יום שני, 1 בינואר 2018

2. קוקו וז'וז'ו

קוקו היה הראשון מבני משפחתו שעלה לישראל, ובזמנו זה נחשב למעשה מטורף במקצת, צעד ציוני ראוי לשבח כמובן אבל מאוד לא חכם. מאז חלפו השנים, המוסלמים בצרפת התרבו והפכו נועזים ושחצנים יותר, ועם הזמן נעשתה צרפת הרבה פחות בטוחה ונעימה ליהודים ופתאום צעדו הפזיז של קוקו נראה הרבה פחות מטופש ונועז. עם הזמן עלו כל אחיו לישראל, והתיישבו חלקם בתל אביב וחלקם בבני ברק.

קוקו שמר על קשר רופף למדי עם אחיו שהתחזקו בדתם אחרי העלייה לארץ, קצתם נעשו אפילו חרדים. גם אחייניו כמעט ולא הכירו אותו חוץ מעמנואל ההומו שברח מהישיבה אל דודו שחי עם גבר, התאהב בסטפן, שוטף הכלים של אריה הזהב, והתחיל לחיות איתו לחרדתם של הוריו ודודיו. בין האחרונים מבני משפחתו שעלו לארץ היה אחיו הגדול של אביו, הדוד איזק ואיתו עלתה ביתו הצעירה, מדלן המסכנה שלא הצליחה משום מה למצוא חתן, ומפני שמאסה בניסיונות לשדך אותה לכל מיני גברים מבוגרים ותימהוניים שלא חיבבה רק כדי לגאול אותה מחרפת הרווקות העדיפה להתרחק ממשפחתה ומצאה מקלט דווקא אצל ג'נט - אימא של ז'וז'ו. שתי הנשים הללו השונות כל כך זו מזו התחבבו מאוד אחת על השנייה ובשנתיים האחרונות לחייה גרה מדלן אצל ג'נט שהתייחסה אליה כאל ביתה האהובה, ונטעה במוחה את הרעיון שלא צריך בעל כדי להיות לאם.

במותה הייתה ג'נט בת שישים וחמש בסך הכל, ובכל זאת היא טרחה וכתבה צוואה, ובצוואתה הורישה את דירתה הקטנה למדלן. מדלן הנבוכה הציעה לז'וז'ו להחזיר לו את הדירה של אימו, אבל הוא דחה בחיוך את ההצעה, הפציר במדלן לקבל את הירושה הנדיבה, והמשיך להיות איתה ביחסי ידידות וחיבה. מדלן עבדה במשרה חלקית כמתרגמת מצרפתית לעברית במשרד של עורך דין, וגם נתנה שיעורים פרטיים בצרפתית לתלמידי תיכון. כמה ימים אחרי יום הולדתה הארבעים ושתיים היא פנתה לז'וז'ו ושאלה אותו איך יוצרים קשר עם בנק הזרע וכמה עולה לדעתו מנת זרע?

ז'וז'ו נרעש מאוד ושאל אותה למה עליה לפנות לזרים לקנות זרע, ולגדל ילד בלי אב כשהוא פה לפניה, מוכן ומוזמן להיות אבי ילדה. "אתה?" הופתעה מדלן, "אבל... אבל אתה הומו, קוקו תמיד אומר שהוא שמח שהוא יצא הומו כי ככה הוא נפטר מעול גידול ילדים, אתה בטוח שאתה רוצה להיות אבא?"

"כן, רוצה מאוד."

"ומה יגיד קוקו? הוא יודע שאתה רוצה ילד?"

"הוא יודע, תמיד אמרתי לו שאני רוצה להיות אבא, אבל הוא חשב שזה יעבור לי עם הזמן." גיחך ז'וז'ו שרצונו בילד הלך והתגבר עם השנים.

"בסדר." נחה דעתה של מדלן, "אבל... אתה בטוח שאתה רוצה לעשות ילד דווקא איתי?"  הקשתה, "אני כבר לא ילדה, אתה יודע."

"ומה אני, ילד? גם אני כבר בן ארבעים וחמש." הזכיר לה ז'וז'ו, "כיום אישה בגילך לא נחשבת בכלל מבוגרת, בימינו נשים בנות ארבעים פלוס יולדות כל הזמן, וחוץ מזה אני מעדיף להביא ילד עם אישה בוגרת ונבונה כמוך, מישהי שאני מכיר טוב והכירה גם את אימא שלי, ואם כבר מדברים על גיל, לדעתי את נראית הרבה יותר צעירה מגילך מדלן." התחנף.

מדלן חייכה, והזכירה לו שהיא אולי נראית צעירה, אבל הביציות שלה...

"אחרי שתיכנסי להיריון נעשה כמובן בדיקות רפואיות והכל... אל תדאגי, אני בטוח שיהיה בסדר, מה שחשוב זה שאנחנו מכירים זה את זה שנים, וזה שאימא שלי ז"ל אהבה אותך כמו בת..." הוא כרע לפניה ברך, חצי בהלצה וחצי ברצינות, וביקש ממנה בצרפתית נמלצת שתהיה אם ילדו.

"בסדר ז'וז'ו." צחקה מדלן, "אני אשמח מאוד, אבל בבקשה, קום כבר, אתה מלכלך את המכנסים, אז איך נעשה את זה?" שאלה את ז'וז'ו אחרי שהוא חזר לעמוד שוב על רגליו.

הם החליפו מבטים, ושניהם חשו נבוכים מעט.

"אפשר ללכת לרופא נשים ולבקש שיעשה הפריה אני מניח, או ש..."

מדלן הסמיקה והרימה את שתי ידיה כאילו להדוף התקפה לא צפויה, "לא, עדיף שנלך לרופא, אבל קודם צריך לספר לקוקו."

"חייבים?" נאנח ז'וז'ו, "הוא ישתולל, למה צריך לספר לו?"

"כי..." פניה הפשוטים והנעימים של מדלן האדימו ממבוכה, "אבל איך אפשר לא? הרי אתם חיים יחד?"

"את צודקת." נאנח ז'וז'ו, "נספר לו, אבל תדעי שבהתחלה הוא לא יסכים ויעשה הרבה רעש, הוא גם בטח יגיד דברים לא נעימים שיעליבו אותך, אבל אל תיקחי ללב בסוף הוא יירגע."

"יהיה לך קל יותר אם נספר לו ביחד?" הציעה מדלן בהיסוס, היא תמיד פחדה קצת מקוקו חד הלשון שגרם לה להרגיש טיפשה וחסרת תועלת.

ז'וז'ו חשב רגע, דמיין את תגובתו של קוקו והתחלחל, "לא, עדיף שלא, יש לו לפעמים כאלה התפרצויות ש... קודם אני אדבר איתו, ואחר כך... יהיה בסדר, אל תדאגי." הבטיח, ספק לה ספק לעצמו, נפרד ממנה בנשיקה על הלחי, הוסיף חיבוק חם ולפני שחזר הביתה הלך לשוק כדי לעשות קניות.

קוקו נכנס הביתה אחרי יום עבודה מעייף בסלון, ונעצר על הסף, מופתע. "חשבתי שהיום היום החופשי שלך, מה פתאום בישלת בויאבז?" שאל בפליאה.

"התחשק לי להפתיע אותך במשהו טעים." השיב ז'וז'ו בחביבות, עזר לו לפשוט את מעילו, ותלה אותו למענו על הקולב.

קוקו לטש בו מבט חשדני, "מה כבר עשית יוספה?" שאל בקול מאשים.

"מה, אתה לא מריח? עשיתי מרק בויאבז אה לה מרסי, בדיוק כמו שאתה אוהב." היתמם ז'וז'ו.

"מספיק עם זה ז'וזף!" הרעים עליו קוקו בקולו, "היום לא חג ולא יום שישי, ופתאום, סתם אתה מכין בויאבז, אני שואל שוב, מה עשית?"

"די, די, מספיק עם המחשבות הרעות האלה, למה אתה לא יכול סתם לשבת וליהנות ממרק טעים שהחבר האוהב שלך הכין למענך?"

"כי אני מכיר אותך יוספה, ואתה לא תלך סתם ותפנק אותי בלי סיבה."

"קלוד, מספיק להעליב אותי, קודם שב ותאכל בשקט, ואחר כך נדבר." הושיב אותו ז'וז'ו במטבח, ומיהר למזוג לו כוס יין בורדו אדום משובח.

קוקו בחן את הבקבוק ומצחו נחרש קמטי דאגה, "עכשיו אני כבר ממש דואג, אל תפחד ז'וז'ו, תספר לי כמה כסף זה עלה."

"מה, היין?"

"לא, טיפש, השטות שעשית ושאתה מנסה לשכר אותי לפני שתגלה לי מה היא."

"לא עשיתי כלום." רטט קולו של ז'וז'ו בעלבון, "אני סך הכל מנסה..."

"מנסה מה?" לגם קוקו מהמרק ונאנח בסיפוק, "לא משנה מה עשית, העיקר שהצלחת להכין מרק טוב יותר מזה של אימא שלי, זיכרונה לברכה. בסדר ז'וז'ו, אני סולח לך, עכשיו תספר לי מה קרה."

"הצעתי למדלן לעשות אתה ילד, והיא הסכימה."

ידו של קוקו האוחזת בכף מלאה מרק סמיך וריחני קפאה בדרכה אל פיו, "אתה מה?"

"הצעתי למדלן לעשות אתה ילד, אנחנו נביא יחד ילד ונהיה הורים."

"למה? מון דיה, למה הלכת והצעת דבר טיפשי כזה לבת הדודה המסכנה שלי?"

"כי היא רוצה ילד, וגם אני רוצה, אז..."

"אתה רוצה ילד? השתגעת? למה לך? עוד לא עבר לך השיגעון הזה? מה תעשה עם ילד?"

"אני אגדל אותו כמובן, הוא יהיה הבן שלי, או הבת, ואני אהיה אבא שלו, או שלה."

"אתה, אתה יוספה תהיה אבא?" לעג קוקו.

"כן." ענה ז'וז'ו באומץ, "ואני אשמח אם גם אתה קוקו תהיה שותף. אחרי הכל מדלן קרובת משפחה שלך, הילד הזה יהיה גם שלך קצת."

"אבל אני לא רוצה להיות אבא, לא רוצה להעביר הלאה את הגנים שלי, אף פעם לא רציתי. אם הייתי רוצה משפחה בורגנית קטנה ונחמדה הייתי מסדר לי אחת כזו עוד לפני שנים, אבל לא רציתי כשהייתי צעיר, ואני בטח לא רוצה עכשיו, כשאני כבר בן חמישים, וגם אתה ז'וז'ו יקירי כבר לא ילד, אתה מתאים יותר להיות סבא ולא אבא."

"אם הייתי מביא ילדים בגיל צעיר הייתי שמח להיות סבא, אבל בגלל שפעם זה היה בלתי אפשרי... למזלי כיום אפשר."

"שטויות, תמיד היה אפשר, כל מה שהיית צריך זה..." קוקו דחף סוף סוף את הכף לפיו, בלע את המרק ונאנח, "זה טוב ז'וז'ו, אתה טבח טוב וספר מצוין, לדעתי אתה בחור מוכשר מאוד, גם במיטה וגם סתם, אני אוהב אותך מאוד, אבל אם תכניס את הבת דודה המסכנה שלי להיריון אני... אני לא יודע מה אני אעשה, אולי פשוט תשכח מזה, בסדר? הנה תשתה קצת בורדו, הוא מעולה."

ז'וז'ו לגם מהיין, "באמת טוב." הסכים. "אז מה נעשה בקשר למדלן ולילד?"

"לא יודע, אבל לדעתי, אם תצליח להכניס את מדלן המסכנה להיריון אני ואתה... זה יגמר, העסק הזה עם הילד יהרוס אותנו."

"שטויות, אתה לא רציני קוקו."

"אני רציני ועוד איך."

"אבל למה?"

כי ככה זה, ילדים הורסים הכל, למה אתה חושב שאני לא רוצה ילד? לא רוצה את כל המשפחתיות הדביקה והמאוסה הזו שתהרוס לנו את החיים ובטח לא עם מדלן המסכנה והטיפשה שבטח תלד ילדה טיפשה ומסכנה ומכוערת כמוה."

"מדלן לא טיפשה ולא מכוערת, למה אתה מדבר ככה על הבת דודה שלך?"

"כי זה מה שאני חושב, היא טיפשה עלובה שלא הצליחה להשיג בעל, ופתאום השתגעה והחליטה שהיא רוצה ילד, תעשה מה שאתה רוצה אבל אני לא מוכן לקחת חלק בעניין המאוס הזה."

"להיות אבא זה לא עניין מאוס קוקו, הנה, תראה את חמי, יש לו ילד, וסולי מגדל את הילדים של ארי המסכן, והם לא היחידים, יש המון הומואים שמגדלים ילדים וכולם מאושרים."

"הם אומרים שהם מאושרים, אבל תרשה לי לפקפק בזה, מה יש להם להיות מאושרים כל כך? ילדים זה עול, גנבים של כסף וזמן ואנרגיות." הכריז קוקו ולגם עוד כוס, "רק תראה אותם, כולם חנוקים כלכלית, מאז שהילדים נולדו הם לא יכולים לעשות שום דבר, מהומואים חופשיים מאושרים ושמחים הם נעשו עבדים של האישה והתינוקות, מחליפים חיתולים במקום לזיין, זה לא בשבילי ז'וז'ו, אף פעם לא היה, ואם אתה כל כך מתלהב מכל ההתרבות הזאת שיהיה לך לבריאות, אני לא רוצה שום חלק בזה."

"מי ביקש ממך בכלל להיות חלק מזה? אני רק אתרום לה זרע ואתן שם לילד, מה זה עסקך?"

"זה עסקי כי אתה חי איתי, ואני לא מסכים לחיות עם אבל'ה קטן וכנוע."

"אז לא, אל תסכים. אני הולך על זה, אני רוצה להיות אבא, וחוץ מזה הבטחתי לה."

"בסדר, רק אל תשתף אותי, ואל תספר לי כלום, זה לא מעניין אותי, ורק שתדע, אני נגד!"

"בסדר, הבנתי." קם ז'וז'ו ממקומו, סמור מעלבון, ונסוג מהמטבח, מסרב לטעום ולו כזית מהארוחה הטעימה שטרח עליה כל כך.

"מאז שאני ומדלן מנסים להיכנס להיריון קוקו נעשה בלתי נסבל." שפך ז'וז'ו את ליבו בפני רוני וחמי, ידידיו הותיקים. "אפשר לחשוב שהתינוק שעוד לא נולד הוא האויב שלו, הוא כל הזמן מתלונן שאני מזניח אותו, ומחמיץ פנים על כל דבר שאני עושה, וכל פעם שההפריה שוב לא מצליחה הוא לא מתבייש לצחוק לי בפנים."

"וואלה? ממש צוחק לך בפנים?" השתומם רוני.

"טוב, לא ממש, בפה הוא אומר שהוא מצטער, וכמה חבל, אבל אני מכיר אותו, בלב הוא מרוצה ושמח, זה כל כך מרגיז."

"פאסיב אגרסיב, ככה קוראים להתנהגות הזו." חיווה חמי את דעתו, "אבל אתה צריך להבין אותו ז'וז'ו, הוא מודאג שבגלל התינוק תפסיק לשים אותו במקום הראשון... זה רק מראה כמה הוא אוהב אותך."

"אוהב אותי." נחר ז'וז'ו בבוז, "זה נקרא אהבה? ואם כבר מדברים על זה, אתה יודע שהוא אף פעם, אבל אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי?"

"לא יכול להיות." הופתעו רוני וחמי כאחד, "אבל אתם יחד כבר... כמה זמן בעצם אתם יחד?"

"התחלנו לגור יחד בשנת שבעים ושמונה, איזה ילדים מצחיקים וחמודים היינו אז..." נאנח ז'וז'ו מעומק ליבו, "היינו כל כך ביישנים בהתחלה... בדירה הראשונה שלנו היו שני חדרי שינה, אחד בשבילי ואחד בשבילו, היינו מטורפים אחד על השני אבל מרוב ביישנות סיפרנו לכולם שאנחנו רק שותפים לדירה, למרות שכמובן ישנו באותו חדר, והחדר השני סתם היה חדר בלגן... היו זמנים..."

"ובכל זאת, אתם יחד מעל שלושים שנה, והוא אף פעם לא אמר לך אני אוהב אותך?" השתומם רוני, ולכסן מבט אל חמי שמשך בפליאה בכתפיו.

"טוב, גם אני התביישתי בהתחלה להגיד דבר כזה לגבר, אבל בסוף עבר לי, ולא שאני מסתובב ומצהיר הצהרות אהבה כל יום, אבל לפחות פעם בשנה... אבל הוא, כלום! והוא גם צוחק עלי כל הזמן, מזלזל וקורא לי יוספה וז'וז'פין ו..." עיניו הכהות של ז'וז'ו התמלאו דמעות, "נתתי את השנים הכי טובות שלי לגבר שלא מעריך אותי בשיט." סיכם, מלא רחמים על עצמו.

"ז'וז'ו די! תפסיק עם זה." חיבק חמי את כתפיו של ידידו הוותיק, "אני מכיר אתכם כבר שנים, ואם יש משהו שאני בטוח בו זה שקוקו אוהב אותך מאוד, הלוואי והכושי המופרע הזה היה אוהב אותי כמו שקוקו אוהב אותך."

"היי..., מחה רוני, "למה אתה מלכלך? לפעמים אתה כזה פולנייה קוטרית מנחם."

"אני לא מלכלך, אני אומר את האמת, וחוץ מזה כושי אתה לא יותר טוב, גם אתה מציק לי כשנדמה לך שאני מבזבז יותר מידי זמן על אורה והילד."

"זה לא הוגן." מחה כושי, "אתה יודע שאני חולה על נמרודי, כפרה עליו, הוא כזה חמוד, אימא שלו קצת קרצייה, אבל ככה זה אימהות, אני בטוח שזה יעבור לה אחרי שהילד יגדל קצת."

"אל תהיה כל כך בטוח, הנה, אתה כבר לגמרי גדול, ובכל זאת זה לא עבר לאימא שלך." עקץ אותו חמי בעליזות.

"עכשיו הגזמת לגמרי." הסתער עליו רוני, והפיל אותו על השטיח. הם התגלגלו על הרצפה, נאבקים זה בזה, מאבק שהפך להתמזמזות לוהטת, והסתיים בנשיקה סוערת.

ז'וז'ו שהטיב להכיר את השניים חייך לעצמו, ופרש משם חרש, אחוז געגועים לקוקו שהלך והתרחק ממנו ככל שהוא התעקש להמשיך במה שקוקו כינה בבוז – "תהליך ההתרבות שלך עם מדלן."

אחרי שלושה ניסיונות כושלים הרימה מדלן ידיים והחליטה לוותר בטענה שהיא עומדת לחגוג יום הולדת ארבעים ושלוש בעוד חודש, והיא מותשת מהטיפולים והמתח, מרגישה אשמה בגלל התערערות היחסים בין ז'וז'ו לקוקו, ובכלל, נמאס לה כבר מהעסק הזה.

"בואי ננסה עוד פעם אחת, בבקשה מדלן." התחנן ז'וז'ו. מדלן העייפה נכנעה, ונעתרה לו בחוסר רצון, ודווקא אז זה הצליח, ובפעם הרביעית היא קיבלה תשובה חיובית.

כדי לא להתגרות בגורל הם שמרו על ההיריון בסוד מכולם, אפילו מקוקו. הסוד התגלה ביום הולדתה של מדלן, ז'וז'ו הזמין אותה ועוד כמה ידידים לעשות על האש בחצר ביתם כדי לחגוג לה יום הולדת. המסיבה הצליחה מאוד, האוכל היה טעים ומזג האוויר האיר להם פנים, וכל המוזמנים נהנו מאוד, אכלו ושתו, הרימו כוסות לחיים, והתענגו על החברות העליזה. כולם החמיאו למדלן כמה יפה היא נראית, ואיש, חוץ מקוקו, לא הבחין שהיא שותה רק מיץ, ולא נוגעת ביין. בתום המסיבה, אחרי שכל המוזמנים התפזרו ורק קוקו, ז'וז'ו ומדלן נשארו בבית, שאל קוקו ישירות את מדלן אם היא לא שותה כי היא בהיריון, והיא הסמיקה, אמרה כן והושיטה את ידה אל ז'וז'ו שהיה שתוי מעט ומאושר מאוד, ולכן הרשה לעצמו לאחוז בידה במחווה ספונטנית ולנשק לה באבירות, והוסיף גם חיבוק מלא חיבה לפני שגילה לבן זוגו הוותיק שמדלן בהיריון מזה שלושה חודשים.

קוקו הלבין מזעם ועלבון, ועוד באותו לילה פרש מחדר השינה הזוגי שלהם, והעביר את חפציו לחדר השינה הקטן שנועד לאורחים. כל ניסיונותיו של ז'וז'ו לפייס אותו ולשכנע אותו לחזור לישון ביחד עלו בתוהו, ואחרי כמה פעמים בהם דחה קוקו את התנצלותו וסירב לחבק אותו ז'וז'ו הפגוע הפסיק לנסות.

הם הלכו והתרחקו זה מזה ככל שהריונה של מדלן הלך והתקדם, אבל למרות שלא הסכימו על כך מראש שמרו השניים על המריבה שלהם בסוד. השניים המשיכו לגור יחד ולשתף פעולה בעבודה, אבל כל אחד מהם הקפיד לשמור את ענייניו לעצמו

והקשר הזוגי שלהם הלך וגווע, בלי שאיש ממכריהם ידע עד כמה רע המצב ביניהם.

ז'וז'ו אפילו לא טרח לספר לקוקו שמדלן עשתה בדיקת מי שפיר ועברה אותה בהצלחה, ושעומדת להיוולד לו בת, קוקו שמע את הבשורה בדרך עקיפין מחמי ומרוני.

כשמלאו להריונה של מדלן שמונה וחצי חודשים היא נקעה את קרסולה, ופחדה מאוד שהלידה תתחיל כשהיא לבד בבית. כדי להרגיע אותה ארז ז'וז'ו מזוודה ועבר לגור בדירתה. לפני שיצא הסביר ביובש לקוקו למה הוא מסתלק, והוסיף ואמר לו כבדרך אגב שאולי כדאי שהם ינצלו את ההזדמנות וימכרו את הבית כדי שיוכלו להיפרד רשמית.

"איך שאתה רוצה." השיב לו קוקו בקרירות, מסתיר את כאב הלב שחש מאחורי העמדת פנים אדישה.

'אני לא רוצה, זה אתה שרוצה.' בערו המילים בפיו של ז'וז'ו, אבל פניו של קוקו נראו כל כך אדישות וקרות עד שהוא לא העז להוציא מילה מפיו, אלא רק הנהן לעברו של קוקו, הפטיר, "להתראות בסלון." ויצא עם מזוודתו, מחמיץ את הבעת הכאב שעלתה על פניו של קוקו שהצליח ללחוש, "אל תלך." רק אחרי שז'וז'ו נעלם.

למחרת בבוקר הם שבו ונפגשו בעבודה, וקוקו (שכמעט לא עצם עין כל הלילה מחמת הבדידות והצער) שאל את ז'וז'ו כבדרך אגב, תוך כדי פריקת סחורה שהגיעה זה עתה, אם הכל בסדר, ואם הוא ישן טוב?

"לא כל כך, הספה של מדלן ממש צרה וקשה מידי, הגב נורא כואב לי."

"באמת? אז למה אתם לא ישנים יחד במיטה שלה?"

"אל תהיה טיפש, אתה יודע שאני יכול לישון רק אתך." התרגז ז'וז'ו, ושוב עמדו דמעות עלבון בעיניו.

"מי שמדבר על טיפשים." התעצבן קוקו, שרגשות אשמה גרמו לו תמיד להיות נבזי.

"כן, אתה צודק, אני באמת טיפש, טיפש שבזבזתי עליך כל כך הרבה שנים." החזיר לו ז'וז'ו ברשעות, (חוסר שינה תמיד גרם לו להיות עצבני), הרים חבילה כבדה של שפופרות צבע לשיער והחל לגרור אותה למחסן.

"חכה, זה כבד מידי ז'וז'ו, תן לי לעזור לך." הפציר קוקו בדאגה, ולרגע נשמע כמו קוקו הישן והחביב של פעם.

"לא צריך טובות." רטן ז'וז'ו בקוצר רוח, עשה עוד צעד עם החבילה הענקית בידיו, והתמוטט על הרצפה בגניחה, "מרד! הגב שלי, הוא נתפס, מרד, שייסה, כוס אוחתק! אוי, זה כואב..." נאנק, והכאב שפילח אותו היה עז כל כך עד שהוא לא העז לזוז, ונשאר לשכב על הרצפה הקרה, מאובן מכאב.

קוקו המבוהל חש אליו וניסה לעזור לו לקום, אבל הפסיק ברגע שז'וז'ו צרח מרוב כאבים ודרש שיניח לו. "בסדר, אני רק..." נחפז קוקו להביא לו כרית ושמיכה, והתקשר למגן דוד אדום, תובע שישלחו מיד אמבולנס.

"השתגעת? אתה יודע כמה כסף זה יעלה? גנח ז'וז'ו.

"לעזאזל הכסף, יעלה כמה שיעלה, זה לא הזמן לחסוך." השיב קוקו וכרע ברך לצידו של ז'וז'ו הנאנק, "הכל באשמתך, הגב לא היה נתפס לך אם לא היית עוזב את הבית והולך לישון על הספה המגעילה של מדלן."

"לא עזבתי את הבית, הלכתי לגור אצל מדלן כי היא בחודש התשיעי עם הילדה שלי, וזה לא אשמת הספה, אם כבר הכל באשמתך, חצי שנה אתה מענה אותי, ומתעלל בי, ומלחיץ אותי, מזל שרק הגב נתפס לי, לא הייתי מתפלא אם הייתי חוטף התקף לב בגללך."

"אני מתעלל בך? ומה אתה עושה לי?"

"אני לא עושה לך כלום, דביל, אני אוהב אותך."

"אם אתה כל כך אוהב אותי אז בשביל מה אתה צריך גם ילד?"

"מה זה שייך בכלל?" התעצבן ז'וז'ו, "אני גם אוהב אותך וגם רוצה ילד, מה הקשר בכלל? אתה כזה טיפש קלוד!"

"אבל בשביל מה אתה צריך ילד אם יש לך אותי?"

"יש לי אותך? באמת? אם יש לי אותך למה אתה לא ישן איתי יותר? ולמה אתה דוחף אותי כל פעם שאני רוצה חיבוק? לפחות הילד ישמח לחבק אותי ויגיד לי שהוא אוהב אותי, אתה אף פעם לא אמרת לי שאתה אוהב אותי."

"אז לא אמרתי, אז מה? אני חי אתך כבר כמעט ארבעים שנה, זה לא מספיק?"

"לא, זה לא מספיק." התייפח ז'וז'ו, "ואל תחשוב שאני לא יודע שהלכת לבוריס, ומי יודע למי עוד."

"אידיוט! הלכתי לבוריס כדי לשתות תה, לשחק שחמט ולדבר עליך."

"ולא הזדיינתם?"

"לא, טיפש! הוא אמר שהוא לא מוכן עד שאני לא אביא לו אישור ממך שאתה מסכים."

"הוא סתם צחק עליך קוקו, אתה כזה טמבל."

"אני יודע שאני טמבל יוספה, אחרת לא הייתי אוהב אותך."

"באמת?" הפנה אליו ז'וז'ו את ראשו בקושי, וחייך למרות הכאב, "אתה רציני קוקו?"

"לא, אני סתם צוחק עליך, ואני חי אתך כל השנים האלה סתם, בשביל לעבוד עליך." גיחך קוקו, ונישק אותו, ובדיוק אז נכנסו שני העובדים שלהם, הביטו בהם בפליאה ושאלו בלגלוג אם אין להם בית שהם שוכבים ככה על הרצפה?

"לא, אתם לא מבינים." ניסה ז'וז'ו להסביר, ואז נשמע קול סירנה של אמבולנס ולסלון התפרצה מרינה היפה – המניקוריסטית הרוסייה חטובת הגזרה שלהם, ובעקבותיה שני פרמדיקים נושאים אלונקה, ואחריהם משתרך רופא צעיר להפליא שלא הצליח להתיק את עיניו מהמחשוף של מרינה גם בזמן שבדק את ז'וז'ו הגונח. מרינה עפעפה לעברו בריסיה בגנדרנות, והספיקה לתת לו את כרטיס הביקור שלה עוד לפני שהוא תקע זריקה באחוריו של ז'וז'ו המסכן.

קוקו פקד על העובדים לנהל את הסלון ונסע עם ז'וז'ו באמבולנס למיון, שהה שם חצי יום מתיש, רצוף צילומים ובדיקות, מתקשר פעם לסלון לבדוק שהכל בסדר ופעם למדלן לבדוק שהיא בסדר עד שחזר הביתה במונית עם ז'וז'ו שקיבל פקודה לשכב במיטה ולא לקום עד שגבו יפסיק לכאוב.

ז'וז'ו המסכן נשאר במיטה במשך שבועיים, בעוד מדלן וקוקו סועדים אותו, וזו הסיבה שבסופו של דבר היה זה קוקו שהביא את מדלן לבית החולים כדי ללדת, שהה איתה בזמן הלידה, והיה הראשון שחיבק את תמר הקטנה ובירך אותה עם בואה לאוויר העולם. הוא אפילו הלך לרשום אותה במשרד הפנים כביתו של ז'וז'ו

"אז מי אתה?" תהתה הפקידה.

"אני... אה... אני הדוד." גמגם קוקו, "וגם הסנדק הגאה של הנסיכה הקטנה שלנו." הוסיף, מרגיש להפתעתו איך ליבו מתחמם ומתרחב משמחה, וחיוך גדול ומאושר מתפשט על פניו. מאז כל פעם שהנסיכה הקטנה שלהם הייתה כורכת ידיים חמות סביב צווארו וקוראת לו דוד קוקו היה ליבו מתרחב משמחה ומאהבה, ופניו היו מאירות בחיוך גדול ושמח.  


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה