יום ראשון, 13 בדצמבר 2020

8. זו כפרתי

רוני החליט לכפר על עוונותיו ועשה מאמצים גדולים להיות מועיל ויעיל ומלא חרטה. הוא עזר בבית כמיטב יכולתו וכל הזמן שאל מה אני צריך ואיך הוא יכול להועיל לי. אחרי יומיים התחלתי להתחרפן מהגרסה המשודרגת הזו שלו. גם הוא היה עצבני כי הוא הפסיק לעשן וסבל מתסמיני הגמילה, מה שהפך אותו לדי מעצבן.

למזלי החליטה מנהלת הספרייה שהגיע הזמן לחזור לעבודה ולהניח לאנשים להחליף שוב ספרים בשיטת התו הסגול שהפכה את כל עניין החלפת הספרים למסובך ומייגע, אבל יותר טוב מכלום. הקוראים התבקשו להחזיר את הספרים שהחזיקו בבית לתיבה מיוחדת שעמדה בלובי של הבניין, ולבחור ספרים חדשים דרך האינטרנט בקטלוג של הספרייה. פעמיים בשבוע, כל פעם במשך ארבע שעות, היה מותר להגיע ללובי ולאסוף את הספרים שהספרניות היו מכינות למי שהזמין אותם. הספרים היו ארוזים בשקית ניילון עם שם הקורא, והיו מסודרים בחוץ בארון מיוחד מחולק למדורים מופרדים. לכל מדור יועדה אות אחרת ככה שכל אחד ידע איפה לחפש את ההזמנה שלו.

לדעתי זה היה סידור מאוד מבאס ומסורבל. חלק גדול מהכיף של החלפת ספרים היה השיטוט בין המדפים והחיטוט בספרים, וזה ממש לא כיף כמו לחפש ספרים בקטלוג, ומה עם אנשים מבוגרים שאין להם מחשב?

הייתי בטוח שאף אחד לא ירצה להחליף ככה ספרים, אבל טעיתי. כל הספרניות חזרו לעבוד, ולכן גם אני הוחזרתי אחר כבוד לעבודה. המנהלת החליטה לנצל את זמן הקורונה לביצוע כל מיני שיפוצים ברשת החשמל והמיזוג, ופתאום חזרתי למשרה מלאה עם שעות נוספת, מה שהיה באמת מעולה אם לא הייתי מבטיח עוד קודם למכר ותיק שלי, שרוליק הדבוראי, שאעבוד איתו בהרכבת מסגרות לכוורות. איזה מזל שבדיוק עכשיו רוני יצא לחל"ת והיה משועמם ורק חיפש במה להעסיק את עצמו.

"זו עבודה קלה מאוד, לא צריך להתאמץ בכלל, כל אחד יכול לעשות אותה, אבל היא מאוד משעממת. אני מקווה שתחזיק מעמד ולא תברח באמצע."

"אל תדאג, יהיה בסדר." שמר רוני על אופטימיות.

אני הייתי פחות אופטימי, ובהכירי את הנפשות הפועלות הייתי אפילו מודאג קצת.

שרוליק בן אדם די עתיק, איש עבודה ועמל, והוא ממש שונא שמדברים יותר מידי בזמן העבודה.

"יש רדיו, אבל הוא רק על רשת ב', אפשר להעביר לגלי צה"ל אבל רק על מוזיקה שקטה, לא מזרחית ולא טרנס חס וחלילה, ערוץ המוזיקה הקלאסית יתקבל בברכה אבל גלגל"צ הוא בבחינת מוקצה מחמת מיאוס." הבהרתי לרוני את התנאים, "שרוליק עושה את העבודה הזו בשביל דבוראית אחת, מכרה שלו שנשרף לה העסק. כמעט כל הדבוראים בארץ תורמים לעזור לה לשקם את המכוורת שלה. הוא ישלם לך שלושים וחמש ₪ לשעה, ואם הוא יחליט שאפשר לסמוך עליך הוא ייתן לך לנקות מסגרות ישנות, ואפילו, אם תהיה ממש בסדר, הוא ירשה לך לצבוע ארגזים של כוורת, ואם אתה מת לעשן תעשה את זה רחוק ממנו כי הוא שונא סיגריות, על ירוק אפילו אל תחשוב, בסדר?"

רוני נאנח, "נשמע ממש כיף, אני כבר לא יכול לחכות."

"אני ממש מצטער שאני מפיל את זה עליך, אבל מחכים לי בספרייה ולא נעים לי להשאיר את שרוליק לבד אחרי שהבטחתי לו."

