהב את זה ככה. מה, לא נהנית?"
"האמת, לא. לא אוהב לעשות סקס כועס כזה, אני מעדיף לזיין מתוך אהבה, ללטף ולנשק ולא להיות אלים."
"אני יודע חמי, אבל מידי פעם אפשר גם לגוון קצת, לא?"
"לא יודע, תגיד, בגלל זה נסעת לברלין, כי זה מה שאתה אוהב באמת?"
"כן, חשבתי שהתגברתי על זה, אבל האמת שזה מה שאני אוהב באמת. אתה טוב מידי איתי חמי, זה מעצבן אותי."
"למה לא סיפרת לי?"
"קיוויתי שתבין לבד." רכן בועז, והניח יד על ברכו של חמי, מנסה ללכוד את מבטו.
"טוב, עכשיו הבנתי." אמר חמי, נמנע בעקשנות ממבטו של בועז, "אבל לא מתאים לי, ואל תיגע בי!" העיף בתנועת יד חדה את כף ידו של בועז מברכו.
***
ביום חמישי אחרי העבודה אירה הגיעה כמובטח יחד עם רוני לביקור, ובארוחת הערב שאורה ארגנה לכבודה הצהירו השניים שהם החליטו שכן, הם רוצים להביא יחד ילד.
אחרי שכל הנוכחים בירכו את השניים בהצלחה קם בועז והכריז שגם לו יש חדשות -אחרי הרבה דחיות וסירובים מכל מיני מקומות הוא קיבל סוף סוף תשובה חיובית אחת. "לצערי זה המקום שהכי פחות רציתי, אבל המשכורת לא רעה והם מוכנים לחכות עוד שבועיים כדי שאני אעשה חפיפה עם המחליפה שלי. ראית אותה חמי, מה דעתך עליה?"
"נראית בחורה מאוד נחמדה." התאמץ חמי לחייך. מצב רוחו היה נורא, בזמן האחרון הוא חש כל הזמן על סף בכי, וכל יום היה עליו להיאבק מחדש כדי לקום מהמיטה ולתפקד כרגיל.
"מזל טוב בועז." חייכה אליו אירה, ומיד הציפה אותו בשאלות, "איפה המקום החדש? כמה אחוזי משרה קיבלת? מצאת כבר דירה?"
"זה באשדוד." הפתיע אותם בועז, "משרה מלאה, ובינתיים אני אגור אצל בן דוד של הגיס שלי, בחור מאוד נחמד, גם הומו, נפגשתי איתו בעבר והסתדרנו די טוב. לא מזמן הוא נפרד מהחבר שלו והוא מחפש שותף לדירה, ננסה לראות אם נצליח, ואם זה לא יסתדר אני אשכור מקום חדש."
הם הרימו עוד כוס לחיים ושתו להצלחתו של בועז. חמי ונמרוד שתו מיץ, והשאר התענגו על היין האדום המשובח שהביא רוני. אחרי האוכל הבנות הלכו יחד להשכיב את נמרוד, וחמי התחיל להוריד את הצלחות מהשולחן.
"אני אעזור לך." התנדב בועז בלהיטות, ורץ אחריו למטבח, משאיר את רוני לבד.
"חמי, תשמע," אמר בחיפזון, "עוד לא חתמתי על כלום, ואם רק תגיד מילה אחת אז..."
"לא." אמר חמי מיד.
"אבל חמי... תגיד, נכון ששינית את דעתך בגלל מה שעשינו לפני יומיים?"
חמי הנהן בשתיקה, מקפיד להימנע מקשר עין עם האקס שלו שלא מיהר להתייאש והמשיך להתמקח. "אני יודע שאתה לא ממש מתלהב מהעניין הזה חמי, אבל זה רק סקס, ואם נעשה את זה איך שאני אוהב בערך פעם בשבוע, אז בשאר הזמן... הרי חוץ מזה אנחנו מסתדרים ממש טוב, לא?"
"הסתדרנו עד שידעתי, עכשיו כבר לא."
"חבל," נאנח בועז, "באמת חבל, כי..."
"די בועז, עשית את הבחירות שלך וזה לא מתאים לי, אני מאחל לך בהצלחה עם הבן דוד של גיסך."
בועז גיחך בבוז, "אל תדבר שטויות, אתה באמת מאמין בקשקוש ההזוי הזה על הבן דוד?"
"אז אין לך איפה לגור באשדוד?"
"יש, בטח, אבל הוא לא בן דוד ולא נעלים, הוא... לא חשוב, כמו שאמרת, זה כבר לא עסקך. אני יוצא לבלות, אל תחכו לי, אני אחזור רק מחר בבוקר, אולי."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה