יום שלישי, 29 בדצמבר 2020

10. זה יגמר בבכי

"אכפת לך אם אני אצטרף אליך לטיול בוקר?" הפתיע אותי נבו למחרת בבוקר.

"בכיף, אני אשמח לחברה." שיקרתי בנימוס, "אבל רק שתדע שאני לא דברן גדול בבקרים." הוספתי ליתר ביטחון.

"זה בסדר גמור, גם אני לא, אבל אני חייב לזוז קצת כי מאז הקורונה אני מרגיש שאני מתנוון מול המחשב."

"כמו כולנו כנראה." חייכתי אליו בפייסנות, ופתחתי את הדלת לרוקי שכבר המתין בקוצר רוח לטיול שלו. כמו תמיד גם טופי הצטרף אלינו, מקבל בשוויון נפש את נוכחותו של נבו. עשיתי את המסלול הרגיל שלי, מפסיק למנוחה קצרה בפארק ומשם ממשיך למערות המנורה, אחר כך למטע הפקאנים ומשם בעליה הסלולה הביתה. לפני שעלינו על הכביש קשרתי כרגיל את רוקי ורק אז פצה נבו את פיו ושאל למה אני קושר את הכלב.

"כי הוא אוהב לרדוף אחרי מכוניות, וזה מסוכן וגם מעצבן את הנהגים." הסברתי, "ועכשיו לפינלה, צפויה לנו עליה." הוספתי, "אם קשה לך קח את החגורה ורוקי כבר ימשוך אותך, לא להאמין כמה כוח יש לכלב כזה קטן."

נבו לקח את החגורה של רוקי שבאמת משך אותו כל הדרך למעלה ובא על שכרו במנה יפה של כופתיות סלמון מקושטות בחצי קופסת קוטג'. את החצי השני אכל טופי שגם הוא קיבל כופתיות כלבים, אבל מסוג אחר. "טופי צריך לרדת במשקל והוא מקבל אוכל דיאטתי שמתאים לכלבים קשישים." הסברתי וליטפתי בחיבה את הראש הבלונדיני השעיר.

"למה אתה מטייל איתו ומאכיל אותו למרות שהוא לא הכלב שלך?"

"כי לבעלים שלו אין זמן וחשק לטפל בו, הם נותנים לי אוכל בשבילו, אבל לא ממש מתייחסים אליו, רק הבת שלהם מלטפת אותו לפעמים. אני מקווה שהוא לא נעלב כי הוא באמת כלב טוב, לא אשמתו שהוא כבר בן עשר ושהפרווה שלו נושרת בטירוף."

"עשר בשביל כלב זה די זקן, נכון? הוא כאילו בן שבעים?"

"כן בערך, נהנית מהטיול, לא היה לך קשה?"

"האמת שהיה די קשה, אני בטוח שאחרי כמה ימים כאלו יהיה לי קל יותר. אני עצלן נוראי. אני שוקל לאמץ כלב בעתיד, אם לא יהיה לי כלב שיאלץ אותי לטייל אני אשב כל היום על התחת."

"אפשר במקום ללכת לחדר כושר."

"אפשר, אבל מאחר ואני עצלן... מעדיף ללכת, מה עושים כשיורד גשם?"

"לוקחים מטריה או מחכים עד שיתבהר, ואגב, הם מטיילים גם אחרי הצהריים."

"עכשיו אני מבין איך אתה שומר על גזרה כזו." הצטחק נבו, ואכן, גם אחרי הצהריים הוא הלך איתי ועם הכלבים, והפעם חש יותר משוחרר ודיבר יותר. שוחחנו על הא ועל דא, אבל עדיין לא הצלחתי לגלות אם הוא משחק בקבוצה שלנו או בנגדית.

בערב הגיע בוריס לביקור, קיבל ברצון את ההזמנה שלנו לאכול ארוחת ערב וסקר בעניין גדול את נבו שהוצג בפניו כאורח שגר אצלנו עד שימצא דירה.

"בבלוק לידי יש דירה להשכרה," גילה לנו בוריס, "נדמה לי שהיא אפילו מרוהטת."

"נהדר." שמח נבו, "זה קרוב אליכם?" התעניין.

"קרוב מאוד, שלוש דקות הליכה, רוצה שאני אתקשר לברר?" הציע בוריס באדיבות.

נבו הנהן במרץ, ועוד באותו ערב יצא עם בוריס לראות את הדירה המיועדת. הוא חזר נלהב מאוד, אוחז בידו את החוזה שחתם רק לפני כמה דקות עם בעל הדירה.

"יש מכונת כביסה, מקרר, מיטה זוגית ואפילו מקרוגל, אני רק צריך לקנות מזרן וספה ואולי איזה כורסת טלוויזיה."

"לפני שאתה רץ להוציא הון תבדוק בדף הפייסבוק של פשפשוק, לפעמים יש שם מציאות ממש שוות." הציע לו רוני ואכן, הם מצאו מזרן כמעט חדש של פולירון וספה בצבע ירוק בקבוק עם שזלונג נוח למראה.

"הבעיה היא שצריך לקחת את הרהיטים האלה מחיפה," פנה אלי רוני, "תוכל להשאיל מגבי את הוואן חמי?"

"אני מיד מתקשר."

התקשרתי לגבי שהועסק כנהג של עמותת הקשישים של הקריה ובתוקף עבודה זו היה אחראי על הוואן שבו הסיעו את הקשישים שישבו בכיסאות גלגלים.

גבי הסכים ברצון להשאיל לי את הוואן והתנדב להיות הנהג ולעזור בסחיבת הרהיטים. נבו סיכם את העסקה בטלפון עם בעל הרהיטים שעמד לעבור דירה בעוד יומיים, והיה לחוץ לפנות את רהיטיו ולהשאיר דירה ריקה. נסענו לגבי ולסולי, השארנו אצלם את המכונית ונסענו בוואן לשכונת כרמליה אשר בחיפה לאסוף את הרהיטים. התברר שהבחור ממנו עמדנו לקנות את הרהיטים גר בקומה שלישית בדירה ישנה ונאה, אבל בלי מעלית. עלינו וירדנו אין ספור פעמים, נושאים את המזרן ואת כל חלקי הספה, וברגע האחרון נבו שכנע את בעל הבית למכור לו גם כורסת טלוויזיה תואמת, כבדה להחריד. בדרך הביתה נבו סיפר לנו שהבחור שמכר לו את הרהיטים עזב את דירתו כי הוא עובר לגור עם החבר שלו.

"באמת?" התפלאתי, "הוא ממש לא נראה לי הומו."

"גם אתה ורוני לא נראים הומואים, וגם גבי לא." אמר נבו, "סולי כן, אבל ממש קצת, וגם אני..." הוא השתתק, מבוהל קצת, ונבוך העביר את מבטו ממני אל רוני כאילו חשש מתגובתנו.

"כן, מה אתה?" שאל רוני, ורכן בעניין קדימה. הבחנתי שגם גבי שבתוקף היותו הנהג ישב בגבו אלינו הקשיב רוב קשב בציפייה לתשובתו של נבו.

"אני לא יודע." ענה נבו תשובה מאכזבת ותקע מבט עקשני בחלון, שומר על פנים חסרי הבעה.

"גם אתה לא נראה." אמר גבי והביט בו דרך הראי, "ממש לא, אבל זה לא אומר כלום."

"אני יודע שאני נראה סטרייט." אמר נבו והתפתל, נבוך, על כסאו, "אבל יכול להיות... אני חושב ש... אני לא יודע."

"אתה לא יודע אם אתה הומו או סטרייט?" התעקש גבי להעמיד דברים על דיוקם.

"אני לא יכול להיות גם וגם?" ניסה נבו להתחמק והיה ברור שהוא מתחרט שפצה את פיו ושהוא היה מעדיף להיות במקום אחר, או לפחות לשנות נושא. לרוע מזלו הוא נתקל בחבורה של הומואים סקרניים וחסרי טקט שלא הניחו לו.

"בטח שאפשר להיות גם וגם." אישר רוני, "הנה, אני למשל..." הוא העיף בי מבט עצבני, "כשהייתי צעיר יותר הייתי יכול גם עם בנות, אבל בשנים האחרונות..."

"בגלל זה לא הלכת לגור עם אירית?" קטעתי בחוסר נימוס את הקשקוש שפלט מפיו בן זוגי הוותיק שהאמת לא תמיד הייתה נר לרגליו. כן, כשהוא היה בן שמונה עשרה, עשרים, הוא הצליח לפעמים להעמיד את הזין עם איזה ילדונת תמימה ובתולית, אבל שנינו יודעים היטב שהעסק המיותר הזה נגמר ברגע שהוא פגש אותי והניסיון שלו להתעלם מכך שחוץ מלפלרטט אפלטונית עם בנות הוא לא היה מסוגל לעשות שום דבר עם בנות המין היפה היה פשוט מגוחך וגם מרגיז מאוד.

"אה, אירית... כן, כנראה, וגם כי היא הייתה מציקנית נורא, וכל הזמן... אני פשוט לא יודע מה אני." הודה נבו באומללות.

"היית פעם עם נשים?" המשכתי לחקור, יודע שזה לא ענייני ולא מנומס, אבל לא מסוגל להתאפק.

"בטח." אישר נבו בתוקף שלעניות דעתי עשה רושם חשוד מעט.

"ועם גברים היית?"

"סוג של." אמר נבו אחרי שתיקה ממושכת, "אני עוד חושב על זה." הוסיף ותקע מבט עקשני בחלון למרות שבחוץ אפשר היה לראות בעיקר חושך. למזלו של נבו האומלל החקירה נפסקה כי הגענו לדירה שהוא שכר. בעזרתו של גבי העלנו את כל הכבודה לדירתו החדשה ששכנה בקומה השנייה, ואחר כך חזרתי עם גבי לקחת את המכונית שלנו, משאיר את נבו ואת רוני בדירה ההפוכה. כשחזרתי החניתי את המכונית על המדרכה מול הדירה, עייף מכדי לעלות שוב לקומה השנייה התקשרתי לרוני. להפתעתי הוא לא ענה. התקשרתי לנבו והוא ענה רק אחרי שכבר כמעט התייאשתי וסגרתי. ההלו שלו נשמע מבוהל ומתנשף.

"רוני אצלך?" שאלתי, מרגיש מין חשד לא נעים מתערבל בקיבתי.

"כן, הוא, כן הוא מיד..."

רוני לקח ממנו את הנייד, "אנחנו כבר באים." אמר בקול רגוע להפליא.

"למה לא ענית קודם?" התנפלתי עליו ומיד אחר כך התחרטתי, זו לא הייתה הדרך הנכונה לטפל בכושי הפראי שלי.

"לא מצאתי את הנייד, שמעתי אותו מצלצל, אבל עד שמצאתי אותו כבר סגרת," שמר רוני על קור רוח, "חכה אנחנו באים."

הם הגיעו, נראים פרועים ועייפים. "אני ממש מודה לשניכם, אבל אני חושב שעדיף שאני אשאר לישון פה, מחר על הבוקר אני רוצה להתחיל לסדר הכל, דיברתי עם בוריס והוא עוד מעט חוזר הביתה, הוא אמר שהוא יביא לי את המזוודות שלי." נחפז נבו להסביר, וקיבלתי רושם שהוא היה להוט מאוד להיפטר מאיתנו.

"אין בעיות." הצהרתי בעליזות, מתעלם מרוני, חשתי שהוא לא כל כך מרוצה מהסידור הזה והייתי די בטוח שאני יודע למה.

"אי אפשר לתת לבוריס לסחוב לבד את כל החפצים של נבו," אמר לי רוני בדרך הביתה, "אתה לך להתקלח ולנוח, אני רואה שאתה כבר עייף, ואני אעזור לבוריס להעמיס הכל למכונית שלו."

"וכשתגיעו בטח תחליט שצריך לעזור לו גם לפרוק הכל ולהביא לנבו את המזוודות שלו, ואחר כך להישאר אצלו ולעזור לו לסדר הכל, ואולי גם לישון אצלו כדי שהוא לא ירגיש בודד בלילה הראשון שלו בדירה החדשה, למה לא? הרי אתם חברים כאלה טובים?" התזתי בעוקצנות, יודע שאני מדבר יותר מידי וזו טעות, אבל לא יכול לעצור את עצמי.

רוני שתק וקפץ בחוזקה את פיו, שריר מתוח לאורך ליסתו ריצד קלות, מעיד על כעסו ועל המאמץ שהשקיע לרסן את עצמו.

החניתי את המכונית, מקפיד להעמיד אותה בדיוק בין הרכבים של אירה ושל בוריס, כיביתי את המנוע ונשארתי לשבת, ידיי על ההגה, לוטש מבט בחושך ושותק.

"מנחם." שבר רוני את השתיקה המתוחה, והניח יד על ברכי, "אתה סתם מתעצבן בגללו, הוא עוד לא לגמרי סגור על עצמו, וגם אם הוא ייסגר אתה הרבה יותר הטיפוס שלו ממני."

"שטויות, כל הגברים בעולם הם הטיפוסים של בחורים לא אפויים כמוהו שלוקח להם כל כך הרבה שנים להבין מה הם אוהבים באמת, ואל תתפלא אם בסוף הוא יגמור מתחת לחופה עם מישהי."

"שיעשה מה שבראש שלו, לא אכפת לי, כל מה שאני רוצה זה שלא תפסיק לאהוב אותי ולא תכעס עלי גם אם לפעמים אני... אני..." לא מסוגל לסיים את המשפט הוא החווה תנועת אין אונים בידיו, יודע שאני אבין את כוונתו.

"אתה לוקח את הזמן שלך לפני שאתה עונה לטלפון." השלמתי את דבריו.

"בדיוק." הסכים רוני.

דלת הבית נפתחה ובוריס יצא ממנה, נושא בידיו מזוודה אחת, אירה ואורה הלכו אחריו, כל אחת מהן נושאת מזוודה אחרת. יצאנו מהמכונית לעזור להן, ואחרי שהנחנו את המזוודות בבאגז' של בוריס פקדה עלינו אורה ללכת להשכיב את הילדים. "אנחנו נוסעות עם בוריס לדירה של נבו לעזור לו לסדר קצת," הודיעה לנו ונכנסה למכוניתה, ואז נזכרה ויצאה שוב, רצה למטבח לקחת קערה מלאה סלט, חבילת פיתות ועוגה תוצרת בית, "שיהיה לו משהו לאכול מחר." הסבירה, "מחר הולכים לבית ספר ילדים, כיבוי אורות בשמונה בדיוק, ואל תעשו צרות לחמי ולרוני." ציוותה על הילדים שישבו מצונפים על הספה וצפו במשהו צעקני וקופצני בטלוויזיה, והסתלקה עם אירה.



למחרת בשלוש וחצי אחרי הצהריים כשיצאתי לטיול עם הכלבים הופתעתי מאוד לגלות את נבו ממתין לי ליד השער. "איזה יופי לראות אותך." חייכתי אליו, ואפילו התכוונתי לזה, "חשבתי שאתה מסדר את הדירה החדשה שלך."

"עבדתי עד הצהריים, ואחר כך נחתי ואפילו נרדמתי קצת, ועכשיו מתחשק לי לטייל בחוץ, המזג אוויר כל כך יפה, חבל להיות תקוע בבית." החזיר לי נבו חיוך, וליטף בחיבה את הכלבים ששמחו לראות אותו.

"דיברתי אתמול קצת עם רוני," אמר נבו כשישבנו לנוח על ספסל בפארק, "והוא הציע לי, אה... הוא אמר ש..." הוא גמגם והיסס והתלבט עד שפלט לבסוף שרוני הציע לו עזרה לגלות מה הוא מעדיף, "אבל רק בתנאי שגם אתה מסכים." ליכסן אלי מבט מודאג.

"רוני לא אמר לי על זה כלום." הופתעתי, כי רוני באמת לא אמר כלום, כשחזרנו אתמול בלילה השכבנו יחד את הקטנים, ואחר כך היינו כל כך עייפים עד שנרדמנו מול הטלוויזיה באמצע החדשות, "אבל אני רק הבן זוג שלו, לא הסוהר שלו."

"זאת אומרת ש... שיש לכם כאילו יחסים פתוחים?" זקף לעומתי נבו גבות מופתעות, והסמיק מעט.

"לא מבחינתי, אבל אני כבר בחור לא צעיר כל כך, ואני אבא לילדים ובן אדם די שמרן, רוני לעומת זאת..."

נבו הניח יד על ברכי, גורם לי להשתתק, "רוני בחור חמוד וחבר שלי והכל, אבל האמת היא שאני מעדיף אותך, זאת אומרת אתה... אתה ממש הטעם שלי חמי."

"עד היום עוד לא היית בטוח שאתה בכלל בעניין של גברים, ופתאום נהיה לך טעם משלך?" השתוממתי, גורם לנבו הנבוך להסמיק עוד יותר.

"זה לא ממש מדויק," תיקן אותי, מתקשה להביט בעיני, "תמיד ידעתי שאני גם... תמיד נמשכתי גם לגברים, אבל... זה לא פשוט, הקטע הזה, ואבא שלי הוא טיפוס כזה ש... כל זמן שיכולתי גם עם בנות ניסיתי להתעלם מהדבר הזה, אבל אני כבר בן שלושים וחמש, ואני חייב לברר מה, זאת אומרת מי... אני רוצה לדעת מי אני ומה אני מעדיף, ואני אשמח אם תסכים לעזור לי."

"למרות שאני עם אהרון?" השתוממתי, "אתה לא חושב שעדיף שתעשה את הבירורים שלך עם מישהו ש..." למראה האכזבה על פניו הנאים של נבו שיניתי נושא והתחלתי להסביר לו שאני חושב שלהפריד בין רגש לסקס זה לא רעיון מוצלח, ולדעתי עדיף שקודם ימצא מישהו שיהיה אה... פנוי רגשית ו...

אני מודה שקצת נעלבתי כשהוא התחיל לצחוק מהנאום הכל כך זהיר ומוקפד שלי, "רוני אמר שזה מה שתגיד." גיחך, "כמה זמן אתם יחד?"

"מעל חמש עשרה שנים."

"וכל הזמן הזה היית רק איתו?"

"אה... לא בדיוק, כי היו לנו גם הפסקות, וחוץ מזה רוני הוא אחד כזה ש... זה מסובך." סיכמתי, מרגיש שחוק וזקן.

"איזה מין אחד כזה?" הציק נבו.

"אחד שאוהב לגוון." אמרתי בשמץ מרירות שלא הצלחתי להסתיר, "אבל מאז שיש לנו ילדים אנחנו כבר פחות... יש דברים שלא מתאימים אחרי גיל מסוים, וכשיש ילדים אז בכלל..." התגוננתי למרות שנבו כלל לא האשים אותי.

"רוני סיפר לי שבזמנו הייתם עושים שלישיות." העיר נבו, "אבל לא הייתי בטוח שהוא רציני." הוא בחן את פני בהיסוס, "הוא צחק ממני, נכון?"

"לא, הוא לא צחק. בזמנו היינו עושים שלישיות, אבל זה היה ממש מזמן ו..." השתתקתי, מופתע מהבעת הלהיטות שעלתה על פניו של נבו, "זה לא כזה כיף כמו שנדמה לך, החיים הם לא סרט פורנו נבו."

"אני יודע." אמר נבו וקם, "יאללה, בוא נמשיך ללכת."

המשכנו ללכת ויותר לא דיברנו על העניין אם כי לא הפסקנו לחשוב עליו, אני בכל אופן לא הפסקתי, ולפי המבטים החטופים שנבו הגניב לעברי נדמה לי שגם הוא הרהר בעניין ללא הרף.

חיכיתי עד שכולם הלכו לישון ושנינו נותרנו לבד בחדר השינה שלנו ורק אז שאלתי את רוני מה הוא חושב לעצמו לכל הרוחות? ולמה הוא מציע לבחור תמים כמו נבו רעיון מגונה כזה?

"הוא לא כזה תמים, ואין שום דבר מגונה בסקס אם כולם מסכימים." נשאר רוני רגוע, ואפילו משועשע מעט.

"תשמע," התחלתי להתעצבן, "אם בא לך עליו אז קדימה, לך על זה, אבל למה אתה מכניס גם אותי לקטע הזה?"

"כי הוא רוצה אותך, דביל, לא אותי, מה, לא בא לך עליו? חשבתי שהוא מוצא חן בעיניך?"

"בתור בן אדם, לא בתור שותף לסקס." התרגזתי, "מספיק כבר רוני, שכחת בני כמה אנחנו? לא נראה לך שבגילנו זה כבר לא מתאים?"

"לא." אמר בן זוגי בפשטות, "נראה לי שנעשינו בורגנים משעממים בגיל צעיר מידי ונמאס לי, אני לא רוצה להגיע לגיל של בוריס ולהצטער שבזבזתי את הזמן שלי, אני אוהב אותך מנחם, אתה יודע שאני חולה עליך, אבל אני רוצה גם... אתה יודע מה, ואל תתחיל לבלבל לי את המוח על זה שאני מפריד בין סקס לרגש."

"אבל זה מה שאתה עושה."

"נכון, כי אני גבר, וזה מה שגברים עושים, וזה לא שאני הולך להזדיין עם זרים גמורים, אני מאוד מחבב את הבחור הזה, ומשום מה הוא נדלק דווקא עליך, ואתה הרי פולניה קדושה שבחיים לא תבגוד." הוא סימן גרשיים באצבעותיו, "אז מה עוד נשאר לי לעשות?"

"לראות פורנו ולהביא ביד?" הצעתי.

"מיציתי את הקטע הזה, רוצה את הדבר האמיתי, כבר קבעתי עם נבו שביום שישי זה הוא יגיע אלינו לארוחה, ואחר כך יישאר לישון פה, איתי ואתך, מקובל עליך?"

"ואם אני אגיד שלא זה יעזור לי?" נאנחתי, מנסה להתעלם מדגדוג ההתרגשות שחשתי בגלל התכנונים של הכושי המשוגע שלי.

"לא." קפץ עלי רוני, שמח ונמרץ, והתחיל לנשק אותי.

"רגע," נזכרתי, "הוא יודע שאני נשא?"

"כן, וזה בסדר כי אתה אנדטקטבל וגם כי הוא לא מתכוון לוותר על קונדום."

"טוב," נאנחתי שוב, "אני רק מקווה שאני לא אפשל."

"אתה לא תפשל." רוני משך מעלי את תחתוניי וחייך בסיפוק למראה הזקפה שלי שנעמדה דום לכבודו, "אני כבר אדאג לזה." הבטיח.

אחרי שגמרנו התקלחנו והתכרבלנו יחד הוא נזכר פתאום להגיד לי תודה.

"על מה?" השתוממתי.

"על זה שאתה זורם איתי, אני יודע שאתה פחות בעניין, אבל אני מבטיח לך שגם אתה תהנה, אני אדאג לך, נשבע."

"בסדר רוני, אם אתה אומר, אבל אל תתפלא אם זה ייגמר בבכי."

"נו, די מיס וארשה, מספיק כבר, יאללה, לך לישון."

"הלכתי, לילה טוב כושי."

"לילה טוב מנחם."

אין תגובות:

פרסום תגובה