יום ראשון, 20 בדצמבר 2020

9. נבו

אני בטוח שגם הליברלים ביותר מבין קוראי (אם יש לי כאלה בכלל) יסכימו איתי שנבו זה שם טיפשי ביותר לתת אותו לילד. נבו, אם יש כאלה שלא זוכרים, הוא שמו של ההר שעליו טיפס משה רבנו לראות את הארץ המובטחת שבסופו של דבר לא זכה להגיע אליה. וזה, אם תשאלו אותי, מוכיח שוב שאין צדק בעולם, כי אם יש מישהו שהגיע לו להגיע לארץ זבת חלב ודבש וליהנות קצת ממנה בערוב ימיו זה משה, מצד שני כולנו יודעים שקשה מאוד לרוות נחת מארצנו הקטנה והמסובכת, ואולי עשה איתו אלוהים חסד שלא הניח לו להגשים את חלומו. יש חלומות שברגע שהם מתגשמים הופכים לסיוט ועדיף שיישארו לא מוגשמים. בכל מקרה הפוסט הזה הוא לא על חלומות אלא על הטיפוס הזה, נבו, שעצבן אותי מהרגע הראשון, אם כי אני מודה שזו לא אשמתו שיש לו שם מטופש כזה.

למה הוא עצבן אותי? בגלל אהרון כמובן. אחרי שהחברה של הקוץ זכתה במפתיע במכרז ההוא, שאין לי מושג מה טיבו ובמה הוא כרוך, יצא שם הקוץ והחברה שלו לתהילה, ומיד נפלו עליו ועל רוני, סגנו ויד ימינו הנאמן, עוד כמה הזמנות דשנות ועתירות רווחים. אפילו בן זוגי ההיפר אקטיבי התקשה להתמודד עם השפע הזה, ולכן הוחלט לשכור לו עוזר. אין לי מושג למה נפל הפור דווקא על הבחור הזה, נבו בורג, אבל עובדה, שגיא ורוני ראיינו כמה אנשים והחליטו שנבו הכי מתאים.

מרגע שנבו התחיל לעבוד עם רוני לא הפסקתי לשמוע עליו ניסים ונפלאות. רוני היה אחוז התפעלות מחוכמתו, השכלתו, חוש ההומור שלו, והכישרון שלו לסלול מסילות לליבו של כל אדם. "אין בן אדם שמדבר איתו שלא מוקסם ממנו ומשבח אותו." סיפר לי בהתלהבות, "הוא מסתדר מעולה עם כולם, וחוץ מזה הוא מדבר שוטף לא רק אנגלית ועברית אלא גם ספרדית וערבית, ואפילו צרפתית."

"אני רואה שאותך הוא לגמרי הקסים." הערתי, מנסה להישאר שווה נפש לשמע שפע המעלות שניחן בהן נבו המופלא.

"כן." הנהן רוני במרץ, "יש לי כימיה מעולה איתו הוא מצליח להרגיע אותי כשאני עולה על טורים, ולעודד אותי כשאני מתבאס, וממש כיף לי איתו, לא רק בעבודה אלא בכלל, רק דבר אחד מפריע לי אצלו."

"מה, יכול להיות שלמר בורג המופלא יש מגרעות? ואני חשבתי שהוא נזר הבריאה והאדם המושלם ביותר בתבל."

רוני דחף לי מרפק והזכיר לי שקנאה עושה קמטים ומשמינה.

"שאני אבין, אתה קורא לי שמן?" התרעמתי ולמרות שכפיתי על עצמי לחייך כאילו אני מתלוצץ לא הייתי משועשע באמת, עמלתי קשה מאוד להיפטר מחמש הק"ג שצברתי מבלי משים בסגר הראשון, והנה, כשסוף סוף הצלחתי וכל המכנסים נסגרים עלי היטב, ואם מסתכלים עלי באור הנכון ובזווית המתאימה אפשר אפילו לראות אצלי כמה ניצני ריבועים בבטן, ובטוח שאם אתמיד באימוני הכושר אז אולי...

"אל תהיה הומואית כזאת, אתה ממש לא שמן, ובעצם רזית קצת לאחרונה, סך הכל אמרתי ש... שכחתי כבר מה אמרתי."

"אמרת שיש דבר אחד שמפריע לך בנבו בורג המושלם, ואני מחכה פה בנשימה עצורה שתגלה לי איזה פגם מצאת בנזר הבריאה הזה."

"נזר בריאה תקרא לאחותך." גיחך רוני.

"בכיף והאמת שמאז שהיא הפסיקה עם השטויות הדוסיות שלה, ירדה עשר ק"ג והתחילה ללכת לפילאטיס היא באמת... היא לגמרי בסדר, אין לי שום טענות אליה, ואיזה טענות יש לך לנבו?"

"אהה... קשה להסביר, אבל... אני באמת לא יודע, אולי אני פשוט אשאל אותו ודי, מה דעתך חמי?"

"תשאל אותו מה? על מה אתה מדבר?"

"על נבו, למרות שהוא בן אדם נחמד וחכם והכל, והוא גם נראה מעולה לדעתי, הבעיה היא שאני לא מצליח לקלוט אם הוא בעניין של בנים או לא."

"אז אני מבין שהוא לא נשוי?"

"לא, אבל הוא כל הזמן מסתובב עם אחת, אירית אחת שאסור לשכוח לכתוב את השם שלה בא', בחורה נודניקית שכל הזמן מתקשרת ומסמסת לו, וכל סוף שבוע סוחבת אותו לטיול אחר."

"אם הוא שפוט של בחורה, לא חשוב איך מאייתים את השם שלה, סימן שהוא סטרייט ויש מצב שבקרוב תוזמן לחתונה."

"חס וחלילה חתונה, שכחת שיש קורונה?"

"לא שכחתי, אבל החיסון כבר בדרך ובקרוב כל הסטרייטים יתחילו שוב להתחתן כאילו אין אחוז גירושים בעולם, ואני מודיע לך מראש שאני לא הולך, קח את אירה בתור בת זוג."

"אוף! איזה סוציומאט אתה, מה יש לך נגד חתונות?"

"מה שיש לי נגד בת מצוות ובריתות וכל השאר, שונא את האירועים האלה, את הצפיפות והרעש והריקודים, ואת זה שנותנים לך לאכול באמצע הלילה... שונא את זה."

"אני יודע, תפסיק להתעצבן." קפץ רוני מהכורסה עליה היה שרוע והתיישב עלי, מועך את כתפי למשענת הראש של המיטה "אבל אותי אתה אוהב ?" תחנחן והצמיד את בטנו לבטני.

"תלוי, לפעמים כן." העברתי את ידי בהנאה על גבו. התחלנו להתנשק ובמשך כחצי שעה מענגת ביותר לא הייתי צריך לשמוע יותר על מעלותיו של נבו בורג הנהדר. אחר כך התקלחנו יחד ונשכבנו במיטה, צופים משועממים בחדשות הלילה שנסובו כרגיל על עניין הקורונה והמאבקים המגוחכים בין הפוליטיקאים העלובים שלנו.

"אוף איתם כבר." איבד רוני את סבלנותו וכיבה את הטלוויזיה, "בוא נישן." התהפך על בטנו ונדחק אלי.

"נישן." הסכמתי, נשכבתי על הצד, הנחתי את ידי על שיפולי גבו במקום שבו הגב נגמר ומתחילה ההתקמרות הענוגה של הישבן, והתחלתי לשקוע בערפילי השינה כשרוני שאל פתאום איך יודעים אם מישהו באמת סטרייט, או שהוא הומו שמשתמש בבחורה כדי להסוות את עצמו.

"על מי בדיוק אתה מדבר כושי? שוב על הנבו הזה?"

"כן, שוב. אני פשוט... אני יודע שאני חופר, אבל אני פשוט... יש לי כל הזמן הרגשה שהוא משלנו ואני פשוט..."

"למה יש לך הרגשה כזו? ואגב, הוא יודע עליך?"

"לא יודע, די בטוח שכן, אתה יודע איך אנשים מרכלים, מצד שני אף פעם לא דיברנו על זה, אנחנו מדברים רק על עבודה וכל מיני עניינים כלליים כאלה ואגב, הוא סמלאני עוד יותר ממך, והוא חושב שבנט פשיסט וסער ימני קיצוני, והוא קורא לאיילת שקד השקדיה הרעילה, והוא אף פעם לא הזכיר שלמרות שהיא ימנית היא אישה מאוד יפה וזה, תודה, ממש חשוד. מה אתה צוחק? אין אף סטרייט שלא שם לב שהיא כוסית על חלל, אפילו אלה ששונאים אותה וחושבים שהיא פשיסטית מסוכנת תמיד מוסיפים שהיא מאוד יפה."

"תגיד כושי, יש מצב שאתה חושב עליו כל הזמן כי קצת נדלקת עליו?"

רוני שותק, מזעיף פנים, אני יודע את זה למרות שהחדר חשוך ואני לא רואה את פניו, ואחרי שתיקה ארוכה מידי מודה שכן, יש מצב. "אבל גם אם הוא היה הולך עם דגל גאווה תקוע לו בתחת לא הייתי מנסה כלום." הוא מוסיף בבהילות.

"נו, בטח, אם תקוע לו מוט של דגל בתחת מה אתה כבר יכול לנסות לעשות?" אני צוחק, ורוני שקולט איזה שטות אמר מצטרף אלי וצוחק גם הוא.

יומיים אחר כך זכיתי לראות במו עיני את נבו המופלא. הוא הגיע עם רוני בשעת לילה מאוחרת למדי. הילדים כבר ישנו, הבנות היו מסוגרות בחדרן, אולי ישנות, אולי צופות בטלוויזיה ואני הייתי שרוע על הספה, בוהה בערוץ ההיסטוריה החדש שמשום מה התרכז רק בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. על המסך מקשקש איזה פרופסור על חוצנים עתיקים, אני חושב שהוא מדבר שטויות, אבל התכנית עשויה כל כך יפה... מצד שני אני כבר די עייף בשעה הזו, למה רוני עוד לא בבית? ואז הדלת נפתחת והוא מופיע, ומאחוריו בחור אחד, ממוצע קומה, רחב כתפיים, ראשו עמוס תלתלים ועיניו כחולות כהות. "ערב טוב." אמר וחייך אלי חיוך נחמד, תחום בגומות חן משובבות לב.

לוחצים ידיים, אני מחייך, מציע שתיה או כיבוד, מקשקש קישקושי נימוס וכל הזמן הגיידאר שלי נדרך, מנער מעליו אבק וקורי עכביש וסורק בקפידה את נבו, עובר עליו לאורך ולרוחב, פנים ואחור, ולא מצליח להחליט אם כן או לא, מה שמרמז שכפי הנראה הבחור ביסקסואל, מה שמסביר את הגברת שהתקשרה אליו כבר פעמיים מאז שהגיע.

"אנחנו טסים מחר לאילת." מסביר לי רוני, "וכדי שגם נבו יספיק להגיע לטיסה המוקדמת הצעתי לו לישון אצלנו."

"מתי אתם יוצאים?"

"הטיסה יוצאת בשבע בבוקר אז נקום בשש כזה... נשאיר את הרכב של נבו בשדה התעופה של חיפה ונחזור בערב, או למחרת בבוקר, תלוי איך יתפתח המשא המתן."

"אתה נשמע ממש חשוב ועסוק." חייכתי אליו.

"ככה זה בעסקים." הסביר רוני, משתדל להיראות כמו איש עסקים רציני, ואחר כך הרס את כל הרושם וצחק.

"טוב, בואו נלך כבר לישון." אספתי את הכלים מהשולחן, סידרתי אותם במדיח וירדתי לדירה למטה לסדר לנבו את המיטה. "יש מים חמים אם תרצה להתקלח, ובארון יש עוד שמיכת צמר אם יהיה לך קר." חייכתי בנימוס אל האורח שלנו, ופרשתי לחדר השינה שלנו להצטרף לרוני שחיכה לי, דרוך וערני.

"נו, מה דעתך?" התנפל עלי עוד לפני שהתחלתי להתפשט.

"על מה בדיוק? על משבר האקלים או על הנשיא החדש? או שאולי על הנזקים שגרם משבר הקורונה למשק הישראלי?"

"אוף, אל תהיה קרצייה אשכנזית, אתה יודע על מה."

"לדעתי הוא ביסקסואל, ויכול גם וגם, אבל בהחלט יכול להיות שאני טועה, מה הוא אמר כשגילית לו שאתה חי עם גבר?"

"לא הופתע בכלל, וגם זה שאנחנו גרים עם בנות ומגדלים יחד ילדים לא עשה עליו רושם, לדעתי הוא חקר עלי קצת קודם."

"סביר להניח שזה מה שהוא עשה, הוא עושה רושם של בחור אינטליגנטי. יש לו מבטא מוזר, לא מצליח לקלוט מאיפה הוא."

"זה בגלל שאבא שלו ספרדי והאימא צרפתייה, הוא גדל בארץ, אבל בבית דיבר בשתי שפות, וביקר המון באירופה עם ההורים. בסוף הם התגרשו ואימא שלו חזרה לצרפת, והאבא גר עכשיו עם מישהי באיזה קיבוץ או משהו. הוא גר עם החברה שלו בטירת הכרמל, אבל כל אחד מהם גר בדירה אחרת, נכון שזה מוזר?"

"כן, די, אבל לך תדע מה עובר לאנשים בראש, אתה יודע בן כמה הוא?"

"הוא בן שלושים וחמש, אבל הוא נראה ממש טוב לגילו, לא?"

"הוא נראה ממש שווה." הסכמתי ופיהקתי, "אתה רוצה אישור לנסות להתחיל איתו?"

"אל תהיה מגעיל." נזף רוני וכיבה את האור סוף סוף, "יאללה, לישון."

***

כמה ימים אחרי שהם חזרו מאילת התחיל החורף לקחת את עצמו ברצינות ובמשך כמה ימים ירד המון גשם, והיו רוחות חזקות מאוד, מה שגרם לשיטפון בדירה של נבו כי הצינור של הבוילר נקרע וכל המים נשפכו לסלון שלו. "המים עשו קצר בחשמל וכמובן שאין לו מים חמים, ולבעל הבית שלו ממש לא דחוף לסדר לו את החשמל בחזרה. הבוקר נבו צעק עליו ורב איתו והודיע לו שהוא עוזב את הדירה ושיחפש לו דיר חדש, ועכשיו הוא הומלס, ולכן הצעתי לו שיבוא לגור בינתיים אצלנו." סיפר לי רוני בטלפון.

"אצלנו ולא אצל החברה שלו?" השתוממתי.

"הוא אמר שאין לו איפה לגור ושאל אם הוא יכול להיות אצלנו עד שהוא ימצא דירה חדשה, וכמובן שהסכמתי." הסביר רוני.

"לא שאלת למה אצלנו ולא אצלה?"

"לא, לא רציתי שהוא יחשוב שאני רוצה להיפטר ממנו, וחוץ מזה יש לי רושם שמאז שהיינו באילת הקשר שלו עם האירית הזו כבר לא מה שהיה פעם, הם רבו כשהוא אמר לה שאנחנו נשארים שם לישון בלילה ומאז הם לא מדברים יותר בטלפון. יש מצב שנמאס לה ממנו." ניסה רוני להישמע כאילו הוא מצטער.

"אני מתאר לעצמי שזה ממש שובר לך את הלב." עקצתי אותו.

"אני ממש הרוס מזה." גיחך רוני בעליזות, וביקש שאסדר יפה את חדר האורחים כי הוא ונבו יגיעו אחרי הצהרים עם הדברים של נבו, והוא סומך עלי שאני אעזור וגם אספר לבנות.

"למה אני?" התמרמרתי, אבל הוא כבר סגר.

הבנות קיבלו את התוספת החדשה לבית בשוויון נפש ופשוט הוסיפו עוד צלחת לשולחן ארוחת הערב. נבו היה מקסים במיוחד בארוחת הערב הראשונה שלו אצלנו וכולם, כולל יסמין הקטנה, נשבו בקסמו. אחרי שאכלנו פרקנו את המטען הצנוע שלו שכלל שלוש מזוודות לא גדולות ומחשב נייד מהמכונית ועזרנו לו לסדר הכל בארון.

אחר כך ישבנו לראות טלוויזיה. נבו ציין שלא יצא לו לראות את הסדרה החדשה על מלחמת יום כיפור, ורוני נזכר שגם הוא הפסיד כמה פרקים ושניהם ישבו לצפות בסדרה שאני נמנע ממנה בקפדנות מאז הפרק השלישי כמדומני שבו מישהו ירה בחייל סורי, והדם ניתז על פניו של הבחור הלחוץ מהמודיעין. הם הזמינו אותי לראות אתם, אבל למזלי נמרוד קרא לי מלמעלה שאעזור לו עם השיעורים, והתחמקתי.

"הפסדת פרק ממש מותח." בישר לי רוני כשחזרתי, "שנמשיך לפרק הבא?" פנה לנבו שהניד בראשו לאות לאו, "היה לי מספיק מזה." אמר ועצם עיניים בלאות.

"לי הספיק לראות את זה כבר מאמצע הפרק השלישי." גיליתי לו.

"מה יש לכם?" התפלא רוני, "זה רק סרט, למה אתם הומואים כאלה?"

נעצתי בו מבט נוזף, "מספיק עם זה אהרון." אמרתי בתוכחה, ולכסנתי מבט אל נבו, "תסלח לו נבו, הוא מחיל אוויר והוא לא ממש מבין, איפה אתה שירת?"

"צנחנים," אמר נבו, "הייתי בסדיר בלבנון השנייה." הוסיף.

"איפה?" שאלתי ונעשיתי דרוך פתאום, כי נכון שהייתי סתם מילואימניק בחיל הרפואה, וגם משם העיפו אותי אחרי שהתברר שאני נשא, אבל היה לי מושג די טוב מה קרה שם.

"מארון אה ראס." אמר נבו וקם, "לילה טוב." פלט בחופזה, וברח לחדר השינה שלו.

רוני נאנח וכיבה את הטלוויזיה, "בפעם הבאה נראה את הזמר במסכה או משהו כזה." אמר.

"אני מעדיף לראות שוב את חברים או את המקום הטוב."

"מה שתרצה." הבטיח רוני, ופתאום כרך את זרועותיו סביבי ונישק אותי, "חיבוק." דרש.

חיבקתי אותו בחזקה ולקחתי אותו למיטה, ואחרי שהתפרענו שם, קצת אוהבים וקצת נאבקים זה בזה, הוא גמר ונרדם, ואני נשארתי ער עוד זמן רב, תוהה אם גם נמרוד שלי יצטרך להיזהר מצפיה בסרטי מלחמה אחרי השירות הצבאי שלו.

דביל אמרתי לעצמי לבסוף, מה זה משנה מה הוא יראה בטלוויזיה? העיקר שהוא יצא שלם מהשירות הקרבי, ועוד יותר טוב, שילך לחיל אוויר ויתעסק שם בכל מיני מכשירים, עדיף ככה, וסוף סוף נרדמתי גם כן.

אין תגובות:

פרסום תגובה