"אני מבין, אל תדאג, אני אהיה ממש בסדר." ניסה רוני לחייך בעידוד, "תגיד, הוא יודע עלינו?"

"כן, הוא יודע שאנחנו יחד, ואל תדאג, הוא לא ישאל כלום, כל הנושא הזה של הומואים נורא מביך אותו."

"טוב מאוד, ממש לא בא לי לענות על שאלות טיפשיות של סטרייטים דביליים."

***

למחרת יצאנו יחד לעבודה. הורדתי את רוני במכון הדונג של שרוליק שנמצא במושב קטן ליד הקריה שלנו ונסעתי לספרייה. הוצפתי בעבודה עד למעלה מראשי. שום דבר רציני, רק המון תקלות קטנות ומרגיזות. רצתי ממקום למקום, עולה ויורד, מתרוצץ כמו עכבר, מתקן ומסדר ופותר בעיות, והכל עם המסכה החונקת הזו, וכל הזמן דאגתי מה קורה עם רוני. רוב הזמן הוא מסתדר עם כולם ובניגוד אלי הוא מעולה ביחסי אנוש. בדרך כלל אוהבים אותו בכל מקום, הוא קליל וזורם ובאמת בן אדם נחמד, אבל הוא תמיד עבד עם אנשים בגילו, או צעירים יותר. הפעם לא רק שהוא סובל מייסורי גמילה הוא גם צריך להסתדר עם בן אדם מבוגר ממנו פי שניים, בן אדם כבד ומיושן, איש עבודה ועמל מהדור הישן ששונא לבזבז זמן בקשקושים, וסולד ממוזיקה רעשנית, מבדיחות וצחוקים, ועד שהוא נותן לך מחמאה יוצאת לך הנשמה.

לא העזתי להתקשר לרוני לברר איך הוא מסתדר כי שרוליק לא רואה בעין יפה אנשים שמדברים בנייד בזמן העבודה. אולי הייתי צריך לסמס לו, אבל באמת שהייתי נורא עסוק. בארבע אחרי הצהריים הכריזה הבוסית שעשיתי מספיק ליום אחד ושלחה אותי הביתה. נסעתי לאסוף את רוני וגיליתי אותו עומד בחוץ, מסכה שחורה ומפחידה מכסה את פניו, ידיו נתונות בכפפות גומי, טובל מסגרות ישנות באמבטיית ברזל מלאה מים חמים ומסריחים.

"למה המסכה?" תהיתי.

"כי זה סודה קאוסטית, ואסור לנשום את האדים שלה."

שרוליק הציץ החוצה ואמר לרוני שהוא עבד מאוד יפה, והוא בחור חרוץ, והגיע הזמן לסיים להיום.

"בסדר, אני רק גומר לשטוף את אלה, לרוקן את האמבטיה או להשאיר למחר?"

"אני ארוקן אותה כבר, קדימה, לך הביתה ותנוח קצת." חייך אליו שרוליק חיוך נדיר, ואפילו הגדיל לעשות וטפח על שכמו, "הבאתי לי עוזר מעולה, כל הכבוד חמי." האיר לי פנים.

"כל הכבוד רוני, הייתי בטוח שתברח משם אחרי כמה שעות, איך הצלחת להקסים ככה את שרוליק?" שאלתי כשעשינו את דרכנו הביתה.

"לא יודע, לא עשיתי שום דבר מיוחד." הצטנע רוני, "סך הכל עשיתי כל מה שהוא אמר לי ושתקתי רוב הזמן."

"לא היה לך קשה לעבוד בעבודה כל כך משעממת?"

"לא נורא, זה נתן לי זמן לחשוב על החיים."

"החיים של מי, שלי? שלך? של האנושות?"

"גם וגם וגם."

"ולאיזה מסקנה הגעת?"

"למסקנה שאני לא מבין כלום, ואני צריך לחשוב על זה עוד קצת."

"טוב, עם הכמות הענקית של המסגרות שיש לשרוליק נראה לי שיש לך עוד כמה ימים לחשוב על זה."

"שרוליק מעריך שזה ייקח בערך שבוע, בתנאי שנמשיך לעבוד באותו הקצב."

"אני מודה שאני ממש מופתע מההספק שלך ומזה שאתה מתמיד כל כך יפה, אתה רעב רוני?"

"כן, האמת שכן, ואני גם חרמן פתאום." הוא מגחך קצת, "מעניין למה."

"אולי כי לא היה לך סקס איזה חודש חודשיים?"

"חודשיים? אתה מגזים."

"יכול להיות שאני מגזים לגביך, לא יודע, אבל עובדה שלי לא היה סקס כבר חודשיים."

"וגם אתה חרמן?" התעניין רוני בעליצות, לא נעלב מהשאלה שלי שבהחלט נועדה להעליב ולקנטר.

משכתי בכתפי וסירבתי לענות למרות שכן, הייתי, אבל עדיין כעסתי והייתי די בטוח שהוא לא רק בזבז המון כסף על ירוק ועל אלכוהול, אלא גם בילה עם אחרים. אני הרי מכיר את הכושי הזה טוב, אין מצב שהוא התאפק כל כך הרבה זמן.

"אתה כועס כי אתה חושב שאין מצב שהתאפקתי כל כך הרבה זמן, אבל עובדה שפשוט לא היה לי חשק מאז הפעם האחרונה שאני ואתה... אתה יודע? לא עשיתי כלום וגם לא היה לי חשק."

"אולי כי הפעם ההיא הייתה כל כך גרועה."

"כן, זה היה ממש גרוע." מסכים רוני, רציני הפעם, "ואני מודה שהפעם זה היה באשמתי. לא ממש בא לי אבל הרגשתי שאני חייב לך ו... הייתי טיפש."

"לא נורא, זה קורה לכל אחד מידי פעם."

"לך לא, אתה אשכנזי חכם ומלומד מנחם, אבל אני..." הוא נאנח, "אני לא אתפלא אם על המצבה שלי יהיה כתוב, כאן נח אהרון בשרי שכל חייו היה טיפש גמור. נקווה שבגיהינום יכניסו לו קצת שכל לראש."

"אל תדבר שטויות כאלה אהרון." נזפתי בו, והחניתי את המכונית מול שער הבית.

"למה שטויות?"

"כי אין גיהינום, וחוץ מזה אף אחד לא יכתוב דברים כאלה על מצבה."

"זה בגלל שכולם צבועים." הטיח רוני במרירות והניח את כף ידו החמה על ברכי, "גם אני צבוע וחרא של בן אדם, אבל למרות הכל אני אוהב רק אותך, ואני אעשה הכל כדי שתסלח לי."

"בחייך רוני, כבר סלחתי מזמן."

"כן, אבל אני לא סלחתי לעצמי." אמר רוני ויצא מהמכונית ואני אחריו.

***

באותו לילה אהבנו זה את זה כמו פעם, ברוך ובשמחה, והלכנו שמחים למחרת לעבודה. שנינו עבדנו קשה מאוד כל אותו שבוע, ורוני הפתיע והדהים אותי ואת עצמו כשהוכיח שהוא מסוגל לעבוד קשה ולהחזיק מעמד בעבודה משעממת ושוחקת.

הוא ושרוליק סיימו להרכיב את כל המסגרות החדשות ולנקות ולהשמיש מחדש את הישנות, ושרוליק כבר התחיל לתכנן איך הוא יעסיק את רוני גם בשבוע הבא, אבל אז, למזלו של רוני, התקשר פתאום שגיא, הבוס שלו, והודיע לו שהם קיבלו את המכרז ההוא שהם ניגשו אליו עוד לפני הקורונה, והיו בטוחים שלא זכו בו.

"החל"ת שלך בוטל כושי." הודיע לו שגיא, "מספיק להתבטל על הספה מול נטפליקס, תזיז את עצמך חזרה לעבודה ותודיע בבית שבעוד שבוע אתה צריך לטוס שוב לקפריסין."

רוני חזר הביתה מאושר, עמוס צנצנות דבש ששרוליק העניק לו כמתנת פרידה, ולפני שחזר לעבודה הרגילה שלו עם שגיא טרח ומצא בשביל שרוליק בחור חרוץ אחד שנמאס לו להיות איש הייטק, וחלם להפוך לחקלאי ולעבוד עבודת כפיים בחיק הטבע.

"ומה שהכי יפה אצלו זה שגם הוא אוהב מוזיקה קלאסית ושירי ארץ ישראל, הוא ושרוליק יסתדרו מעולה יחד." חייך רוני בשמחה והתחיל לחטט בחדר הארונות, "בעוד כמה ימים אני טס לחו"ל," הזכיר לי, תוסס מרוב מרץ, כולו אושר ושמחת חיים, "אני חייב להתארגן על עצמי כמה שיותר מהר, איפה החבאת את המזוודה שלי חמי?"



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה